הנשיא ה-47 של ארה"ב, דונלד טראמפ, נכנס לבית הלבן אחוז תזזית ואמוק, טעון בחזונו לניתוץ המסורת הדמוקרטית האמריקנית ולבניית מערכת הבנות פוליטית אוטוריטרית, בה שומרי הסף, כמו גם מוקדי הרגולציה העיקריים (דוגמת הבנק הפדרלי) – מתפרקים מכוחם.
לשם כך, בין היתר, מינה לראשי סוכנויות אכיפת החוק והמודיעין, דוגמת הבולשת הפדרלית ה-FBI וסוכנות המודיעין הלאומי ה-DNI (שהוקמה בעקבות פיגועי 9/11) - אישים העוינים את הדנ"א התרבותי והארגוני של סוכנויות אלה, באופן שכבר משפיע על התנהלותם, ועל השירות שביכולתם לספק לציבור ולאומה האמריקנית.
כך למשל, ראש הבולשת, קאש פתאל, והתובעת הכללית, פם בונדי – טראמפיסטים צייתנים - מסרבים לחקור את "פרשת סיגנל" המטלטלת את וושינגטון, בה בכירי ממשל מסגן הנשיא ודרומה נועדו ברשת בלתי-מאובטחת להעברת מידע מסווג ערב התקיפה בתימן. על הרבה פחות מזה, פתחו בבולשת חקירה כנגד מזכירת המדינה לשעבר והמועמדת לנשיאות הילארי קלינטון, מה שהיה לאחד הזרזים המשמעותיים להפסדה המפתיע לטראמפ ב-2016 במרוץ לבית הלבן.
טולסי גבארד, ראשת ה-DNI הנחשבת כמינוי נוח במיוחד לקרמלין, כבר מעוררת זעם נוכח מסריה הפרו-רוסיים בשימועים הנערכים בגבעת הקפיטול. אלה גם אלה, לצד מעשיות דומות נוספות שקצרה היריעה מלפרט, מצביעים על תחילתו של מסע מסוכן לפוליטיזציה של סוכנויות המודיעין ואכיפת החוק בארה"ב, תהליך שיפגע ברובד העמוק ביותר בגנום הארגוני, כמו גם במימוש האחריות הכבדה החונה לפתחם של ארגונים אלה, מקום בו המקצוע המודיעיני והאכיפתי ידרש להכפיף עצמו בפני אג'נדה נשיאותית כוחנית – עניין שכבר פוגע, לשיטת רבים בוושינגטון, בביטחונה הלאומי של ארה"ב, בכלכלתה ובחוסנה.
קווים אפלים לדימיון קיימים גם קיימים, בין המתחולל מעבר לים למתרחש במחוזותינו. פסיקת בג"ץ הבולמת כצפוי את פיטורי של ראש השב"כ מחמת קשיים של ממש באופן הכוחני בו בחרה הממשלה לסיים את כהונתו של רונן בר, כמו גם החשש אותו הביעו השופטים מפני התקדים המסוכן הכרוך בסיום כהונתו טרם עת של בעל תפקיד כה רגיש בפרט – מחדדים עד כמה ביהמ"ש קשוב לרחשי הציבור ולתפקידו שלו כשומר מפתן הדמוקרטיה.
במישור הפורמלי-משפטי, בג"ץ ביקש בדרכו לשרטט קו אדום אותו לא ניתן לחצות, והוא הבטחת מנגנון היפרדות סדור וקבוע בדין לסיום כהונתם של נושאי משרה רמי-מעלה במגזר הציבורי, המעקר תחושת בהילות מן ההליך ומאפשר דיון ענייני בסוגיה המורכבת.
דגל שחור
אך ברובד הסמוי שאינו נגלה אל העין, בג"ץ הרים דגל שחור – והצביע, במשתמע, על המסוכנות הכרוכה בפוליטיזציה של שירותי המודיעין ורשויות אכיפת החוק, אגב מינוי "אנשי שלומה" של הממשלה לתפקידי מפתח, ובראשם מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, באופן חפוז, כוחני והסותר מושכלות היסוד של עקרונות המשפט הנהוגים בישראל עשרות בשנים.
בנסיבות העניין שלפנינו, העובדה כי בישראל שומרי הסף עודם איתנים במקומם, בעוד בארה"ב הוחלפו נוכח שיטת המשטר הנשיאותית באנשי שלומו של טראמפ, מצביעה עד כמה שברירית המציאות הדמוקרטית בישראל, מקום בו לרשות אזרחיה אין חומת מגן בצורה דוגמת חוקה. בעוד בארה"ב, כפי שנכתב כאן לאחרונה, ההתנגשות בין הנשיא למוסד החוקה האמריקנית הוא בלתי-נמנע, הרי שבישראל, אין כמעט אפשרות להתנגשות שכזו, מקום בו הממשלה תשתלט על שומרי הסף, ובתורה (כפי המתרחש בימים אלה) גם על הוועדה למינוי שופטים, עם מינוי האחרונים בידי פוליטיקאים.
אבי כאלוצילום: אלוני מורבמונחי כדורגל, בתרחיש אימים שכזה הממשלה תעלה לשחק מול שער ריק, תבקיע לוודאי שערים עצמיים לרוב והחשבון יוגש – בריבית דריבית – לביטחונה הלאומי של ישראל, לכלכלתה ולחברה, שזקוקה יותר מתמיד ליציבות כדי לאחות השסעים ולאפשר מציאות בריאה ומשגשגת. בהמשגה לדבריה השנויים במחלוקת של הנשיאה (בדימוס) חיות, מקום בו ביהמ"ש יימנע מלהניח אצבע בסכר, כפי שעשה בטעם רב אמש, קוביית הדומינו הראשונה תיפול – ולאחריה, המבצר כולו.
