53 חיילים וחיילות נפלו בקרבות הגבורה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר 2023 ועשרה נחטפו לרצועת עזה. במשך עשרה חודשים ביצע צוות בראשות אלוף-משנה עידו קס תחקיר מקיף על המחדל במוצב שנמצא רק 850 מטרים מגדר המערכת. המחבלים פשטו על המוצב בשלושה גלים, ובשיא הפלישה היו במוצב כ-250 מחבלים - מול 81 לוחמים שניסו להדוף אותם. מלבד הלוחמים, היו במוצב 81 תומכי לחימה, בהם התצפיתניות, ועשרה חיילים נוספים בבסיס נשאו נשק.
הקלטות הקשר של סרן עידן בלוי ב-7/10
בתחקיר הקרבות בנחל עוז נחשפו פעולות הגבורה של לוחמים רבים, שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען הצלת חיי אחרים. "עידן ביצע את התפקיד של המפקדים שלו באותו בוקר ועשה עבודה מפוארת. הוא שלט בסיטואציה בקור רוח, ניהל את הלחימה באזור ותפקד בצורה יוצאת דופן", שיתפה בדמעות רווית בלוי, אימו של סרן עידן בלוי ז"ל, קצין הקשר של גדוד 13 בחטיבת גולני.
עדי פלג-גולן, אמא של סמ"ר יוני גולן, מפקד טנק בגדוד 77 בחטיבה 7, הוסיפה: "הטנק שלהם נפגע והוא לא הסכים לנטוש אותם, הוא הציל את חיי הנהג ונלחם לבדו בגבורה מול עשרות מחבלים במשך 17 דקות, גם אחרי שנפגע - עד שנפל. בפעולה הזו שלו הוא הציל חיים של עשרות חיילים שהיו במיגונית הסמוכה".
"ב-10:17 עידן כתב לנו 'בינתיים אני בסדר'"
סרן בלוי, קצין הקשר של גדוד 13, הגשים את חלומו להגיע לתפקיד המבוקש בחטיבת גולני. הוא התגייס למסלול ייעודי לקצונה, סיים מסלול יסוד בהצטיינות והכיר במהלכו את ליהי, בת זוגו, שמשרתת כקצינת קשר גדודית גם כן. ב-7 באוקטובר שהה בבסיס נחל עוז, לקח פיקוד במהלך הפלישה, נלחם בגבורה, הכווין זיק לתקיפת מחבלים והעביר עדכונים לפיקוד הבכיר יותר. בהקלטות הקשר שבהן נשמע עידן, מבקש ממנו מפעיל הזיק לדבר עם המפקד - והוא משיב לו "אין קודקודים", וממשיך לנהל את הסיטואציה.
רווית, אימו, סיפרה בשיחה עם ynet: "אני יודעת שהילד שלי נפל באירוע בלתי נתפס". לדבריה, "זה כל כך עידן לשלוט בסיטואציה בקור רוח. הוא ידע בדיוק מה קורה בחוץ, וב-10:17 הוא כתב לנו 'בינתיים, אנחנו בסדר'. במקביל הוא דיבר עם חברה שלו, שגם היא קשר"גית, וכתב לה 'יש פה בלגן ליהי'. זאת הדרך של עידן, המילה 'בינתיים' זה שאני אבין שמשהו לא טוב מתרחש פה. זו ההתכתבות האחרונה שלנו".
רווית בלוי, אמא של סרן בלוי, במסע לזכר נופלי חיל הקשר ב-7/10
ממה שלמדה רווית מהקלטות הקשר היא יודעת להגיד בבירור כי עידן "תפקד בצורה יוצאת דופן, עם ראייה כללית ועקשנות". היא סיפרה כי בנה תמיד הדגיש לכולם ש"קשר"ג הוא לוחם", ודרך הפעולה שלו באותו יום "פשוט הוכיחה את זה". היא הוסיפה: "הוא הכווין זיק שחיסל מחבלים, ניהל את הלחימה באזור, ידע לקבל תמונת מצב ולהעביר אותה לכל הגורמים. וזה עידן. פה ההוכחה שקשר"ג הוא לוחם. לחימה מתבצעת לא רק עם נשק ולא רק בטנק או בירי פנים מול פנים, הקרב והלחימה מתבצעים גם בקשר, וזו בדיוק סגירת מעגל שמוכיחה שקשר"ג הוא לוחם לכל דבר. התפקוד שלו באותו יום הוא בדיוק ההוכחה".
היא סיפרה כי בנה הגיע לחמ"ל תוך זמן קצר אחרי שהופעלו התרעות צבע אדום בבסיס ו"היה קטסטרופה". עם זאת, היא לא מתעסקת בשלב זה בתחקירים הצבאיים או בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. "אני עוד לא יודעת מה נכון ומה לא – חוץ מזה שהיה מחדל מאוד גדול. אני אוטמת את עצמי לדברים האלה כי אני לא יכולה להתמודד עם זה כרגע", שיתפה. "אני אמא לעוד שתי בנות שמגיע להן אמא מתפקדת. אני עסוקה בלהפיץ את עידני, את סרן עידן בלוי, הקשר"ג האגדי של גדוד 13".
5 צפייה בגלריה
סרן עידן בלוי ומשפחתו. "יש לי עוד שתי בנות, מגיע להן אמא מתפקדת"
(צילום: מתוך אלבום משפחתי )
רווית גם סיפרה כי לא הלכה לשמוע את התחקירים כי זה עוד מוקדם לה: "יש לנו הקלטות קשר של עידני. הן מאוד מפוארות, ומבחינתי זה הדבר הכי בועט ואותנטי שלא נתון לפרשנויות. יש לנו הקלטה שלו מהטלפון האדום, שזה תפקיד של הקודקודים, אבל בגלל שמי שהיה צריך לעשות את התפקיד הזה לא כל כך תפקד - עידן ניהל את הסיטואציה מול הבור והאוגדה - ושם הוא עשה עבודה מופלאה – וזה מעל כל תחקיר צבאי. יכול להיות שיבוא יום שארצה ואז אחשוף את עצמי לתחקירים, אבל בשלב הזה הם פחות מעניינים אותי".
אחותו הצעירה של עידן התגייסה אחרי פרוץ המלחמה להיות מדריכת נמ"ר של גולני בביסל"ח. במסע "קול המבשר" לזכר נופלי הקשר מ-7 באוקטובר, היא צעדה לצד קצין הקשר החטיבתי של עידן והייתה הקשרית שלו. במהלך המסע נשאה דברים רווית כנציגת המשפחות השכולות.
"יוני נלחם לבד מול עשרות מחבלים במשך 17 דקות"
סמל-ראשון יוני גולן ז"ל היה מפקד טנק בגדוד 77 בחטיבה 7. אביו שירת בחיל האוויר, אך למרות ההיסטוריה המשפחתית החליט יוני באמצע גיבוש טיס לוותר - ולהתגייס לשריון. ב-8 באוקטובר 2023, יום אחרי מתקפת הפתע של חמאס, הוא אמור היה לצאת לקורס קצינים. "יוני באמת היה ילד קסם, מוזיקאי מחונן שניגן על גיטרה - וילד של שמחה", שיתפה אימו, עדי פלג-גולן.
היא סיפרה כי בנה "תמיד ראה את השקופים, את הילדים שאף אחד לא שם לב אליהם", והוסיפה: "ליוני היה מאוד חשוב לדאוג לילדים הפחות מקובלים, או כאלה עם ביטחון עצמי יותר נמוך. הוא באמת עטף אותם. זה המשיך הלאה גם בצבא, כשהוא היה ברגילה נניח הוא בחר לקחת צוות של חיילים שבאו משכבות פחות חזקות בחברה לסיור ביד ושם. היה לו מאוד חשוב לשלב ציונות, ערכיות וישראליות בכל דבר שהוא עשה. הוא היה מאוד ערכי ומאוד פטריוט".
סמ"ר גולן. "עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי, אני פה"
(צילום: מתוך אלבום משפחתי )
המשפט שהוביל את יוני לאורך שירותו הצבאי, ומלווה גם את משפחתו מאז שנפל בקרב ב-7 באוקטובר, הוא "עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה". עדי, אימו, סיפרה כי "זה פשוט מעיד על מי שהוא". לדבריה, "הוא תמיד רצה לתרום ולתת מעצמו לכולם, וגם בבית הוא תמיד היה מרכז העניינים. יש ליוני שני אחים גדולים, אח תאום זהה, ועוד אחות קטנה – ותמיד הוא היה מרכז העניינים. הוא היה החבר הכי טוב שלי, שיתף אותי בכל דבר בחיים שלו. הוא היה לוחם מצטיין ואיש יוצא דופן. כל דבר שהוא עשה הוא תמיד הוביל".
בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 7:19, בעודו נלחם בגבורה מול מחבלים רבים שפלשו לישראל, כתב יוני להוריו: "בלגן גדול פה, חדירת מחבלים. אני בטנק מייצר אליהם אש. הכול בסדר, אעדכן כשייגמר". כמה שעות לאחר מכן הוא מצא את עצמו עומד לבד מול עשרות מחבלים, מגן על חיילים שהסתתרו במיגונית בבסיס - עד שנפל בקרב.
"כל מבנה האישיות המדהים של יוני בא לידי ביטוי באותו יום", אמרה עדי. "יוני היה מפקד בטנק של סגן מפקד הפלוגה. שמענו את ההקלטות מהטנק, הם היו מאוד מקצועיים ורגועים עם הרבה חוש הומור – ויוני ניהל את הקרב בקור רוח". היא סיפרה כי הטנק של בנה נפגע ב-8:53 משני טילי RPG בשעה שבה חדר למוצב גל המחבלים השני. טיל אחד פגע במנוע והשבית את הטנק, והשני פגע בצריח, והתותחן אור אביטל ז"ל נהרג מהפגיעה הקטלנית.
"שומעים בקשר את הנהג שצועק 'יוני אני נחנק'", סיפרה האם. "ואז שומעים את הסמ"פ אומר שצריך לפרוק ולרוץ למיגונית. יוני לא הבין למה צריך לצאת מהטנק, וחיפה על הסמ"פ והקשר שרצו למיגונית. הוא הבין שהנהג תקוע שם והוא לא ידע מה קרה לתותחן. הוא לא הסכים לנטוש אותם. הוא ניסה לחלץ את הנהג שנתקע בתוך הטנק, פתח לו נתיב אוויר ונלחם מול המחבלים. הנהג חולץ בחיים מהטנק לאחר בערך שש שעות". בפעולות שביצע הציל יוני את חיי הצוות שלו.
עוד סיפרה עדי כי מפקדיו של יוני, המג"ד והמח"ט, הגישו בקשה לצל"ש לבנה. "הטנק נפגע ב-8:53 והדופק שלו נעצר לפי השעון ב-9:10. יש פה 17 דקות שזאת החתיכה החסרה. ממה שאנחנו יודעים יוני חטף שבעה כדורים", אמרה בכאב ותסכול האם. "17 דקות הוא נלחם לבד, וגם אחרי שהוא נפגע הוא המשיך להילחם. חברה שלו כתבה במכתב על קברו 'אם לא היית כל כך אמיץ – אז לא היית יוני'. אנחנו גאים בילד קסם שלנו מכאן ועד אין סוף – והוא היה עושה את זה שוב ושוב ושוב, כי זה הוא.
"סיפור הגבורה של יוני הוא יוצא דופן. למרות שהוא לא היה קצין, הוא עשה מעל ומעבר לתפקידו, הקריב את החיים שלו - ובכך הציל 20 חיילים שהיו במיגונית ליד", הוסיפה. למרות שלא דיברה עם בנה מאז ההודעה האחרונה ב-7:19, בשעות הבוקר התגבשה אצלה ההבנה שבנה נפל בקרב. "ב-10:39 ראו את הטנק שהיה ליד הנובה ואז הבנתי שאין לנו ילד, למרות שזה לא היה הטנק שלו. הבנתי שאין מצב שמישהו שרד את התופת הזה", שיתפה.
ההודעה הרשמית על כך שנפל הגיעה ביום שני אחר הצהריים. "כשהקצינים הגיעו אמרתי להם 'חיכיתי לכם, למה לקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע?'", סיפרה. בימים אלו, יותר משנה וחמישה חודשים אחרי קרב הגבורה שבו נפל בנה, עדי עדיין "יכולה להשתגע מעוצמת המחדל וההפקרה המטורפת שהייתה במוצב הזה".
לדבריה, "אין דבר אחד שם שלא היו בו מחדלים. אחרי התחקיר הרגשתי שאני חווה את 7 באוקטובר מחדש. עכשיו אני עצובה, אחרי זה אולי אכעס. מי שצריך לתת את התשובות הוא הפיקוד הגבוה כרגע, היה שם כאוס ותוהו ובוהו. הכול היה לקוי בחטא היוהרה. זה פשוט מטורף מה שהם עברו שם. הלוואי שתקום ועדת חקירה ממלכתית והאשמים ייתנו את הדין. בשלב הזה הכעס לא יקדם אותי או יחזיר את יוני, אני פשוט עצובה ומתגעגעת".
