במשך שמונה ימים ביקרו עיתונאי הניו יורק טיימס באיראן, במטרה לבחון את תוצאות המלחמה ההרסנית מול ישראל. בכתבה שמסכמת את הביקור נכתב שלמרות שהממשלה הביאה לעיתון מתורגמן מטעמה, והפחד ממשטר האייתוללות הורגש, רבים דיברו בכנות על מצב המדינה.
מאות אזרחים נהרגו בהפצצות של ישראל במהלך "מלחמת 12 הימים", כשטילים ופצצות פגעו מדי יום בטהרן, עיר שבה גרים 10 מיליון איש. המפציצים האמריקניים תקפו מתקני גרעין מרכזיים בדרום, אך התקיפות בבירה הן אלו שהותיר את החותם העמוק ביותר על איראנים רבים - ואותתו שהיריבות הוותיקה של ארצם עם ישראל הגיעה לשלב חדש, מסוכן ונפיץ.
12 צפייה בגלריה
בסוף חודש יוני: הלוויות ענק בטהרן לבכירים האיראנים שחוסלו
(צילום: Majid Asgaripour/WANA via REUTERS)
לפי הנתונים של משרד הבריאת האיראני, בסך הכול 700 אזרחים נהרגו במהלך המלחמה, יחד עם קרוב ל-400 אנשי צבא וגרעין. לפי The Human Rights Activists News Agency, ארגון עצמאי שמקום מושבו בארה"ב, 436 אזרחים איראנים נהרגו במהלך "מבצע עם כלביא", 435 אנשי צבא. בנוסף יש עוד 319 בני אדם שמותם עדיין אינו מאומת.
הפעם האחרונה שטהרן ספגה מתקפה קשה כל כך הייתה ב-1988, בתקופת המלחמה עם עיראק, כשטילי סקאד עיראקיים פגעו בשכונות צפופות והרגו לפחות 400 אזרחים. אך לפי תושבים רבים, ההפצצות בשנות השמונים היו אינטנסיביות פחות מאלו שהיו בחודש יוני.
בטהרן אין כיום אמון גדול בהפסקת האש השברירית שנחתמה ב-25 ביוני, ורבים מטילים ספק בכך שהיא תחזיק מעמד. "אנחנו כל הזמן מביטים לשמיים", אומר לניו יורק טיימס פרידון סולטני, שעובד במחצבה. "אף אחד לא מאמין שזה נגמר", הוא אומר אחרי שהוא יוצא מטקס לזכרו של הגנרל חוסיין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה, שחוסל על-ידי ישראל.
בניו יורק טיימס צויין שהמתקפה הקטלנית ביותר במלחמה הייתה ההפצצה של כלא "אווין" בטהרן - כלא ידוע לשמצה, שבו כלואים מתנגדי משטר רבים. לפי משרד הבריאות האיראני בתקיפת הכלא נהרגו 80 איש - כולל אסירים, עובדים וילדים. גורמים ישראלים הצדיקו את המתקפה ואמרו שמדובר ב"מכה נגד הדיכוי" של המשטר, אך ארגוני זכויות האדם הבולטים Human Rights Watch ו"אמנסטי אינטרנשיונל" אמרו שסביר שמדובר בפשע מלחמה.
אחרי התקיפות של ישראל ברחבי איראן ניסו מנהיגי משטר האייתוללות להפגין חוסן, ולתעל את האבל הלאומי לחיזוק הלאומנות הלוחמנית. "מה שלא הורג אותך מחשל אותך", אמר בריאיון דובר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט, איברהים רזאי.
אחרי המלחמה הכיכרות בטהרן היו מלאות בדיוקנאות של גנרלים ומדעני גרעין שחוסלו במלחמה, ובטקסים הרשמיים הופיעו על המסכים טילים ששוגרו לעבר ישראל. בכיכר פלסטין בטהרן המשיך לפעול השעון "שסופר לאחור עד השמדת ישראל", ובאוניברסיטת טהרן הגיעו סטודנטים רבים לצפות באיש דת שמייצג את המנהיג העליון עלי חמינאי, שטען כי "ישראל וארה"ב התחננו להפסקת אש".
12 צפייה בגלריה
כיכר פלסטין בטהרן השבוע, עם "מיצג" של טראמפ התלוי
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
הסטודנטית פטמה פאנג'י, בת 24, סיפרה לניו יורק טיימס כי היא הרגישה פחד גדול במהלך המלחמה. היא נזכרת כיצד התחבאה במעונות בזמן שהפצצות נפלו בסמוך. המלחמה חיזקה את הרגשות הפטריוטיים שלה, ואחריה היא החליטה להקדיש את עתידה לאיראן - "ואפילו את חיי".
איראנים אחרים אמביוולנטיים יותר, ולצד הכעס שלהם על ישראל מתוסכלים מהממשלה שלהם - בזמן שטהרן סובלת מהשפעות הסנקציות האמריקניות על הכלכלה, ממחסור במים וחשמל ומקיץ שבו היה גל החום הקשה ביותר בשנים האחרונות. מאז המלחמה, רבים לא חשים בטוחים גם בבתים שלהם.
ב-13 ביוני הרגיש אחמד חיאתיזאדה שהוא "עף" ממיטתו, והיא משוכנע שזו רעידת האדמה הגדולה שבמשך שנים הגאולוגים מזהירים שתכה בטהרן. למעשה אותה "רעידת אדמה" הייתה הפצצה שפגעה בד"ר אחמדרזא זולפגארי, אחד המדענים הגרעיניים הבכירים של איראן, שגר ברחוב סמוך.
מאז הפיצוץ ב-13 יוני חיאתיזאדה, פנסיונר שעברו היה איש עסקים, לא מצליח להירדם בלילה. "אם אני לא בטוח כאן, אז לאן אני יכול ללכת?", הוא שואל. בפיצוץ באותו הלילה נהרגו זולפגארי ומשפחתו, וגם אמירעלי חורמי - נער בן 14, שגר בשכנות לזולפגארי. "אמירעלי אהב את החיים," אמר עליו אחיו בן ה-21, אמירמוחמד. "מה הוא עשה שמגיע לו למות?".
בניוו יורק טיימס נכתב כי התקוות של חלק מהמנהיגים הישראלים נגוזו, והמלחמה לא הובילה להתקוממות עממית ולמרד במשטר האייתוללות. במקום למרוד בהנהגה, האיראנים חזרו לשגרה: רוב מי שברחו מבתיהם במהלך המלחמה חזרו הביתה, מסעדות היוקרה בצפון טהרן שוב מלאות בסופי השבוע, וגם פקקי התנועה שמאפיינים את טהרן הם שוב חלק מחיי היום-יום.
ועדיין, ההרגשה בטהרן היא שהעיר פגיעה יותר. תושבים רבים מוטרדים מקריסת מערכת ההגנה האוירית של איראן, שהותירה את המדינה חסרת הגנה במשך 12 ימים. אחרי הכישלון החלה איראן במצוד אחרי "בוגדים" והוציאה מאז חודש יוני 10 נאשמים בריגול.
בסוף חודש יולי התאספו באחד הערבים אלפי משפחות בבית קברות בטהרן, לציון 40 יום לנפילת קרוביהם. הטקס הצליח לאחד, לכמה שעות, איראנים מן השורה עם אנשי כוחות הביטחון. הצער איחד אותם - וגם הזעם.
"הם חושבים שהם יכולים להחליש אותנו אם הם הורגים את המפקדים שלנו - אבל זה רק יחזק אותנו", אומרת ליילה עליזאדה שאחיה, קצין בחיל האוויר, נהרג בתקיפה ליד מתקן העשרת האורניום התת-קרקעי בפורדו. חדיס פזוקי, מנהלת בתחום האופנה, עלתה לקבר של אביה, שנהרג ברחוב שסמוך לכלא אווין בזמן הפצצת הכלא. "הוא אף פעם בחיים שלו לא היה בהפגנה. מה הוא עשה לישראל או לאמריקה?", היא שואלת.
פזוקי אומרת שהמלחמה מול ישראל מעוררת בה רגשות סותרים. "הצעירים האיראנים מעריצים את החלום האמריקני", היא אומרת לניו יורק טיימס. אבל האשמה על מות אביה היא לדבריה של הנשיא טראמפ, שפרש מהסכם הגרעין ב-2018. "המלחמה הזאת היא עליו".
בין האבלים בבית הקברות הייתה גם חדיג'ה, שכמו איראנים רבים שמתראיינים מסרבת לחשוף את שמה המלאה מחשש להתנכלות של הרשויות. "אתם צריכים לדעת שהאיראנים לא דומים לממשלה שלהם", היא אומרת. בתה, שעומדת לצידה, מדברת בגרמניה ואומרת שהיא החליטה ללמוד את השפה כדי להגר. "שום אמא שפויה לא תאפשר לילדים שלה להישאר במדינה במלחמה", אומרת חדיג'ה. "מה שהאיראנים רוצים יותר מכל דבר אחר זה שלום וחופש".
