פסיקת בג"ץ שפורסמה היום (רביעי) קבעה כי הדחתו של ראש השב"כ רונן בר נעשתה בניגוד לדין, וניתנה בעקבות בקשת ראש השב"כ והיועמ"שית להוציא פסק דין עקרוני בנוגע למערכת היחסים שבין ראש ממשלה לשב"כ - אלא שהמשנה לנשיא העליון, השופט נעם סולברג, טען דווקא כי העתירות בעניין הדחתו התייתרו שכן הממשלה כבר ביטלה את המהלך. מנגד, נשיא העליון יצחק עמית אמר כי "יש צורך ביצירת הרתעה מול הממשלה כדי שמקרים כאלה לא יחזרו".
השופט השמרן סולברג היה בדעת מיעוט. הוא טען שבית המשפט לא מכריע בעתירות שהתייתרו ו"הפכו תיאורטיות", וציין בתקציר הפסיקה כי "העקרונות האמורים היו רלוונטיים כל עוד ניצב לפני בית המשפט סכסוך קונקרטי. אין זה מצב הדברים כעת, שכן העתירות הפכו תיאורטיות. אבדה נפקותן המעשית. משכך, אין זה נדרש ואין זה נכון להכריע בהן בכל זאת, אף לא להרחיב בדברים על אודותיהן. כך בכלל, בהתאם לכללי המשפט הציבורי; וכך ביתר שאת בהליך הנוכחי, אשר פורט על מחלוקות עמוקות בחברה הישראלית.
"גם כאשר מנסים לגרור אותנו, השופטים, לזירה הציבורית והפוליטית – כל עוד אין צורך מעשי-מיידי בהכרעתנו, אל לנו להיענות לכך. זאת, נוכח עקרון הפרדת הרשויות, כמו גם חשיבות אמון הציבור בבית המשפט. בעת הזו, בהביטנו נכוחה אל פני המציאות הישראלית, עקרונות אלה הם שצריכים לעמוד לנגד עינינו כל העת, ולהנחות את דרכנו. בל נסור מהם ימין ושמאל".
הוא ביקש להוסיף כי "נוכח המחלוקת הציבורית הנוקבת שליוותה את הדיון בעתירות – סערת רוחות עזה – והשפעותיה המעיקות גם על היחסים בין רשויות השלטון. מחלוקת זו, הריהי אך מקרה פרטי, דוגמה למתיחות ההולכת וגוברת במחוזותינו בשעה הקשה הזו; מתיחות אשר מאיימת – איום ממשי, קונקרטי – על מרקם החיים העדין של החברה הישראלית, כמו גם על טיבם ויציבותם של המוסדות המנהלים את ענייניה. במצב דברים זה מוטלת עלינו חובה של ממש לעשות כל שביכולתנו להנמכת הלהבות. הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית – אינה משרתת מטרה זו; נהפוך הוא".
לדברי השופט עמית, "העניין עלול לחזור על עצמו; יש צורך להרתיע מפני התנהגות דומה ופסולה בעתיד בבחינת הקדמת תרופה למכה; מתעוררת שאלת חוקיות או פרשנות של נורמה כללית".
הוא ציין כי "הממשלה אינה מוסמכת ואינה רשאית לפעול בניגוד לדין. הייתה זו ממשלת ישראל שהחליטה עוד לפני שנים כי הדרך הנאותה לסיום כהונתם של בכירים בשירות הציבורי, שאחד מהם הוא ראש השב"כ, היא באמצעות פנייה לוועדה המייעצת. לא כך פעלה הממשלה במקרה דנן, ובנוסף, כפי שיובהר בהמשך, בהחלטה לסיים את כהונת ראש השב"כ נפלו פגמים רבים וביניהם: היעדר תשתית עובדתית, היעדר שימוע וטיעון, ופעולה בניגוד עניינים. כל אחד מפגמים אלה עומד בפני עצמו, ומשקלם הסגולי המצטבר מביא למסקנה שסיום הכהונה נעשה שלא כדין".
"חוק השירות מורה כי 'השירות יפעל באורח ממלכתי' וכי 'לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים'", אמר השופט עמית. "הוראה זו - אשר קובעת במידה רבה את הקוד הגנטי של השב"כ – היא ייחודית בחקיקה ונועדה להבטיח כי הגם שהשירות כפוף מבחינה היררכית לדרג המדיני, פעילותו תתאפיין במקצועיות ועצמאות; וכי הכלים שהופקדו בידיו ישמשו אך ורק למטרות אשר עולות בקנה אחד עם אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל".
השופט עמית הסביר: "גופי הביטחון בישראל, ובהם שירות הביטחון הכללי, מופקדים על שמירת ביטחונה של ישראל, על ביטחון אזרחיה, ועל מוסדות המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי. פעילותם, תפקידיהם וסמכויותיהם הופכים את גופי הביטחון לרכיב מרכזי ביסודות השלטוניים והחוקתיים במדינה. משהופקדו על קודש הקודשים של המדינה, כלל ראשי מערכות הביטחון – ובכלל זה ראש השב"כ – חבים חובת נאמנות כלפי הציבור.
"נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכול: את חייו ואת ביטחונו. חובת נאמנות זו לא עומדת בסתירה לחובתו של ראש השב"כ להגשים ולקדם את מדיניות הממשלה, אלא שהיא מבטאת את העיקרון היסודי בדבר המחויבות העקרונית של כלל רשויות המדינה לשלטון החוק".
הוא ציין שהממשלה טענה במהלך הדיון בבג"ץ כי "אין לראות את ראש השב"כ כשומר סף", והבהיר כי "אינו סבור כך". לפי פסיקתו, "נוכח תפקידו של השב"כ לשמור על 'סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו', ובהינתן החשש לניצול לרעה של הסמכויות הרחבות שמופקדות בידי השירות, ראש השב"כ הוא שומר סף מובהק, וככזה, הוא עומד בשורה אחת עם שומרי סף חשובים נוספים".
"נתניהו הכניס את ראשו לקלחת"
על ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שנקבע בפסיקה בשל פרשות "קטאר-גייט" והדלפת המסמכים הסודיים, אמר השופט עמית כי "ראש הממשלה עצמו אינו חשוד בשתי פרשות אלו, אך איננו צריכים להרחיק עדותנו על מנת ללמוד כי יש לו אינטרס אישי בתוצאות אותם הליכים. כל קביעה משפטית הנוגעת להתנהלות התקינה של לשכת ראש הממשלה, ולא כל שכן בעת מלחמה, היא מסוג הדברים המשליכים על תדמיתו ומעמדו של ראש ממשלה, כל ראש ממשלה. דומה שאף ראש הממשלה עצמו סבור כך, מאחר שהוא עצמו 'הכניס את ראשו לקלחת' והתייחס לאותן פרשות במסגרת הצהרות תקשורתיות שנשא בסמוך להתפתחויות משמעותיות במהלך חקירתן.
"מדבריו של ראש הממשלה עצמו עולה כי לתפישתו-שלו, התפתחות החקירות עשויה הייתה להשליך, בין היתר, על עתידו הפוליטי. ראש הממשלה קשר את עצמו בעבותות לחקירות אלו ולתוצאתן, אף אם אינו חשוד בהן. לכך יש להוסיף, כי הגם שראש הממשלה אינו חשוד בפרשות אלו, הוא נקרא למסור עדות פתוחה במסגרת חקירת פרשת המימון הקטארי, וגם בשל כך, יש בסיס לטענה כי לראש הממשלה נגיעה אישית במידה מסוימת בפרשה זו".
הוא הוסיף: "להפסקת כהונת ראש השב"כ – אשר מופקד, בין היתר, על ניהול החקירות בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים ובפרשת המימון הקטארי – עשויה להיות השפעה מהותית על מהלכן של חקירות אלו. ראש השב"כ, מתוקף אחריותו כמי שעומד בראש השירות, מעורב בניהול החקירות באופן אישי והחלטות עקרוניות בעניין מהלכי החקירה מובאות לאישורו. משכך, לסיום כהונת ראש השב"כ עלולה להיות השפעה ממשית על התנהלות החקירות
"במצב דברים זה, שבו לתוצאות החקירות עלולות להיות השפעה על אינטרסים אישיים של ראש הממשלה, הטענה בדבר חשש מפני שימוש לרעה בסמכות לסיים את כהונת ראש השב"כ לצורך השפעה על מהלכי החקירות, אינה טענה בעלמא, כך שקיים פוטנציאל של ממש לקיומו של ניגוד עניינים בין האינטרס האישי של ראש הממשלה ובין תפקידו הציבורי", אמר.
בנוסף, ציין השופט עמית כי "על פי המידע שהוצג לפנינו, בין ראש הממשלה ובין לפחות חלק מיועציו אשר נחקרים במסגרת הפרשות השונות קיים קשר קרוב, באופן שמקים חשש לניגוד עניינים מצד ראש הממשלה בכל הקשור לסיום כהונת ראש השב"כ. התעלמות מאזהרות הגורמים המשפטיים המוסמכים (היועמ"שית - נ"ב) בדבר ניגוד עניינים אפשרי מגבירה את החשש כי מצב של ניגוד עניינים אכן מתקיים ביחס לראש הממשלה והממשלה".
הוא הדגיש כי ראש הממשלה נתניהו לא נימק בפני השרים בממשלתו את הסיבות לאובדן האמון המקצועי ברונן בר. "במהלך ישיבת הממשלה שבה הוחלט על סיום כהונת ראש השב"כ, ראש הממשלה לא נימק מהי התשתית העובדתית אשר בגינה איבד את האמון המקצועי בראש השב"כ בחודשים האחרונים, ואשר מצדיקה, לעמדתו, את קבלת ההחלטה. דלות התשתית שהוצגה בישיבת הממשלה מתחדדת עוד יותר נוכח האמור בתצהירו של ראש הממשלה כפי שהוגש במסגרת ההליך דנן. כך, לתצהיר ראש הממשלה צורפו נספחים שונים וצוטטו באופן חלקי קטעי פרוטוקולים שונים. אך כעולה מהחומרים שלפנינו, אפילו אותם חלקי מסמכים לא הוצגו לחברי הממשלה, כך שראש הממשלה לא הציג לשרים מסמכים כלשהם לתמיכה בטענותיו".
