כ-1,000 בני אדם ליוו היום (שני) את סמ"ר איתי יעבץ ז"ל, לוחם בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, שנפל מירי נ"ט של מחבלי חמאס ברפיח, חרף הפסקת האש. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין, עיר הולדתו. חבריו מתוכנית "ארז" ומיחידתו עמדו דומעים סביב קברו, לצד הוריו איילה ואבישי ואחיו הצעיר רז. האב והאח לבשו חולצות שחורות עם הכיתוב בצהוב: "אשכול זה הבית, הוא לא שלם בלעדיכם", ומאחור - "לא נשקוט עד החטוף האחרון".
הלווייתו של סמ"ר איתי יעבץ ז"ל
איתי היה נכדו של אחד ממקימי קיבוץ עין השלושה שבעוטף עזה. הוא גדל והתחנך במודיעין, וכמו מפקדו - רס"ן יניב קולא, שנפל לצדו - גר בשכונה סמוכה בעיר. בעת שחבריו לפלוגה המשיכו בלחימה בעזה, ליוו אותו חבריו מתוכנית "ארז", שמכשירה את שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל, בדרכו האחרונה. הם הקיפו את משפחתו, חיבקו ובכו, וכיסו את קברו ברגבי עפר בבכי קורע לב.
האח רז נפרד מאחיו בדמעות: "אחי המדהים נהרג אתמול בשעות הבוקר. עוד הספיק לשלוח לאימא לב אחרון. הלב הזה הוא שלו. כמה אהבתי אותך. הערצתי אותך. יש לי אח, אבל הוא איננו. יש לי אח, אבל אף פעם לא יהיה לי שוב. הלוואי שהיית זוכה לחיות את החיים שכל כך הגיעו לך. לסיים את התואר שכל כך העמקת בו, להתחיל קורס קצינים, להכיר בת זוג, לבנות בית גדול עם ילדים.
"כל העם צריך להכיר את האדם שהיית. היום היית אמור לצאת מעזה ולהתחיל ביום ראשון את שנת הלימודים השנייה שלך. לא הצלחת, אבל זכית לראות 20 חטופים חיים ועוד 12 חללים ששבו לקבורה בארץ שלנו. השם של המלחמה השתנה ביום שנהרגת, וזה אבסורד. כמה נלחמת למען התקומה, ולא תזכה לראותה. אני מבטיח שאעשה הכול כדי שיהיה פה טוב. אדאג לכל אהובנו. לא יאמן שנפלת בזמן שאמורה להיות הפסקת אש. אני אנקום את מותך בטוב".
אמו, איילה, הספידה בבכי: "אהוב שלי, איך נפרדים? איך מסכמים במילים אהבה כזאת? איך מתארים את האישיות הענקית והכובשת שלך? את חוש ההומור לצד הפתיל הקצר, את היכולת להיות החבר הכי טוב של כל כך הרבה. ילד אהבה, תותי שלי. כמה שאני אוהבת אותך. כמה אני רוצה לצעוק לעולם איזה פספוס ענק".
"כבר שנתיים אני נושאת איתי את כאב הפרידה ממך, כאילו שידעתי ביום שהתגייסת שאנחנו הופכים את שעון החול. כבר שנתיים שאני מסכמת לי משפטים ומוחקת לי אותם מהראש. ועכשיו באמת שנגמרו לי המילים. כתבתי לך ביום שנכנסת לעזה: 'אני בטוחה ביכולות שלך, יודעת שאתה זהיר ומקצוען. תהיה נשמע, תהיה אהוב, ותמיד תלך בשדות של אמת, של שמחה ויופי'. והוא לא הקשיב לי. אני מבטיחה לך, ילד יפה שלי, לשמור על המשפחה והחברים. אני אוהבת אותך עד אין סוף. אימא מצדיעה לך, אפילו כשאני דרגה מה זה נמוכה".
אביו אבישי עמד מעל קברו הטרי של בנו הבכור ואמר: "איתי שלי, אתמול עם קבלת הבשורה הנוראה חשבתי לעצמי - מה אומרים על הילד שלך? חבר נפש שלו סיפר שהשאיר לנו פתקים בטלפון, למקרה ש... הטלפון הגיע היום. היום, דווקא היום, יש בי אופטימיות. החטופים החיים חזרו הביתה, ואנחנו מייחלים גם לשובם של החללים. תראו כמה נוער איכותי יש כאן, איתי נגע בכל כך הרבה אנשים. הם יהיו מנהיגי העתיד - ישרים, טובים, ראויים. איתי שלנו נגע ונוגע בכל כך הרבה אנשים. הוא אהב את כולם. תראו כמה בני נוער יש כאן – איתי והעתיד של המדינה הזאת. איתם אני בטוח שתהיה לנו מדינה משגשגת".
האב אבישי סיפר על הפתקים של הבן: "'אני בעולם', כתב איתי. 'העולם כל כך עצום, מלא במשמעות אינסופית, ומה מקומי בתוכו, אם לא עוד קפיץ קטן במכונה משומנת להפליא. העוצמה של היקום מדהימה אותי בכל פעם מחדש. אני יודע שהיופי והטוב מרחפים סביבי, נוגעים בכל פעימת לב, בציוץ סיפור, במשב רוח. היקום הזה נברא גם בשבילי, לא מתוך אגואיזם, אלא מתוך הבנה עמוקה שאני לא קיים סתם כך, ושיש סיבה לכל דבר. אני לא אדם מאמין, אבל אני מאמין שהטוב קורה כי הוא קורה. יעבץ סוף'".
לדברי האב, בפתק נוסף כתב איתי: "אני שמח בתחושת הצמיחה וההתפתחות שאני חווה, ולא מצליח לשים במילים את ההתעוררות שאני מרגיש מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה. יש בתוכי תנועה חדשה, כמעט מסחררת, ניסיון להבין איך להישאר אני, אבל בגרסה יותר טובה. אני, אבל פחות עצבני, יותר סובלני, יותר נוכח. ללמוד להבליג, לחיות את הרגע, למצות את היכולות שלי באמת. יש לי מה לתת לעולם. האתגר שלי הוא למתוח את עצמי עד הקצה, להתחבר ליחידה, להוכיח את עצמי, אבל קודם כל לנצח את היצר. איתי סוף'". בסיום דבריו אמר האב: "איתי שלי, כמו שאמרתי לך תמיד, אני גאה בך ומעריך את הבחירות שלך. היית כל העולם עבורי. בן שלי, אני מצדיע לך".
תת-אלוף יובל בזק, ששכל את בנו סמל גיא בזק ב-7 באוקטובר, ספד בשם צה"ל: "קשה לעמוד כאן היום, קשה לעכל שאתה כבר לא איתנו. היית מחניכי מחזור א' של תוכנית 'ארז', מהחלוצים, מהראשונים שהאמינו בדרך הזו כשהייתה רק חלום. לפני שנתיים איבדתי את גיא שלי, וקיבלתי אותך ואת חבריך כבניי. אמרת שאתה מצפה בקוצר רוח לשירות כדי לתרום למדינה שבה גדלת. במקום שבו רבים מתלבטים, אתה כבר בחרת. נער צעיר שבחר להוביל, לראות רחוק, להרים אחרים. לא דיברת הרבה, אבל כשדיברת זה היה מדויק ונבון. היית חבר טוב, מקצוען, ותמיד ניסית לעשות טוב".
איתי הדריך בצופים, היה ספורטאי שהתמחה בטריאתלון, סיים שנת שירות לפני שהתגייס לתוכנית "ארז" היוקרתית בצה"ל שמכשירה את שדרת הפיקוד העתידית. הוא נהרג בקרב בעזה יחד עם מפקדו, רס"ן יניב קולא. לפני מותו סיפר לחבריו עד כמה הוא שמח על שיבוצו בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, ואמר כי הוא מאושר להיכנס לעזה ולתרום בלב הלחימה.
