"אני מאחל לכל מפקד בצה"ל חייל כמו אלכסנדר, מהחיילים המעולים, הממושמעים ומלאי המוטיבציה שפיקדתי עליהם בשנות פעילותי בצה"ל. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה, והכל בחפץ לב, בחיוך רחב ובמסירות אין קץ. זה האדם האחרון שהייתי מאמין שיקרה לו דבר כזה". כך סיפר סרן (במיל') ישראל דוידסון (49), שפיקד על כיתת הכוננות בעפולה בחודשי המלחמה הראשונים, על הלום הקרב אלכסנדר אוסטיוז'נין, שירה בשכנתו ופצע אותה באורח קשה.
אוסטיוז'נין בן ה-42, ששירת במשך יותר מ-300 ימי מילואים במהלך מלחמת "חרבות ברזל", ירה בשבוע שעבר בידידתו ל', שגרה סמוך אליו בעפולה, לטענתו בשל התקף שעבר. שלשום מעצרו הוארך בבית משפט השלום בנצרת עד ליום שלישי. ל' אמרה בשיחה עם ynet: "למרות שכמעט ונהרגתי באירוע אני לא כועסת עליו, אני לא מאשימה אותו בכלום. הייתי רוצה שהוא יקבל טיפול רפואי מקצועי שיציל את החיים שלו, אני לא רוצה לראות אותו בכלא כי זה לא יפתור את הבעיה".
דוידסון, עורך דין במקצועו, שימש כקצין קשר בחיל האוויר ושירת במילואים בבסיס רמת דוד, עד שקיבל פטור בשנת 2014. "עם פרוץ המלחמה מיד התנדבתי לשירות פעיל והקמנו את כיתת הכוננות של עפולה מטעם פיקוד העורף", סיפר. "אלכסנדר היה בערב הראשון של הגיוס, הגיע מיוזמתו ובמשך 3 חודשים מילא את כל המשימות על הצד הטוב היותר. לאחר שלושת החודשים האלה כיתת הכוננות פורקה, אבל במקום ללכת הביתה אלכסנדר התנדב פעם נוספת לשרת בגדוד הנדסה קרבי שעשה פעילות בעזה ובלבנון".
3 צפייה בגלריה
"נחרדתי לגלות שזה אלכסנדר. לא ידענו עם מה הוא מתמודד"
(צילום: באדיבות עו"ד ישראל דוידסון)
איוון, אחיו של אלכסנדר
(צילום: ישראל מושקוביץ)
סרן דוידסון תיאר את אוסטיוז'נין כ"הכי מלח הארץ שיכול להיות, תמיד ראשון להתנדב, תמיד מחפש את המשימות הכי מאתגרות, אהוב על כולם ומאוד מבצעי". הוא סיפר כי "נחרדתי לגלות שאלכסנדר הוא החייל המדובר. זה רץ בקבוצה של מילואימניקים מכיתת הכוננות, הייתי בהלם, הוא לא דיבר על זה ולא ידענו כלום על הבעיות שהוא מתמודד איתן, אני לא מוצא הסבר רציונלי אחר לסיטואציה הזו. לא היו לו התפרצויות זעם או כעסים, הוא אדם רגוע ומאופק, תמיד שמח ומחייך. אדם שממש נכנס לי ללב, ומבחינתי אנסה לסייע לו במידת יכולתי כדי שיקבל טיפול רפואי מתאים".
לפני כשלושה חודשים שוחרר אוסטיוז'נין ממילואים והיה בהמתנה לצו גיוס נוסף, שהיה אמור לקבל בקרוב. "ב-12 וחצי בלילה קיבלתי טלפון מאשתי", סיפר אחיו, איוון. "הייתי במילואים והיא אמרה לי לחזור דחוף הביתה, וכשהגעתי אחי כבר היה עצור והשכנה הייתה בבית החולים. שבת לפני זה ישבנו ואמרתי לו שהוא חייב לטפל בפוסט טראומה שלו, לעיתים הוא הרטיב במיטה. אני מכיר אותו הכי טוב. אם הייתי בבית הייתי מזהה את המצב, וזה לא היה קורה".
ל', שנורתה כאמור על-ידי אוסטיוז'נין, סיפרה כי "נפגשנו ביום רביעי בערב בבית אחיו, שגיסתו של אלכסנדר היא חברה טובה שלי, והכול היה נעים, שמח, רגוע. באיזשהו שלב הוא הלך לישון ולא הצליח - ואז קם והתחיל להשתולל, הוא צעק 'מחבלים', שמעתי יריות וכל אחת ברחה לאן שיכלה ואני לא הספקתי, הוא לא כיוון אלי ולא היה לו שום רצון לפגוע בי, לא היה שום ריב קודם ואנחנו מכירים כבר הרבה מאוד שנים וגרים בשכנות".
"הרגשתי משהו בגב, כאבים והבנתי מיד שהכדור פגע לי בגב, התקשרתי למד"א והם הגיעו מיד ופינו אותי לבית החולים. הייתי בהכרה מלאה כל הזמן, לא איבדתי הרבה דם, נפגעתי מכדור אחד שפגע לי בגב, נשארתי בחיים בנס. ידענו שיש לו פוסט טראומה, אבל לא פחדתי להיות שם כי אף פעם הוא לא התנהג ככה, תמיד היה רגוע, שקט ועדין, וזו פעם ראשונה שיש כזו התפרצות".
אם אתם.ן או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי במוקד לפניות חיילים וחיילות בקבע ובמילואים - חייגו 2201* ובאתר ער"ן eran.org.il בצ'אט, ובוואטסאפ שמספרו 052-8451201.
