במהלך דרמטי למדי, שנועד כנראה לגבות את איומיו של הנשיא דונלד טראמפ על איראן, ארה"ב שלחה בימים האחרונים לאי הקטנטן דייגו גרסיה, באמצע האוקיינוס ההודי, שישה מפציצים מהדגם B-2. מדובר במפציצים אסטרטגיים בעלי יכולת חמקנות, שמסוגלים לשאת גם נשק גרעיני וגם "מפצחת בונקרים" ענקית במשקל של 12 טונות, פצצה שארה"ב פיתחה במיוחד כדי לפגוע במתקני הגרעין התת-קרקעיים של הרפובליקה האיסלאמית.
10 צפייה בגלריה
ששת המפציצים החמקנים בצילום לוויין מהאי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי. תגבור כוחות שנועד לגבות את האיומים על איראן
(צילום: Handout / © 2025 PLANET LABS PBC / AFP)
טראמפ: מו"מ עקיף מול איראן? עדיף ישיר, זה מהר יותר
(מתוך X)
טראמפ הגביר משמעותית את איומיו בימים האחרונים, והבטיח שאם לא יושג הסכם גרעין חדש איראן תחווה הפצצות מהסוג ש"מעולם לא ראתה". טהרן אמנם הודיעה בתשובתה למכתב ששלח הנשיא האמריקני למנהיג העליון עלי חמינאי כי תסרב למשא ומתן ישיר מול ארה"ב, כל עוד זו ממשיכה להטיל עליה סנקציות, אבל הביעה נכונות לשיחות עקיפות בתיווך של מדינה שלישית. לפי דיווח אמש (יום ה') ב"סקיי ניוז" בשפה הערבית, אותה מתווכת תהיה עומאן. טראמפ עצמו הצהיר הלילה שהוא מעדיף שיחות ישירות: "אני חושב שזה הולך מהר יותר, ומבינים את הצד השני הרבה יותר טוב מאשר בשימוש במתווכים". מבלי להסביר את דבריו, הוא טען שהוא "יודע" שאיראן כן רוצה, למרות הצהרותיה הפומביות, לנהל מו"מ ישיר.
על רקע דבריו, בצהריים דיווח "וול סטריט ג'ורנל" כי ממשל טראמפ מתכוון ללחוץ על איראן לנהל שיחות ישירות. בכיר אמריקני אמר לעיתון כי בוושינגטון רוצים להימנע ממו"מ לא-ישיר באמצעות "מתווכים בין קומות שונות באותו מלון שמעבירים הודעות הלוך ושוב", לשון הדיווח. מו"מ שכזה, אמר הגורם, עלול להיגרר חודשים ואולי אף שנים. ברקע, נזכיר, העובדה שאיראן ממשיכה להעשיר כל העת אורניום לרמה של 60%, שקרובה מאוד לרמה של 90% הדרושה לנשק גרעיני, וכן החשש שהיא גם עומלת בחשאי על קיצור הדרך, אם תבחר לפרוץ לפצצה, לפיתוח שאר מרכיביו של ראש קרב גרעיני מבצעי. טראמפ הציב לפי דיווחים דדליין של חודשיים במכתב שלו לחמינאי, אבל לא ברור עדיין מתי בדיוק מתחילה הספירה מבחינתו: מרגע שליחת המכתב, או מרגע תחילת המו"מ.
כך או כך, לפי הדיווח היום היעד של ארה"ב במו"מ העתידי מול איראן הוא שאפתני למדי: הגורם הבכיר אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" כי המטרה היא פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין האיראנית. זאת בניגוד להסכם מ-2015 שטראמפ פרש ממנו שלוש שנים לאחר מכן, שרק הטיל הגבלות – אמנם משמעותיות אך רבות מהן זמניות ולא לצמיתות – על יכולתה של איראן להעשיר אורניום. את ההגבלות הללו היא מפירה מאז הפרישה האמריקנית מההסכם שקרס. היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, מייק וולץ, כבר הצהיר שמטרת הממשל היא פירוק כל היבטי תוכנית הגרעין האיראנית – העשרת אורניום, צבירה של טילים בליסטיים אסטרטגיים ויכולת פיתוח של נשק גרעיני.
10 צפייה בגלריה
טראמפ לא רוצה מו"מ שייגרר חודשים, לחמינאי יש קווים אדומים
(צילום: Kevin Dietsch/AFP, KHAMENEI.IR/AFP)
אלו הן דרישות דרמטיות, שסביר מאוד להעריך כי יהפכו את המו"מ העתידי לסבוך למדי, אם לא לבלתי אפשרי. איראן מתעקשת כל העת על זכותה להעשיר אורניום, לכאורה למטרות אזרחיות, והיא מתנגדת גם לכל הסכם שיגביל את תוכנית הטילים שלה. אם תעמוד על הקווים האדומים הללו – ייתכן שטראמפ יידרש להכריע בין מימוש איומיו לבין "מצמוץ" מול טהרן. בינתיים הוא מגבה את האיומים הללו עם תגבור כוחות משמעותי. בוושינגטון לא אישרו רשמית את הדיווחים על העברת מפציצי ה-B-2 לאי דייגו גרסיה, שנמצא בשליטת בריטניה ומוחכר על ידי ארה"ב, אך הודיעו על תגבור הכוחות האוויריים והימיים באזור. צילומי לוויין מיום ראשון הראו תחילה ארבעה מפציצי B-2 שחונים בבסיס באי, ובצילומים חדשים מיום רביעי מספרם גדל לשישה.
100 מטר מתחת לאדמה: "אם כל מפצחות הבונקרים" עדיין יעילה?
מדובר במפגן כוח משמעותי מצד ארה"ב, שמחזיקה בסך הכול ב-19 מפציצים מהדגם האסטרטגי הזה, שפותח בשנות ה-90 של המאה הקודמת במחיר אסטרונומי של 1.1 מיליארד דולר עבור כל מטוס (עם חישוב האינפלציה מאז, במונחים של היום מדובר בכ-2 מיליארד דולר לכל מטוס). ה-B-2 "ספיריט" הוא מפציץ כבד עם יכולות חמקניות, כשהמטרה בפיתוחו הייתה בין היתר להרחיב את ההרתעה הגרעינית של ארה"ב – מכיוון שהוא מסוגל לחדור לעומק שטח אויב מבלי להתגלות על ידי מערכות מכ"ם.
המפציצים, שמסוגלים לשאת מטען במשקל של עד 18 טונות ולטוס ללא תדלוק לטווח של עד 11,000 ק"מ, משמשים גם למטרות קונבנציונליות, וארה"ב השתמשה בהם כבר בשנה שעברה בתקיפות נגד החות'ים בתימן. אולם השימוש בהם נעשה במשורה, לעיתים קרובות רק לצורך העברת מסרים ליריבים ולאויבים. העברתם לאזור הסמוך לאיראן מהווה מסר ברור עבורה, שכן הם היחידים כיום בצבא ארה"ב שמתוכננים לשאת את הפצצה הענקית MOP (ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator), המוכרת גם בשם הקוד GBU-57 – פצצה במשקל 12.3 טונות, שפותחה מתוך מטרה מרכזית אחת: יכולת פגיעה במתקני הגרעין התת-קרקעיים של איראן.
10 צפייה בגלריה
המפציצים בדייגו גרסיה בצילום לוויין, לצד שישה מטוסי תדלוק
(צילום: Handout / © 2025 PLANET LABS PBC / AFP)
תיעוד מניסוי ב-2019: מפציץ B-2 מטיל את "אם כל מפצחות הבונקרים"
הפיתוח של הפצצה החל בעשור הראשון של שנות האלפיים, והיא "מפצחת הבונקרים" הלא-גרעינית העוצמתית ביותר, כשלפי הערכות שפרסם בעבר חיל האוויר האמריקני היא מסוגלת לחדור עד לעומק של כ-60 מטר. היא מכילה "רק" כ-2.4 טונות של חומר נפץ, ורוב המשקל מגיע מהכיסוי הממוגן שלה – שמאפשר לה לחדור עמוק אל תוך הקרקע ו"לחפור" דרך סלעים, אדמה ובטון ממוגן. ה-GBU-57 כבדה אף יותר מה-MOAB, "אם כל הפצצות" הקונבנציונליות, ששוקלת כ-10 טונות, אבל כיוון שזו לא נועדה לחדור לתוך הקרקע היא מכילה כמות גדולה יותר של חומר נפץ.
בעבר דווח כי ה-GBU-57, שמעולם לא נעשה בה שימוש מבצעי, פותחה במיוחד כדי לאפשר פגיעה במתקן הגרעיני בפורדו, שלפי דיווחים נחפר בצלע הר בעומק של כ-80 עד 90 מטר מתחת לקרקע. ב-2022 נחשף כי איראן בונה מתקן תת-קרקעי חדש בנתנז, באותו עומק ואולי אף יותר, של בין 80 עד 100 מטר. בדיווחים על חפירת האתר ההוא עלו תהיות באשר ליעילות השימוש במפצחת הבונקרים נגדו, אבל לפי דיווח בסוכנות הידיעות AP מלפני כשנתיים, גורמים אמריקניים דנו אז בהטלת שתי פצצות כאלו ברציפות, כדי להבטיח את השמדת האתר.
הגירוש מהאי האסטרטגי, ואיומי טהרן: "יכולים להגיע לכל בסיס"
ששת המפציצים שנשלחו לדייגו גרסיה מהווים שליש מצי ה-B-2 של הצבא האמריקני, ומומחה התעופה הצבאי פיטר לייטון העריך בשיחה עם CNN שמדובר למעשה בכל המפציצים הפנויים מהדגם הזה. "אני מניח שיש אחד או שניים בבסיס הבית עבור אימונים ועוד כמה שעומדים למקרה של צורך בהרתעה גרעינית. האחרים בתחזוק", אמר לייטון, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר האוסטרלי. "שישה זה מספר משמעותי", ציין, והדגיש כי אם המפציצים הללו היו מיועדים אך ורק לתקיפות של מתקנים תת-קרקעיים של החות'ים – במסגרת המבצע הנרחב שמנהלת בימים אלו ארה"ב נגד שלוחיה של איראן בתימן – היו מספיקים לה שניים או שלושה בלבד. לדבריו, העברת שישה מפציצים כאלו לאזור מהווה כבר "מאמץ דרמטי", כשברור כי המסר כאן הוא לאיראן עצמה.
האי דייגו גרסיה שוכן אמנם במרחק של 3,900 ק"מ מחופיה הדרומיים של איראן, אבל ל-B-2 יש כאמור טווח טיסה של 11,000 ק"מ, ובצילומי הלוויין שהופצו השבוע נראו בדייגו גרסיה גם מטוסי תדלוק KC-135. בטהרן הבינו היטב את המסר, ובימים האחרונים נשמעים ממנה עוד ועוד איומים נגד אותו בסיס. לפי ה"טלגרף" הבריטי, יש שם כעת מי שקורא למתקפת מנע נגד הבסיס. "הדיונים על האי התגברו מאז שהאמריקנים הציבו שם מפציצים. התשובה לאיומי טראמפ צריכה להגיע בפעולה – לא במילים. כל בסיס באזור נמצא בטווח הטילים שלנו", אמר לעיתון בכיר איראני.
בדיווח נוסף של ה"טלגרף" צוטט גורם איראני שהבטיח כי כל מתקפה אמריקנית על ארצו תיענה במתקפה נגד הבסיס האמריקני-בריטי בדייגו גרסיה. "לא תהיה הבחנה בין כוחות בריטיים או כוחות אמריקניים אם איראן תותקף, מכל בסיס באזור או מטווח הטילים שלה", אמר אותו גורם. גם בתקשורת האיראנית איימו לפגוע באי עם טילים בליסטיים וכטב"מים מתאבדים מהדגם שאהד 136-B, שלהם לכאורה טווח של 4,000 ק"מ, בתגובה לכל "פעולה עוינת" מצד ארה"ב.
דייגו גרסיה הוא כאמור אי קטנטן – שטחו רק 30 קמ"ר – אבל הוא הגדול מבין 60 האיים שמהם מורכב ארכיפלג צ'גוס שבמרכז האוקיינוס ההודי. באי פועל מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת בסיס אווירי אסטרטגי שארה"ב חוכרת מבריטניה, כשלפי ההסכם הנוכחי ביניהן החכירה תימשך לפחות עד 2036. בבסיס חיים כ-2,500 אנשי צוות, רובם אמריקנים ורק מיעוטם בריטים, ויש לו חשיבות אסטרטגית לפעילותה של ארה"ב באזור. הוא סייע לה רבות במלחמות באפגניסטן ובעיראק, ובעבר דווח כי ה-CIA הפעיל בו גם "אתרים שחורים", המתקנים הסודיים והלא-רשמיים שסוכנות הביון האמריקנית הקימה מחוץ לגבולות ארה"ב, ושבהם עברו חשודים בטרור עינויים.
10 צפייה בגלריה
תושבי צ'גוס בצילום מ-1971. גורשו כדי שארה"ב תקים בסיס באי הבריטי
(צילום: AFP PHOTO / CHAGOS REFUGEE GROUP)
ממש בימים אלו נמצא גורלם של דייגו גרסיה ושאר איי צ'גוס במוקד של משא ומתן בין ממשלת בריטניה לבין ממשלת מאוריציוס, מדינת איים באוקיינוס ההודי שטוענת לריבונות עליהם. מאוריציוס, שהייתה גם היא קולוניה בריטית בעבר, דורשת כבר שנים בעלות על האיים שהופרדו ממנה על ידי לונדון ב-1965. כ-2,000 התושבים המקוריים באיים, צאצאיהם של עבדים מאפריקה שהובאו אליהם על ידי הצרפתים בסוף המאה ה-18 לצורך הקמת מפעל לעיבוד קוקוס, גורשו אז על ידי הבריטים כדי לאפשר לארה"ב להקים בדייגו גרסיה את הבסיס האסטרטגי.
החלטת האו"ם שבריטניה הפרה, והתמיכה הישראלית
בריטניה אמנם רכשה את האיים ממאוריציוס בסכום פעוט של 3 מיליון פאונד, אבל מאוריציוס טוענת כי בפועל אולצה לוותר על הריבונות בהם בתמורה לקבלת העצמאות שלה ב-1968. במאוריציוס חיים כיום רבים מהעקורים וילדיהם, שמנהלים כבר שנים מאבק לחזרה לאיי צ'גוס, וב-2019 ספגה בריטניה מכה בניסיונה לשמור על השליטה בהם: בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג קבע אז כי הפרדת האיים ממאוריציוס נעשתה שלא כחוק.
בעקבות אותה החלטה, באותה שנה הצביעו 116 מדינות בעד החלטה לא-מחייבת שהעלו בעצרת האו"ם מדינות אפריקניות, ולפיה על בריטניה "להסיג את הממשל הקולוניאלי" שלה מאיי צ'גוס בתוך שישה חודשים. רק שש מדינות, בהן בריטניה, ארה"ב וישראל, הצביעו נגד. במשלחת הישראלית הסבירו אז את ההצבעה בכך שהעניין צריך להיפתר בין בריטניה למאוריציוס. בריטניה אמנם לא עמדה בדדליין הלא-מחייב שהוצב לה להחזרת השליטה באיים, אבל בשנים האחרונות ניהלה משא ומתן על אופן החזרתם.
10 צפייה בגלריה
סטרמר וטראמפ בפברואר. הנשיא האמריקני הביע תמיכה ב"הסכם החכירה החזק" - שבו בריטניה תשלם על הבסיס האמריקני
(צילום: רויטרס/Carl Court/Pool via REUTERS)
באוקטובר אשתקד הכריזה ממשלת הלייבור בראשות קיר סטרמר על הסכם עקרוני בין הצדדים, שבמסגרתו בריטניה תעביר את השליטה באיים למאוריציוס, ותחכור את דייגו גרסיה לתקופה של לפחות 99 שנים – עם אפשרות להארכה של 40 שנים נוספות – על מנת לאפשר את המשך הפעלת הבסיס באי. בעקבות ניצחונו של טראמפ בבחירות בארה"ב עוכבה החתימה על ההסכם, וכמה בכירים בוושינגטון מתחו עליו ביקורת קשה. מרקו רוביו, אז סנאטור וכיום מזכיר המדינה של טראמפ, אמר אשתקד כי ההסכם המתגבש מהווה "איום חמור" על הביטחון הלאומי של ארה"ב. אולם טראמפ עצמו אותת לאחרונה כי יקבל את ההסכם, וכשנפגש עם סטרמר בחודש פברואר אמר: "הם מדברים על הסכם חכירה לטווח ארוך מאוד, חכירה מאוד חזקה, ל-140 שנה למעשה. זה המון זמן".
השבוע עדכן דוברו של סטרמר כי ההסכם נמצא בשלבי גיבוש סופיים, לפני שיובא לאישור הפרלמנט בלונדון. אלא שכעת נשמעת ביקורת בממלכה על ההסכם, שבמסגרתו תיאלץ למעשה לונדון לשלם על חכירת אי שבו פועל בסיס אמריקני ברובו. ממשלתו של סטרמר לא חשפה כמה תשלם במסגרת ההסכם, אך לפי הדיווחים בתקשורת הבריטית הסכום המדובר הוא 90 מיליון פאונד (117 מיליון דולר) מדי שנה. "זה כמו להעביר את הבית שלך למישהו אחר, ואז לשלם כדי לשכור אותו", אמרה פריטי פאטל מהמפלגה השמרנית, שמשמשת כשרת החוץ ב"ממשלת הצללים" של האופוזיציה. "העסקה הזו היא פשוט טירוף".
10 צפייה בגלריה
המכסים של טראמפ יערערו את ההסכם המתגבש? הנשיא עם רשימת המכסים שהטיל על מדינות העולם
(צילום: REUTERS/Carlos Barria)
הביקורת גברה השבוע בעקבות המכסים שהטיל טראמפ על כל מדינות העולם, כשעל בריטניה הוטלו מכסים בשיעור המינימלי של 10%. "אנחנו לא משתמשים באי בעצמנו, אז האם לא ראוי שנדרוש שהשכירות תשולם במלואה על ידי מי שכן משתמש בו?", כתב למשל בטור שפרסם הפרשן הבריטי פול נוקי. "ואם הדייר ימשיך להיות ארה"ב, האם לא ראוי לדרוש מהנשיא שלה להתייחס אלינו בצורה הוגנת בתחום הסחר, ולהסיר לחלוטין את המכסים המגוחכים על סחורות בריטיות?".
