מבין הטיעונים הארוכים שעלו אתמול בשבע השעות של הדיון בבג״ץ בענין מינוי ראש השב״כ, הפתיעה אותי במיוחד אמירה של נציגת המדינה עו"ד נטע אורן. מדבריה השתמע כי אילו ראש הממשלה היה ממתין לחוות דעת היועמ"שית ולא היה "מזהם" את ההליך, לא מן הנמנע כי ניתן היה להגיע בחוות הדעת לתוצאה רכה יותר.
1 צפייה בגלריה
טוב עשה בית המשפט העליון עת הורה לצדדים לשוחח על-מנת לייתר את הצורך בפסק דין
(צילום: נטעאל בנדל )
ככל שנציגת המדינה התכוונה לטעון כי ניתן היה לאתר פתרון מידתי יותר טרם הודעת רה"מ על המועמד שלו, מדוע לא ניתן לאתר פתרון כזה גם עתה?
נכון, נתניהו טעה כשהתעלם מחוות דעת היועצת והודיע על המועמד שלו (שהרי היא מחייבת כל עוד בית משפט לא פסק אחרת). נכון, הוא שגה כשקבע לעצמו הסדר ניגוד עניינים במקום להמתין ליועמ"שית. ועדיין, לא בטוח שהשגיאות האלו מצדיקות את הטענה ל"זיהום" ההליך. אני מתקשה להבין באיזה אופן הוא זוהם.
האם העיתוי הוא הבעיה, וזיהום ההליך נבע מכך שראש הממשלה בחר את המועמד טרם השיח עם היועצת? דומני שלא לכך הכוונה. אני מניח כי אילו רה"מ היה פונה מראש ליועצת לצורך מציאת פתרון, הוא היה מציג בפניה כבר באותה עת את המועמד שלו. ככל שציפייה של היועצת הייתה שרה"מ יפנה אליה לשיח בעניין נטרול ניגוד העניינים מבלי לציין מי הוא המועמד שלו - למרות שיש לו כבר מועמד - דומני שדווקא ההיפך הוא הראוי: חובת ההגינות מחייבת לשתף את היועמ"שית בזהות המועמד.
קודם אמר ואז התייעץ. "זיהם"?
האם זיהום ההליך נובע מכך שרה"מ הודיע לכל עם ישראל על המועמד שלו טרם שיח עם היועצת? גם כאן דומני שלא לכך הכוונה. אמנם ההודעה על המינוי אינה עולה בקנה אחד עם חובתו של רה"מ לפי הפסיקה לציית לחוות דעת היועצת, אולם אני מתקשה להבין באיזה אופן הודעה זו "זיהמה" את ההליך?
דברי נציגת המדינה השיגו בדיוק את המטרה ההפוכה אליה היא כיוונה: הם אך מחזקים את הצורך לאיתור פתרון אחר, מידתי יותר ואפקטיבי יותר, לנטרול ניגוד העניינים
האם זיהום ההליך נובע מכך שבעקבות ההודעה בדבר המועמד של רה״מ, החשש הוא שהממשלה תשמש ידו הארוכה ותאשר את המינוי (כפי שנרמז מדברי נציגת המדינה)? גם כאן אני מתקשה להבין את הטיעון. משהמנגנון שנקבע בחוק הוא שראש הממשלה בוחר את המועמד ולא שר אחר, ודאי שהממשלה תדע מי הוא המועמד של רה״מ אותו היא נדרשת לאשר.
גם אם נחפש בדוחק איזה הליך "זוהם", דומה שדווקא הפתרון הקיצוני העולה מחוות דעת היועצת - אותה חוות דעת שנתקפה אתמול בבג"ץ - "זוהם", שהרי השר שאליו תועבר הסמכות, והממשלה שאמורה לאשר את המינוי, עשויים להיות מושפעים מהמועמד שנבחר על-ידי רה"מ. ככל שכך הם פניי הדברים, דברי נציגת המדינה השיגו בדיוק את המטרה ההפוכה אליה היא כיוונה: הם אך מחזקים את הצורך לאיתור פתרון אחר, מידתי יותר ואפקטיבי יותר, לנטרול ניגוד העניינים.
ד"ר אסף הראל| צילום: Amos Bar-Zeevבנסיבות אלו, טוב עשה בית המשפט העליון עת הורה לצדדים לשוחח על-מנת לייתר את הצורך בפסק דין. אלא שגם אם הסוגיה תיפתר בהסכמה, כפי שאני מצפה שכך יהיה, הדיון חשף בפני עם ישראל, בלי פילטרים, מחלוקת עמוקה בין השופטים בנוגע לחובתו של ראש הממשלה למלא ללא עוררין את חוות דעת היועצת המשפטית לממשלה. השופט שטיין הדהים את כולם, כשתהה מדוע לא יכול נתניהו לחלוק על עמדת היועצת בנוגע לסמכותו למינוי ראש שב"כ. על אף שהנשיא עמית הבהיר מיד כי עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, מחלוקת זו היא ביטוי להבדלי תפיסת עולם בין הגישה השמרנית לבין הגישה האקטיביסטית בתוך בית המשפט העליון.
הכותב הוא ד"ר למשפטים, מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס, יועץ במשרד עורכי הדין "וייס-שוורץ-קידר"
