"הגיבורים האמיתיים": אחרי שנעצר ונחקר בחשד להדלפת מידע סודי לעיתונאים ולשר התפוצות עמיחי שיקלי, שוחרר איש השב"כ א' שעמד במרכז הפרשה והתקבל בקריאות "גיבור ישראל" ביישוב שבו הוא מתגורר. לקריאות אלה הצטרף שיקלי, שיצא להגנתו: "הוא גיבור ישראל. חושף שחיתויות שהיה נכון לקחת סיכון מול צמד פקידים שנכנסו לוורטיגו מסוכן ביותר".
דבריו של שיקלי עוררו סערה גדולה - ותגובת נגד. אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל שנפלה בבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר, החליט לעשות מעשה: הוא פרסם ברשת X פוסט שקורא "להציב גבול ברור מפני זילות התואר 'גיבור ישראל'". אשל קרא לעוקביו לשתף ברשתות החברתיות סיפורים על גיבורים ישראלים שהשפיעו עליהם ולצרף לכך תמונה - והדבר נעשה ויראלי. "זה מטורף, לא חשבתי שזה יגיע לכאלה מימדים", אמר בשיחה עם ynet.
קבלת הפנים לא' ביישוב מגוריו
"ההתבטאויות של ראש הממשלה ושל שרים בתקופה האחרונה גרמו לי לכתוב את הציוץ", ציין אשל. "ראיתי את התגובה של נתניהו על יאיר בנו, שהוא ציוני, והתבטאויות נוספות של פוליטיקאים אחרים ששוכחים שהייתה פה את שבת ה-7 באוקטובר, ובמקום לסגור את הפה ולהניח את העט בצד, הם מרשים לעצמם להתבטא ולכתוב - וזה מה שהפריע לי.
"מאוד חרה לי מה ששיקלי כתב על החשוד בהדלפת מסמכים מהשב"כ", הדגיש. "נאמרים פה דברים בכוונה כדי להתריס, כדי לנעוץ את הסכין בבשר החי שכבר ככה פצוע. אעשה הכול כדי שהדברים האלה יופסקו. זה לא ראוי".
על פרסום הציוץ אמר: "התיישבתי והוצאתי משהו מאוד יצירתי מתוך מחשבה עמוקה שמה שקורה פה לא הגיוני, והבמה שניתנת פה לאנשים היא לא ראויה. לא האמנתי שהציוץ יצבור תאוצה כזו מתוך הבנה של שאר האזרחים שמאסו לקרוא על אנשים שהם לא ראויים, בין אם זה אותם אנשים מהימין אחרי 7/10 ועד לאותם 120 שיושבים בבית העם ולא ראויים. העובדה שהפוסט נהיה ויראלי זו העובדה הכואבת ביותר - שהאזרחים ובעיקר הקול השפוי רוצים את השקט והשלווה, ומשוועים בסך הכול לקום בבוקר למציאות טובה יותר".
מאות תגובות נכתבו על הפוסט של אשל, שבהן מוזכרים ישראלים שלחמו ונפלו. "הגיבורה הפרטית שלי זו רוני בתי, וכל אותן גיבורות בחמ"ל נחל עוז", סיפר אשל. "יש גם את הלוחמים המופלאים בבסיס נחל עוז שלחמו על מנת להגן על התצפיתניות, שהיו ללא נשק. יש גם את שילה הר אבן שהוא הגיבור מבחינתי, שלחם בגבורה עילאית והירואית בנחל עוז, וגם ארנון זמורה שנפל בקרב בעת חילוץ חטופים. אליהם מצטרפים כל אותם אנשים שלחמו ולצערנו הרב לא נמצאים איתנו היום".
גיבורי 7 באוקטובר והלחימה ברצועה
אחד הגיבורים שהוזכר בציוץ הוא יוני (יונתן) גולן, מפקד טנק בגדוד 77: "יוני, ששירת במוצב נחל עוז, התנדב להישאר בבסיס בסוף השבוע של שמחת תורה", נכתב כתגובה לציוץ של אשל. "בשישי בערב דיבר עם הוריו בטלפון ואמר להם בפשטות שצריכים אותו - אז הוא נשאר. עם תחילת המתקפה בשבת בבוקר, היה הראשון להגיע לטנק, התניע והכין אותו ליציאה וכאשר הצוות הגיע הם יצאו מהמוצב, כשיוני בתפקיד מפקד הטנ"ק, טען וקשר.
4 צפייה בגלריה
שורה עליונה, מימין לשמאל: שילה הר אבן, ארנון זמורה, יוני גולן, אלחנן קלמנזון. שורה אמצעית: רועי מרום, יפתח שחר, רוני אשל, אביב חקאני. שורה תחתונה: תומר ברק, ענר שפירא, סלמאן חבקה, אורי לוקר
(צילום: באדיבות המשפחה, דוברות המשטרה, מתוך אלבום משפחתי, דובר צה"ל, )
"כבר בשער הם נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרב קשה וארוך. הם הרגו עשרות מחבלים ודהרו לכיוון עמדות קו האש, שם ירו על מטרות חמאס בעזה ועל רכבי המחבלים והמשיכו גם אחרי שטיל נ"ט שנורה לעברם מטווח קרוב גרם נזק למערכת ההגנה של הטנק 'מעיל רוח' - כל הזמן הם טנק בודד אשר מנהל קרבות קשים נגד מחבלים רבים.
"ב-08:00 בבוקר לערך נקראו לחזור למוצב על מנת לסייע בלחימה באזור המיגונית, שבה שהו חיילים שאינם לוחמים. הם חזרו למוצב תוך המשך לחימה. בתוך המוצב המשיכו להילחם במחבלים. ב-08:53, כשהם קרובים מאוד למיגונית, נורה עליהם טיל נ"ט נוסף, שפגע במנוע והשבית את הטנק. זמן קצר לאחר מכן, פגע טיל נוסף בצריח והרג את התותחן.
"יוני אמר לחיילים סביבו 'רוצו, אני מחפה', ובזמן שרצו לכיוון המיגונית חיפה עליהם באש - ובכך הציל את חייהם. לאחר שהגיעו למיגונית הוא חזר לטנק על מנת לחלץ את הנהג. הנהג לא ענה, ויוני חשב שגם הוא נהרג ויצא מהטנק. ביציאה ניהל קרב יריות לבדו מול מחבלים. בשעה 09:10 נורה ונהרג".
גיל שלי, אביו של יואב שלי, הגיב לציוץ גם הוא: "בני יצא לחופשת שבת שאותה בילה בנובה עם כמה חברים מפחת"ק גדוד 51. כאשר התחיל הירי, הוא נסע עם החברים לבית של חבר בבארי. כאשר נכנסו לקיבוץ הם מצאו את הרבש"ץ אריק קראוניק ירוי במכוניתו. יואב וחבריו ניסו לטפל בו, אך כשחזרו המחבלים, יואב לקח את הנשק של אריק והם רצו לבית של דורון.
"שם יואב ועוד חבר עלו על מדים ויצאו החוצה עם שני נשקים ארוכים. הם הצטרפו לכיתת הכוננות. כשנגמרו הכדורים במחסניות, הם רצו חזרה לבית של דורון עם נשק נוסף. הם הטעינו את המחסניות עם כדורים, ויצאו החוצה לעוד לחימה. הם גמרו שוב את הכדורים והמחבלים צרו עליהם בסככה שבה התבצרו. כוח של שלדג הגיע והרג את המחבלים. יואב וחבריו רצו חזרה לבית. שני חברים עלו למרפסות עם קלאצ'ים של מחבלים שהרגו ונלחמו שם כל היום".
יונתן, חבר של רועי מרום כתב: "רועי מרום, חבר נפש שלי. רגעים לפני כניסתו לעזה (הראשונה וגם האחרונה בחייו הצעירים), עם הצוות עליו פיקד, השאיר הודעה לקצינת החינוך של הגדוד שלו שבה הוא אומר את הדברים הבאים -'אם אני מת אני רוצה שתעשו משהו לנוער בסיכון, אבל אני לא מת. אני חוזר לעשות את זה בעצמי'. כמה שאני מתגעגע אליו".
סרן (במיל') אלחנן מאיר קלמנזון מעתניאל, קצין במפקדת אוגדת יהודה ושומרון, בן 41 שנפל בעוטף עזה ב-7 באוקטובר", נכתב עליו בתגובה לציוץ של אשל. ״"אלחנן הי"ד יצא לעבר יישובי העוטף בבוקר שמחת תורה יחד עם אחיו מנחם ואחיינו איתיאל, ביוזמתם האישית. הם נלחמו בקרבות וחילצו עשרות רבות מבני קיבוץ בארי. לאחר שעות ממושכות של לחימה, אלחנן נפגע ונהרג מירי של מחבל שהסתתר בקיבוץ. הייתה לי הזכות לשרת איתו בנצח יהודה, גיבור ישראל אמיץ ואדם מדהים. הוא הגיע אלינו מגבעתי ומהר מאוד ראינו איזה אדם מדהים. יהי זכרו ברוך".
ארז ברמן כתב על רב סרן יפתח שחר, שנפל בקרב ברצועת עזה: "בתחילת המלחמה היה מ"פ בשלדג. בהמשך המלחמה עבר לפקד על פלוגה בגדוד צבר, אותה פלוגה שאיבדה 11 לוחמים באסון הנמ"ר. כשהוביל לוחמים בעזה זיהה משהו חשוד, והספיק להרחיק את מירב הכוח ולהציל את חייהם - אבל לא את עצמו ואת המ"מ שלו, סרן איתי סייף. שניהם נהרגו מפיצוץ המטענים. אדם, בן זוג, חייל, קצין ומפקד מעולה. באמת שקצרה היריעה וקטונתי מלתאר אדם כזה".
קרב הגבורה של ענר שפירא ז"ל ברעים
אוריאל כתב על סמ"ר ענר אליקים שפירא, שנהרג במיגונית המוות ברעים בבוקר 7 באוקטובר: "לוחם אמיץ. נחוש. עמד מול מחבלים רבים בידים חשופות, במיגונית ברעים, הדף עשרות רימונים, נלחם והציל נפשות מבלי טיפת פחד! זה גיבור ישראל". עמית כתב על עוואד דראושה ז"ל: "הוא היה פרמדיק מד"א שפעל להציל פצועים במסיבת הנובה, ולא נטש את המקום עד שנורה למוות על-ידי המחבלים".
אלעד הורביץ כתב על אביב חקאני: "כקצין צעיר הוא המציא תו"ל (תורת לחימה - נ"פ) להשמדת מנהרות והרס עשרות מנהרות. כל פעולה כזאת הייתה תוך כדי סכנה עצומה (הסתובב בלב עזה עם נגמשים מלאים בחומר נפץ). בסוף הוא והצוות שלו התפוצצו כאשר נורה RPG על הנגמ"ש שלהם שהיה מלא בחומר נפץ".
באחת התגובות מוזכר גם סמל אורי לוקר, בן 19 מפרדס חנה-כרכור: "לוחם גולני מגדוד 51, שנלחם עם שני חבריו ב-7/10 משעות הבוקר נגד עשרות מחבלים שחדרו לישראל, סמוך לקיבוץ זיקים. הם לא ברחו, לא נכנעו, נלחמו לבד מול עשרות מחבלים. הם נלחמו עד הכדור האחרון. זה גיבור ישראל". אביו של תומר ברק גם כן הזכיר אותו בתגובות: "הבן שלי נפל ב-7 באוקטובר בקרב על מוצב פגה. ללא היסוס ובאומץ לב יחד עם פקודיו וחבריו לנשק נלחמו בשטף המחבלים שחדר למוצב".
גיבור נוסף שהוזכר הוא סגן אלוף סלמאן חבקה מהכפר הדרוזי יאנוח-ג'ת, מפקד גדוד 53 בחטיבת השריון 188, שנפל בקרבות בעזה: "סא"ל חבקה ידוע גם כאחד מגיבורי הקרב בבארי בשבת השחורה של 7 באוקטובר. בבוקר הזה סלמאן מקבל הודעה שמתרחש אירוע גדול בגבול עזה, הוא לא מהסס, עולה לרכב ומתחיל בנסיעה דרומה. בדרך הוא מתקשר ללוחמי הגדוד, לכל מי שיכול, ומבקש מהם להגיע לצאלים איפה שהטנקים נמצאים.
"מאזור צאלים יצא עם שישה טנקים, והגיע לקיבוץ בארי עם שני טנקים. במקביל, הוא שלח שני טנקים לכפר עזה ושני טנקים לנחל עוז. סלמאן מגיע לקיבוץ בארי וחובר לכוח צנחנים, שלא האמינו מאיפה הטנק הזה הגיע. הם נלחמו במחבלים, והוא הצטרף ללחימה עם הכוח, וכך השתלטו על בארי שנכבש ונהרס על-ידי מחבלי חמאס".
"שמעתי שנורא מוטרדים כאן ממעצרים של גיבורי ישראל, עם ובלי מרכאות, אז בטח תרצו לשמוע על ניסים, שנשלח למלחמה, נחשף שם למראות הכי קשים שיש, וחזר עם פוסט-טראומה שהובילה אותו להתקף פסיכוטי", כתבה שירה קדרי. "אבא שלו זיהה את זה, התחנן לעזרה וטיפול פסיכיאטרי, אבל בין תחנונים להמתנה ניסים תקף אותו - ומאז הוא עצור, והוגש נגדו כתב אישום.
"אני רוצה לדעת איפה כל חברי הכנסת והעיתונאים הבכירים שכל כך אכפת להם לפתע מזכויות עצורים. איפה הם במאבק הלא הירואי על זכויותיהם של מתמודדי הנפש, ובפרט של אלה שחזרו מהקרב. מי שומע את הזעקה שלהם?".
