לאחר שאוניברסיטת בר אילן אסרה היום (חמישי) על הסטודנטית חלא עודה להיכנס לקמפוס משום שהיא עוטה ניקאב - רעלה מוסלמית מסורתית המכסה את הפנים - לידי ynet הגיע סרטון שבו נראית הצעירה מנצרת כשהיא מרצה בפני כיתתה, וזוכה למחיאות כפיים. "אני מקבלת יחס נהדר מכולם, לא חוויתי כאן גזענות", אמרה. במוסד האקדמי טענו מנגד כי עטיית הניקאב עומדת בניגוד לנהלי המקום: "ניקאב עלול להוות מחסום ומחיצה המקשים על תהליך הלמידה וההכלה".
ההרצאה על הניקאב - ומחיאות הכפיים
לדברי עודה, "כולם קיבלו אותי בכבוד ולא הרגשתי סוג של שנאה בגלל הניקאב. אנשים התעניינו ורצו לדעת עוד ועוד. הסרטון מאמת את דבריי וחושף שהטענות של הנהלת האוניברסיטה אינן מוצדקות, חסרות כל אחריות, והן מריחות מפגיעה בדת ובחופש הפולחן". בסרטון שהגיע לידי ynet, בהמשך לפרסום הראשון של המקרה היום בצהריים, נראית הסטודנטית כשהיא מסבירה על הניקאב באנגלית בפני כיתתה.
ההחלטה של הנהלת בר אילן עוררה סערה בחברה הערבית בישראל. רקטור האוניברסיטה, פרופסור אמנון אלבק, כתב לעודה כי "ההשתתפות הפעילה (בלימודים - ח"ש) מסייעת לא רק לסטודנט, אלא גם לתהליכי הלמידה, הביקורת, ההכלה ואף ההתעמתות בעצם החלפת הדעות של הסטודנטים האחרים. כל אלה לא יוכלו להתבצע כנדרש, ולו באופן סביר, אם לחלק מהמשתתפים יהיה כיסוי פנים.
"דהיינו, ניקאב עלול להוות מחסום ומחיצה המקשים על כל המתואר לעיל. הניקאב - שלא כמו חיג'אב שאינו מסתיר את הפנים, או סממן דתי אחר כגון כיפה - מקשה מאוד הן על המרצה והן על המשתתפים האחרים בדיון הכיתתי לקרוא את התגובות, ולמעשה לתקשר ולו באופן סביר עם מי שמכסה את פניה.
"לפיכך, הדבר מזיק הן למי שעוטה את כיסוי הפנים והן לאחרים. הקושי אף מוסיף ומתחדד במקצועות שונים שיש בהם גם למידה מעשית - במעבדה, בקליניקה, בקורסי מתודה ובסדנאות שאז מתחייבת אינטראקציה שוטפת עם עמיתים, מדריכים, נבדקים או מטופלים. והדברים בוודאי נכונים למקצוע שאת לומדת - אופטומטריה", הוסיף הרקטור.
"אוניברסיטה אינה רק שיעורים בכיתות", כתב פרופ' אלבק. "ישנה אינטראקציה בין הסטודנטים, הסגל המקצועי והמנהלי, אנשי הביטחון ועוד גם ברחבי הקמפוס, באירועים חברתיים שונים, וקשה לקיימה, שוב, באופן סביר אפילו, כאשר התקשורת כה חסרה ומקוטעת עקב אי יכולת לראות את הפנים. אינטראקציה כזו חשובה תמיד, ועוד יותר כאשר קיימים באוניברסיטה סטודנטים וסטודנטיות ממגוון מקומות, לאומים וקבוצות.
"נוסף על כך, ולא פחות חשוב במציאות של לימודים באוניברסיטה, עטיית כיסוי פנים כמו ניקאב - ושוב, להבדיל מפרטי לבוש או סממנים דתיים אחרים שאינם מכסים את הפנים - מקשה על הזיהוי של הסטודנטית, הן לצורכי ביטחון בכניסה לקמפוס ובשטחיו, הן לעניין החובות האקדמיות - בעת בחינה, והן לעניין דרישות נוכחות והשתתפות".
מוקדם יותר הגיבה עודה בחריפות להחלטה: "אני מופתעת מאוד, אני אישה דתייה ועוטה ניקאב כאמונה שלי בדת, וכולם באוניברסיטה מקבלים אותי בטוב וללא כל התנגדות - חוץ מהנהלת בר אילן שהחליטה לרדוף אחריי בגלל הניקאב - דבר שפוגע בי, בדת שלי ובכל המוסלמים. זכותי לבחור את הלבוש שאני רוצה, ועל האחר לכבד את בחירתי".
עוד כתבה: "לבישת הניקאב עבורי איננה בחירה אסתטית אלא חובה דתית עמוקה. הסרתו בנוכחות גברים זרים מהווה עבירה חמורה לפי אמונתי. למדתי כך כמעט סמסטר שלם, השתתפתי בשיעורים, הרציתי בפני סטודנטים ואף זכיתי לתשואות והערכה - כולל מצד סטודנטיות יהודיות. הטענה שהניקאב פוגע באינטראקציה – פשוט אינה נכונה".
מאוניברסיטת בר אילן נמסר בתגובה: "אוניברסיטת בר אילן מכבדת כל אדם באשר הוא, לרבות בחירתו לקיים את דתו ומנהגיו, וכך נוהגת כלפי כל סטודנט וסטודנטית. עם זאת, בהתאם למדיניות האוניברסיטה, חובת התנהלות בפנים גלויות חלה על כלל הלומדים והלומדות בקמפוס במהלך השיעורים, במרחבים הפתוחים ובמסגרת פעילויות אקדמיות.
"הנושא הובהר לסטודנטית בטרם החלה לימודיה בקמפוס והיה מקובל עליה בחודשים הראשונים ללימודיה באוניברסיטה. הדרישה לפנים גלויות נובעת משיקולים פדגוגיים, ביטחוניים ומנהלתיים ונועדה לאפשר קיום תקין של תהליכי למידה המבוססים על אינטראקציה פתוחה, זיהוי אישי ושמירה על ביטחונם של הסטודנטים. לכן, הנהלת האוניברסיטה לא תוכל לאפשר השתתפות בשיעורים או שהות בקמפוס כאשר הפנים מכוסות לגמרי באמצעות ניקאב".
