סמ"ר א' חזר לטנק הבוער וחילץ את הנהג שנלכד בלהבות. רס"ן י' איבדה את הארוס במלחמה ובחרה לחזור לצבא. סבא וסבתא של נועם, מפקד בצנחנים, נחטפו לעזה. לפני יום הזיכרון יצאו 100 חיילים לפגוש קהילות יהודיות בשלל מדינות ברחבי העולם. במפגשים הם סיפרו ליהודי התפוצות על השירות במהלך המלחמה בעזה, ושמעו מהם על האנטישמיות הקשה בצל המלחמה.
החיילים – בשירות סדיר, קבע ומילואים – לקחו חלק במיזם "שליחים במדים" של הסוכנות היהודית. "דרך החיבורים שנוצרים במפגשים האלו הסיפור שלנו כעם הופך שלם", מספר יו"ר הסוכנות, אלוף (במיל') דורון אלמוג, שהגה את המיזם, שיצא לדרך זו השנה השלישית.
לביקור בהולנד הגיעו סגן נ', קצין נפגעים מחיל האוויר, וסמ"ר א', שריונר מחטיבה 401. כ-30 צעירים הגיעו לשמוע את הסיפור של השניים בבית הכנסת של הקהילה היהודית האורתודוקסית באמסטרדם, בהם איילה כל-טוב, שסיפרה לי בהתרגשות על המפגש שלה ועם נ'.
אבא של איילה, אברהם, משרת במילואים כקברן. גם הדוד שלה, דניאל, הוא מילואימניק ומשרת כחזן. השניים ערכו את הלווייתה של רבקה ברוך ז"ל, חיילת בודדה שעלתה מהולנד ומתה בינואר שעבר בזמן שירות המילואים שלה. מי שמלווה את משפחתה השכולה הוא נ', שהתעקש בזמנו לאתר דוברי הולנדית שינהלו את הטקס. בהלוויה הוא פגש לראשונה את אברהם ודניאל.
10 צפייה בגלריה
החיילים שיתפו על התחושות במלחמה, ושמעו על האנטישמיות המשתוללת בהולנד
(צילום: Ariel Yellin Photography)
"את לא יכולה להרגיש פה בטוחה כיהודייה", שיתפה אותי אורלי (22), שהגיעה למפגש ושוקלת לעלות לארץ ולהצטרף לרוב חבריה היהודים שכבר עשו זאת. היא עונדת תליון מגן דוד, אך רוב הזמן הוא מסתתר מתחת לחולצה, מחשש לתקיפה. ״לפני המלחמה זרקו לי ביצים על הבית כשגילו שחיה בו יהודייה", סיפרה. אחרי 7 באוקטובר המצב החמיר. "אנשים שלא התעניינו בכלל בישראל פתאום הפכו להיות אנטי-ישראלים ופרו-פלסטינים", היא מספרת.
אדינה (19) מזדהה עם אורלי, ומשתפת שאיבדה את רוב חבריה שאינם יהודים. "כשבבית הספר גילו שאני יהודייה הילדים עשו הצדעה נאצית", היא אומרת, ומוסיפה שגם היא שוקלת לעשות עלייה. ״אני לא רוצה לגדל פה את הילדים שלי״, היא אומרת לי באמסטרדם.
למפגש הגיעה גם אנסטסיה (30), שנמצאת בתהליך גיור, בסופו תעלה ארצה ותתאחד עם בן זוגה בפרדס חנה. בשבת השחורה היא הייתה בביקור בארץ. אחר כך חזרה להולנד, אך בן זוגה התייצב למילואים, נפצע ויצא מכשירות. "כמובן שזה שינה את הפרספקטיבה שלי על הרבה דברים, התמודדתי עם פחדים עמוקים", היא אומרת, ומדגישה שהיא נחושה לעלות ארצה. ״בישראל אני מרגישה בבית״.
כבר בתחילת המפגש השתררה דממה בבית הכנסת. קצין הנפגעים נ' סיפר על רגע אחד שזכור לו במיוחד, בזמן הכאוס בתחילת המלחמה, כשהוא ואנשיו ריכזו על לוח גדול את שמות הפצועים, ההרוגים והנעדרים. "נסעתי ל'שורה' כדי לבדוק מה עלה בגורלם של כ-300 מנותקי קשר. כשהגעתי לשם מצאתי גם את סרן שילה ראוכברגר ז"ל, שהיה חבר טוב שלי".
"הצגת הסיפור שלי עוזרת לי להתמודד"
שלושה ימים בלבד אחרי שסיים את ההכשרה כשריונר החל א' בהכנות לכניסת הטנקים לעזה. בהמשך, כמפקד בחפ"ק מח"ט 401, הוא עבד בצמוד למפקד החטיבה – אל"מ אחסאן דקסה ז"ל. דקסה נפל ב-20 באוקטובר 2024. א' קיבל את הבשורה המרה על מותו שלוש שעות בלבד אחרי שיצא להתרעננות קצרה בבית. "מה שלא אספר עליו, לא יתאר איזה אדם הוא היה", הוא אומר. א' היה עד לשחרורו של החטוף פרחאן קאדי, שחולץ מהשבי במבצע צבאי, ומספר ש"אחסאן היה הראשון שדיבר איתו ולחץ לו את היד".
אחרי כשלושה חודשים נפצע א' באורח בינוני מפיצוץ מטען. הטנק שהיה בו התלקח ועלה באש. א', שכבר חילץ את עצמו, חזר לטנק הבוער וחילץ את הנהג שנלכד בלהבות. "זה קורה בשניות. אתה לא קולט יותר מדי. שומע צעקות – ופשוט פועל". הכוויות הותירו צלקות בידו ובפניו, ועד היום א' סובל מליקויי ראייה.
חודש אחרי אותו אירוע, בצל פעימת שחרור חטופים, הוא התעקש לחזור לשטח וללוות אותם בדרך הביתה. "בשביל הרגע הזה נלחמנו", הוא אומר. א' מספר שכשהוא ביקש את רשותה של אימו לחזור לשדה הקרב אחרי הפציעה, היא אמרה לו שכאמא היא רוצה לסרב – אבל כיהודייה היא תומכת בו. "היא יודעת שזה התפקיד שלי, ושאם לא אהיה שם, 7.10 יפרוץ שוב".
א' אומר שאימו היא הגיבורה האמיתית במלחמה: ארבעת בניה נכנסו לעזה (א' הוא בן הזקונים), ובמשך חודשים רבים היא לא ישנה מרוב דאגה. השבוע א' יפשוט מדים ויחזור לישיבה שלו בקריית שמונה – שספגה מכה קשה בלחימה בצפון.
הצגת הסיפורים האישיים הכואבים של החיילים מסייעת להם לעבד את האובדן. את הסיפורים של נ' ו-א' הם הציגו גם למחרת, במפגש בבית הכנסת של הקהילה היהודית הליברלית בהאג – שסמוך לבית הדין הבינלאומי. במהלך המפגש נשאל א' איך הוא מצליח לישון בלילה למרות שאיבד חברים במלחמה ("רבים מדי לגילי", הוא אומר לי) ואת מפקדו הנערץ. הוא השיב כי הנסיעה להולנד היא חלק מהטיפול שלו. "הגעתי להציג לכם את הסיפור שלי. עיבדתי אותו, וזה עוזר לי להתמודד".
הקהילה היהודית בהאג מונה כ-280 משפחות, וגם היא סובלת מאנטישמיות קשה מאז 7 באוקטובר. נער בן 13 סיפר שהוא היה היהודי היחיד בבית הספר שלו, ושאחרי שהמלחמה פרצה שאר הילדים התעללו בו. אימו מספרת באכזבה: "כשכתבתי להנהלה שאם האירוע לא יטופל אני איאלץ להעביר אותו לבית ספר אחר, הם השיבו שיתמכו בהחלטה שלי. אז זה מה שעשינו".
"העולם התהפך": בנימין עלה לארץ לבדו ונפל במלחמה
ארבעה לובשי מדים יצאו כשליחים לצרפת, בהם רס"ן י'. לצרפת יש מקום מיוחד בלב שלה: אביה צרפתי, והיא הייתה מאורסת לבנימין אלמקייס ז"ל, חייל בודד שעלה מצרפת ונפל במלחמה.
"מיד ידענו שזה זה", היא מספרת על ההיכרות עם בנימין. הם עברו לגור יחד בירושלים, התארסו והיו אמורים להתחתן ב-5 בנובמבר 2023. ב-7 באוקטובר י' הוקפצה לבסיס. בטלפון הראשון שהצליחה לעשות בנימין עדכן אותה שגם הוא הוקפץ. בנימין, שעלה ארצה לבדו בגיל 14, שירת בהנדסה קרבית והמשיך לשירות מילואים פעיל. הוא התייצב לכל קריאה, ולא היסס גם הפעם.
הימים הראשונים למלחמה התאפיינו בהמון חוסר ודאות, וי' ובנימין חששו שהחתונה שלהם תידחה. "בנימין אמר שהוא מרגיש שאם הוא לא ייכנס עם החברים שלו לעזה, מישהו מהם ייהרג", היא סיפרה לי בדמעות. הם סיכמו לקיים את החתונה מיד כשייצא הביתה. שלושה ימים בלבד לפני התאריך המקורי של החתונה בנימין נהרג. "כל העולם שלי התהפך. מצאתי את החצי השני שלי, וברגע אחד הוא איננו. היינו אמורים להיות יחד תחת חופה. במקום זה ליוויתי אותו בדרכו האחרונה".
אחרי האובדן החליטה י' לחזור לצבא. "הצבא החזיר אותי למסלול, הוא כמו גלגל הצלה בשבילי. זה נתן לי את הכוח להילחם על חיים עם מטרה וערך. בתפקיד שלי, אני עושה הכול כדי לשמור על חיים של אנשים אחרים, שלא נספוג עוד אבדות״.
רגע לפני שעלינו יחד על הטיסה חזרה ארצה, נזכרה י' בטקס ערב יום הזיכרון שנערך במארסיי, שם לראשונה היא הציגה לקהל את הסיפור האישי שלה. "בהתחלה היה לי קשה לספר אותו, אבל זה חיזק אותי. הרגשתי גאווה". היא סיפרה לי גם על שיחה שלא תשכח, במסגרת מפגש עם תנועת הצופים הצרפתית. אחד הילדים, ששיתף שהסתיר את זהותו היהודית, ניגש אליה והבטיח: ״אחרי ששמעתי על בנימין ועלייך - אני גאה להיות יהודי, אחזיק מגן דוד מול מיליון אנשים".
י' ושלושת החיילים האחרים הגיעו גם לסניף הסוכנות היהודית בפריז, ושוחחו עם בני נוער מגרעין "צבר" לקראת עלייתם ארצה. בני הנוער סיפרו על הרצון לשרת בצה"ל והשליחים, כמו אחים גדולים על מדים, השיבו על כל שאלה שנוגעת לגיוס.
"הסיפור שלי הוא הסיפור של כולנו"
כנס ההכנה של החיילים במשלחת נערך בכפר המכבייה. שם פגשתי את נועם קופר. נועם עלה מארה"ב ושירת כלוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים. נועם הוא הנכד של נורית ועמירם קופר, ממקימי קיבוץ ניר עוז שנחטפו מביתם ב-7 באוקטובר. נורית שוחררה כעבור 17 ימים. עמירם מת בשבי, וגופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס. לאורך המלחמה השלים נועם כ-300 ימים בשירות מילואים בחטיבה 226.
נועם יצא לשליחות בהודו ופגש יהודים מקומיים. ״התרגשתי שהם בחרו לבוא ולהקשיב לסיפור שלי, הרגשתי שהם מבקשים להשתתף בכאב של המדינה. אתה שומע על מלחמה מרחוק, בעיקר על נתונים ומספרים, וכשמגיע בן אדם ומספר את הסיפור האישי שלו, ומסתכל לך בעיניים, זה שונה״. בשיחות שערך איתם הוא הבין את מקומם של יהודי התפוצות בהסברה העולמית. ״אני יכול להילחם פיזית על ישראל בעזה, יו״ש או לבנון - אבל המלחמה שלהם לא פחות קשה וחשובה. כל אחד מהם הוא שגריר שמקדם את ישראל בעולם", שיתף.
במהלך הביקור הגיע נועם לשגרירות ישראל בהודו, שם תלו פוסטרים עם תמונות החטופים – בהם סבו. "דרך הסיפור שלו אני מבקש למקד את המאבק לשובם של 58 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה", אמר. "בטקס יום הזיכרון שרנו כולנו שיר שסבא כתב, ועל המסך הופיעה תמונה של רס"ן נתי אלפסי ז"ל, שהכרתי בשירות ונהרג במלחמה. ברגע הזה הבנתי איך הכול מתחבר, איך הסיפור שלי הוא הסיפור של כולנו״.
סמ"ר ענבר, צלמת צבאית בפלוגת התיעוד המבצעי של דובר צה"ל, טסה לפיניקס. במהלך המלחמה, לצד הכוחות בעזה, לבנון ויו"ש, היא תיעדה רגעים בלתי נשכחים. היא מספרת כי הרגע המשמעותי מכולם היה תיעוד החטופים ששבו הביתה.
חברי הקהילה היהודית שפגשו את ענבר בבית הכנסת בפיניקס הפתיעו אותה, כשהעמידו לכבודה תערוכה המורכבת מתמונות שצילמה. ״היה מרגש לראות אותן במקום כל כך רחוק מישראל. פתאום הרגשתי שיש להן עוד ערך ומשמעות ענקית״. במפגשים היא סיפרה על שירותה הצבאי, אבל גם על היותה ״אישה צעירה מאחורי העדשה, שחווה את כל הרגעים שנראים כמו תמונה - אבל עבורי הם רגע בזיכרון. יש לכולנו סיפור משותף, שיכולנו להביט בו יחד, דרך התמונות שלי".
מיזם "שליחים במדים" פועל במסגרת פרויקט "קירוב לבבות" של הסוכנות היהודית, שנערך בשיתוף זרוע היבשה בצה"ל ומשרד הביטחון.
"מדינת ישראל היא סמל לשותפות, ולא הייתה קמה לולא יהודי העולם", אומר יו"ר הסוכנות היהודית אלמוג. "לובשי המדים הביאו איתם רוח ציונית שהייתה חסרה ליהודי התפוצות, שסופגים אנטישמיות נוראה, והשליחים שייצגו את הסיפור הישראלי פגשו את עוצמות הסולידריות היהודית הגלובלית. אחד המשתתפים כתב לי לסיכום: ׳הבנתי שאני לא רק חייל של מדינת ישראל – אני חייל של כל העם היהודי'. וזה מבחינתי מסכם הכול".
