לפי סעיף 3 ג' בחוק שירות הביטחון הכללי, "הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו", ועל-פי החוק הזה - ראש הממשלה ממונה על השירות מטעם הממשלה, כך שמבחינה פורמלית אין לבנימין נתניהו בעיה. הוא יכול לפנות לממשלה ולהמליץ לה לפטר את ראש השב"כ, ואם יהיה רוב הפיטורים יתבצעו, והממשלה, בהמלצת ראש הממשלה, תמנה ראש שב"כ חדש.
העניין הוא שראש השב"כ רונן בר, וכל ראש שב"כ שהיה ושיהיה, הוא עובד ציבור - ועובד ציבור בתפקיד כל-כך בכיר ורגיש אי-אפשר לפטר סתם ככה מפני שהוא "בא לא טוב בעיניים" לנתניהו ולממשלה.
ההסבר לפיטורים
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
בסרטון שפרסם נתניהו הערב, הוא לא הסביר בדיוק למה הוא דורש מהממשלה לפטר את רונן בר. "אין לי אמון בו", טען, אבל לא טרח להסביר מה גרם לו לאבד את האמון בראש השב"כ. נתניהו ניצל את השגיאה שעשה נדב ארגמן כדי לבצע את מהלך ההדחה של בר שתכנן זמן רב. אחרי הראיון של ארגמן נתניהו כנראה הבין שיש לו קייס, וזה קבע את העיתוי.
בסיס רעוע להדחה
מוקדם יותר בסוף שבוע שעבר, אחרי הריאיון שנתן ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן לחדשות קשת, נתניהו הגיש תלונה נגד ארגמן והאשים אותו בסחיטה באיומים בשידור חי נגד רה"מ מכהן, אבל נתניהו לא הסתפק בתלונה – שיש לה הצדקה – אלא הוסיף משפט תמוה: "פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים שמנהל ראש השב"כ הנוכחי רונן בר".
זו האשמה חמורה מאין כמוה, והיא כבר לא נמצאת במישור הציבורי או הפוליטי. אם היא נכונה, היא כבר חייבת להיות מטופלת במישור הפלילי. נתניהו היה חייב להגיש תלונה למשטרה גם נגד רונן בר, אבל הוא לא עשה דבר כדי להסביר מדוע הוא איבד את האמון בראש השב"כ הנוכחי ומדוע לא הגיש תלונה נגדו אם הוא טוען שראש השב"כ מבצע נגדו סחיטה באיומים.
אם בר יעמוד על מיצוי התהליכים לפני שיעזוב את תפקידו, זה לא יוסיף בריאות לארגון שהוכיח את יעילותו ואת נחיצותו במלחמה, לא רק בעזה אלא גם בלבנון. הנזק העיקרי שבהדחת ראש השב"כ כעת הוא זה שנגרם לאמון הציבור במערכת הביטחון ובקהיליית המודיעין
כך שהבסיס העובדתי וההנמקות הציבוריות שנותן נתניהו להדחה הם רעועים, ומעט אחרי פרסום הטור הזה היועמ"שית גלי בהרב-מיארה הודיעה רשמית שנתניהו לא יכול להתחיל בהליך "עד לסיום בירור התשתית העובדתית והמשפטית". ייתכן שתדרוש שראש השב"כ יעבור הליך שימוע שבו תינתן לו הזדמנות להתגונן בפני ההאשמות העמומות ובינתיים הבלתי מבוססות של רה"מ, לפני שנוקטים בצעד חריף כמו הדחתו.
השאלה היא אם בר ירצה להיכנס למערכה ארוכה על טיהור שמו כאיש ביטחון שמגן בין השאר על הדמוקרטיה במדינת ישראל וכעובד ציבור ששמו הוכתם. בינתיים, לפני הבהרה שיכבד את החוק במקרה של פיטורים רשמיים, בר האשים כי "הציפייה של ראש הממשלה לחובת אמון אישית שתכליתה סותרת את האינטרס הציבורי, היא ציפייה פסולה מעיקרה העומדת בניגוד לחוק השב"כ ובניגוד לערך הממלכתיות שמוביל את שירות הביטחון הכללי ואנשיו".
מעבר למישור הפורמלי של הפיטורים וההדחה, אפשר להניח שנתניהו ורוב שרי ממשלתו רוצים להדיח את בר משלוש סיבות.
1. ועדת החקירה
האחת, דרישתו התקיפה של רונן בר, שאותה הוא השמיע בפומבי ובצורות שונות מספר פעמים בחודשים האחרונים - להקים ועדת חקירה ממלכתית. הפעם האחרונה הייתה כאשר רונן בר פרסם את תחקירי השב"כ, שבהם הוא הפנה אצבע מאשימה לנתניהו שלא שעה להתרעותיו החוזרות ונשנות של השב"כ למן מבצע שומר החומות בשנת 2021 ועד היום, בדבר הסכנה הנשקפת מחמאס ומשימור משטרו וכוחו הצבאי של חמאס באמצעות מענקים חודשיים של עשרות מיליוני דולרים לחמאס, שנתניהו יזם מסיבות פוליטיות כדי לטרפד את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, בהנחה שחמאס לא ייחשב בזירה העולמית כגורם לגיטימי שיכול להקים מדינה יחד עם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית.
כבר ימים ספורים אחרי טבח שבעה באוקטובר 2023 בר לקח אחריות, באופן שהשתמע ממנו שהוא מתכוון להתפטר. את חלקו החמור במחדלים שהביאו לטבח ההוא הוא אינו מכחיש, אבל ראש השב"כ טוען שאם רה"מ היה נענה או נוקט פעולות נגד חמאס כפי שהציעו לו נדב ארגמן לפניו ובר עצמו, עד ממש חודשים ספורים לפני 7 באוקטובר, אפשר היה למנוע את הטבח, ולכן הוא דורש בתוקף שתהיה ועדת חקירה ממלכתית שתסיק מסקנות ותפיק לקחים לגבי כל המערכת הציבורית ולא רק לגבי השב"כ וצה"ל שביצעו תחקירים ביוזמתם.
2. קטארגייט
הדרישה הזאת להקים ועדת חקירה ממלכתית, שראש הממשלה מתנגד לה מסיבות ברורות, היא אחת משתי הסיבות העיקריות שבגללן נתניהו מנסה להדיח את ראש השב"כ. הסיבה השנייה היא מה שמכונה "קטארגייט" – הקשרים של אנשים בלשכת רה"מ עם קטאר, שמעלים חשש כבד שדרכם זלג מידע לאמירות הקטארית ואפשר לקטארים להשפיע על לשכת רה"מ.
השב"כ חוקר כרגע את הנושא, וייתכן מאוד שראש הממשלה, אף שלא היה מעורב ישירות, עלול להימצא במצב מביך - ואפילו יותר מזה - אם השב"כ יגלה ממצאים שמהם ישתמע שהאחראים על ענייני התקשורת של רה"מ עמדו בקשרים שסיכנו את ביטחון המדינה עם קטאר, שהיא המנטור של חמאס עד עצם היום הזה.
3. פרשת פלדשטיין
ישנה סיבה נוספת כנראה שכבר כמעט נשכחה, והיא החקירה של מי ששימש דובר רה"מ לנושאים צבאיים, אלי פלדשטיין, שגם שם לשכת רה"מ הציגה את חקירת השב"כ וצה"ל כרדיפה פוליטית של אנשיו. בהקשר זה, צריך להזכיר שסעיף 7 לחוק שירות הביטחון הכללי מפקיד את השב"כ על שמירה על סודות המדינה, כך שבר מילא את תפקידו בתיאום ובליווי צמוד של היועמ"שית.
למה חשוב כל כך לציין את העובדות האלה? מפני שברגע שראש השב"כ הנוכחי הורה על חקירת אנשי לשכת רה"מ, וזה עלול תיאורטית להגיע עד רה"מ עצמו, נתניהו נמצא בניגוד עניינים משפטי ביחס לראש השב"כ, וזה אמור למנוע הדחה כל עוד נמשכת החקירה.
בר עצמו נותן להבין שהוא התכוון להתפטר בעתיד הלא רחוק בגלל חלקו במחדלים שהובילו לזוועות בעוטף עזה. בשיחות עם מקורביו הוא העריך שבמאי השנה ימוצו המאמצים להחזרת החטופים שהוא רוצה להיות שותף להם ומרגיש חובה להיות שותף להם, וכאמור הוא רוצה לסיים את החקירה בנושאי קשרי אנשי לשכת רה"מ עם קטאר.
שאלת הראש הבא
מראשית ימיו ועד היום השב"כ ידע סערות וטלטלות, ולפחות שני ראשי שב"כ הודחו מתפקידם על ידי הממשלה. החל מימיו של בן גוריון, עבור לפרשת קו 300 ורצח ראש הממשלה רבין ז"ל, הארגון עבר טלטלות ופרשיות מביכות ושרד, ולכן אפשר להניח שישרוד גם את הפרשה הזאת, שנודף ממנה ריח עז ולא נעים של הדחה פוליטית, שנועדה גם להרחיק את האחריות ואולי אפילו האשמה בטבח השבעה באוקטובר 23' מראש הממשלה. הוא כנראה ישרוד את זה, אבל יש כוכבית: אם יורשו של בר לא יהיה מינוי שנועד לשרת את הצרכים והאינטרסים הפוליטיים של רה"מ ושל הממשלה.
בשב"כ יש פחות או יותר קונצנזוס גם בין בכירי הארגון לשעבר ובהווה שמ', איש שטח וערביסט בעברו שהיה סגן ראש השב"כ, הוא המועמד המתאים ביותר, כך גם חושבים נתניהו ורוב שרי ממשלתו. ישנם מועמדים נוספים ששמותיהם מוזכרים בהקשר זה, אבל יותר מרצוי שראש השב"כ יהיה מי שהיה סגן במשך תקופה של כמה שנים. זאת מפני שראשי אגפים בשב"כ עוסקים כל אחד בתחום הספציפי שעליו הם ממומנים, וסגן ראש השב"כ לא רק שמכיר את פעילותם של כל האגפים, הוא גם מפעיל הכוח של השב"כ. כלומר, הוא גם אחראי ישירות על הפעלת האנשים, בניגוד לצה"ל ששם סגן הרמטכ"ל עוסק רק בבניין הכוח ולא בהפעלת הכוח שמסורה בידי הרמטכ"ל.
בשב"כ לסגן יש היכרות אינטימית והוא מתורגל בניהול ארגון מגוון שצריך לשלב מודיעין טכנולוגי ומודיעין אנושי ולדעת איך ומתי להשתמש בשניהם. למ', שהוא איש הציונות הדתית וחובש כיפה, יש הניסיון הזה. לאחרים ששמותיהם עלו מפעם לפעם בלשכת רה"מ אין ניסיון כזה.
אין שום גורם שמבטיח שמ' יהיה ראש השב"כ הבא, צריך רק לקוות שזה מה שיהיה. יש לו יתרון נוסף, שהוא ערביסט, בניגוד לארגמן ובר, ששניהם היו אנשי אגף המבצעים עם נטייה עזה לשימוש בטכנולוגיה ופחות מודיעין אנושי.
אם בר יעמוד על מיצוי התהליכים לפני שיעזוב את תפקידו, זה לא יוסיף בריאות לארגון שהוכיח את יעילותו ואת נחיצותו במלחמה, לא רק בעזה אלא גם בלבנון. הנזק העיקרי שבהדחת ראש השב"כ כעת הוא זה שנגרם לאמון הציבור במערכת הביטחון ובקהיליית המודיעין, וזה גם ערעור נוסף של חומת שומרי הסף שמגנה עדיין על הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל.
