גלב בלטיאן, חייל בגדוד קרקל, נפגע קשה בשבוע שעבר בשריפה שפרצה בבסיס בדרום הארץ בעקבות רשלנות של עובד רס"ר - והוא פונה לבית החולים כשמצבו מוגדר קשה והוא סובל מכוויות ב-30% מגופו. בזמן שמשפחתו מחכה לתוצאות חקירת מצ״ח שנפתחה בעקבות המקרה, אחותו ליבי פרסמה אתמול (שלישי) פוסט נוקב באינסטגרם - שבו מתחה ביקורת חריפה על צה"ל.
"הילד הזה הוא אח שלי, גלב", פתחה ליבי את הפוסט, לצד תמונה של אחיה. "הוא לא איזו סטטיסטיקה, לא עוד 'מקרה'. הוא ילד בן 20 עם לב עצום, שהתגייס עם מוטיבציה בשמיים, עם רצון לתרום, לתת, להיות משמעותי. אבל המערכת רמסה אותו. שוב ושוב".
ליבי סיפרה כי אחיה התגייס כלוחם בקרקל, אך כבר בטירונות נפגע בשמיעה בגלל רשלנות של הצבא, הועבר תפקיד ונכנס לדיכאון. "הוא התגייס כלוחם בקרקל, עבר טירונות 07 ונתן את כל כולו. ואז - במטווחים - נפגע קשה בשמיעה בגלל רשלנות של הצבא", כתבה. "הורידו לו את הפרופיל ושלחו אותו להיות טבח בגדוד 33, בבסיס נחל רביב. בלי לשאול, בלי להבין את האדם שמולם. כשהגיע לבסיס, שבוע שלם הוא הסתובב בלי ציוד, בלי מפקד, בלי מדים. לא קיבל יחס, לא קיבל מענה. אף אחד לא שאל אותו אפילו איך קוראים לו, וכל שיחה שביקש - שוב נדחתה. שוב ושוב. שבועות. חודשים.
"והוא נלחם - על עצמו, על הכבוד שלו. אבל בשלב מסוים נשבר ונכנס לדיכאון. כדי לנסות לשנות משהו ולקבל תפקיד משמעותי, הוא נכנס בעצמו לכלא צבאי. ניסה לזעזע את המערכת. אבל כשהשתחרר - שלחו אותו חזרה לאותו בסיס. לאותם אנשים. לאותו כאב. ואז - הגיע האסון".
2 צפייה בגלריה
"איך הילדים שלנו נפגעים, נשברים ונשרפים בגלל רשלנות של מערכת שאמורה להגן עליהם?"
(צילום: מתוך אינסטגרם )
ליבי תיארה את השתלשלות האירועים שהובילו לאסון שהותיר את אחיה עם כוויות ב-30% מגופו: "29 ביולי, 11:00 בבוקר, חטיבת פארן 512. הוא ישב בפינת עישון, חיכה לשיחה שקיווה שתשנה הכול. לידו - רס"ר ועובד רס"ר. הרס"ר מורה לעובד לפתוח ג'ריקן עם 20 ליטר דלק, שהיה סגור עם אזיקון – עם מצית!!! זה התפוצץ, ואח שלי נשרף. 30% מגופו – הפנים, הראש, החזה, הגב, הידיים. כוויות קשות, חלקן בדרגה שלוש. הוא אושפז בטיפול נמרץ בסורוקה. היום הוא במחלקת הכוויות בתל השומר.
"והצבא? שקט. ביקור חטוף פה, גמגום שם. הם אפילו לא ידעו שהוא בטיפול נמרץ. הסמג"דית שלו הגיעה לבית החולים שבוע אחרי שזה קרה, והתקשרה אליי כדי לשאול איפה הוא נמצא, כי היא פשוט לא ידעה".
עוד כתבה ליבי: "ועכשיו תבינו משהו חשוב - אנחנו משפחה של עולים חדשים. עלינו לארץ לפני שמונה שנים. ההורים שלי לא דוברים עברית. ולמי נפל כל זה על הכתפיים? עליי. אני, ליבי - האחות שלו - הייתי צריכה להיות האמא, האבא, המתרגמת, הפסיכולוגית, הלוחמת בשבילו מול המערכת. אני זו שהייתי צריכה לשכנע את הצבא בכלל לספר לנו מה קרה. אני זו ששמעה את השקט מהצד השני של הקו. ואני זו שלא יכולה להרשות לעצמה לשתוק. כי זה לא רק אח שלי, זה כל ילד ששלחנו בגאווה ללבוש מדים - ושהמערכת שברה".
היא סיכמה: "מתי נתחיל לדבר על מה שקורה כאן, אצלנו? בצבא שלנו. במדינה שלנו. איך הילדים שלנו נפגעים, נשברים, נשרפים - פיזית ונפשית - בגלל רשלנות של מערכת שאמורה להגן עליהם. איך אנחנו שולחים לצה"ל ילדים בריאים, יפים ושלמים - ומקבלים אותם בחזרה נכים, מצולקים, כואבים. גדוד קרקל 33, בסיס נחל רביב, חטיבת פארן 512 – בושה. בושה לצה"ל. בושה לצה"ל. בושה".
