ברמה המיידית, צריך לוודא שאיראן לא מנסה לפרוץ במהירות לנשק גרעיני פשוט (למשל "פצצה מלוכלכת") באמצעות האורניום המועשר ל-60% שנשאר לה וכמה מאות צנטריפוגות מתקדמות שהוחבאו אי שם. איראן עשויה למשוך זמן כדי לאפשר למדענים שלה להרכיב מתקן גרעיני פרימיטיבי כזה בראש של טיל. אם תצליח, היא תשיג חסינות במעמד של מעצמה גרעינית - אולי לא מהמעלה הראשונה, אבל מספיק כדי להרתיע את ישראל וארה״ב.
טראמפ מגיב לאחר הפרת הפסקת האש
1 צפייה בגלריה
טראמפ, נתניהו וחמינאי
(צילום: חיים צח לע"מ, REUTERS/Evelyn Hockstein, Iranian Leader's Press Office - Handout/Getty Images , דובר צה"ל)
המסקנה היא שישראל צריכה כעת להגביר את מאמצי האיסוף המודיעיני בכל האמצעים יחד עם האמריקנים - לבדוק עד כמה הושגו מטרות המלחמה המוצהרות: עד כמה הסבנו נזק לפרויקט הנשק הגרעיני, ובמיוחד למתקני ההעשרה, ועד כמה נותר לאיראנים אורניום מועשר לרמה גבוהה שהם מצליחים להסתיר ויכולים באמצעותו לפרוץ לפצצה תוך זמן קצר. נושא נוסף לבדיקה הוא עד כמה נגרעו היכולות הטיליות של איראן, מה נשאר להם בתחום הטילים הבליסטיים, הכטב"מים וטילי השיוט (שבהם כמעט לא השתמשו במלחמה). ייתכן שיש עדיין יכולת שיורית ניכרת עם טילי שיוט וכטב"מים שמסכנת את ישראל.
עוד משימה חשובה תהיה לעקוב מקרוב אם האיראנים יהיו מוכנים לגשת במהירות יחסית לשולחן המשא ומתן עם ארצות הברית, ועד כמה יהיו מוכנים לפשרות שהאמריקנים דורשים מהם. צריך לראות לא רק אם האיראנים יהיו מוכנים לוותר על העשרת אורניום על אדמתם, אלא גם להגבלת תוכנית הטילים. קצב המשא ומתן וההתנהלות האיראנית בו, ובעיקר אם האיראנים יסכימו לפיקוח הדוק וחודרני של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, גם הם עניין חשוב מאוד שיקבע באיזו מידה השיגה המלחמה את מטרותיה. אם איראן לא תהיה מוכנה לפשרות בתחום הגרעין והטילים, וגם לא לפיקוח המתאים, ישראל תצטרך לשקול מחדש כיצד היא פועלת.
שני התהליכים האלה – הערכת הנזק ומשא ומתן על הסכם גרעין חדש – יארכו כמה חודשים, אם לא חצי שנה. אם יתברר שהתוצאות לא מספקות מבחינת ישראל, ואם האיראנים יגררו רגליים – יהיה צורך להיערך אולי לסבב מלחמתי נוסף, בתיאום עם ארצות הברית. בכל מקרה, ישראל צריכה כבר עכשיו לחשוב על האפשרות שיידרש סבב כזה, מה שמחייב גם את סגירת פער הממ"דים והמרחבים המוגנים בעורף. אם הוא לא ייסגר, אף ממשלה לא תוכל להרשות לעצמה מוסרית לפעול מעמדת כוח מול איראן.
הנושא השלישי והחשוב לא פחות הוא סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופים, שבלעדיהם יחול כרסום חמור בחוסן הלאומי.
העדיפו להיכנע לשטן הגדול
הבוקר כתבנו כאן כי סביר להניח שהחלטת ההנהגה האיראנית להיכנע היא שהביאה להפסקת האש. אומנם לא ידועים עדיין כל פרטי המגעים והסדר הכרונולוגי שבו התנהלו, אך נראה כי ברגע שהמנהיג העליון עלי חמינאי ובכירי ההנהגה ברפובליקה האיסלאמית החליטו על תגובה סמלית רפה ומתואמת מראש לתקיפה האמריקנית - הם אותתו על רצונם, ואף בקשתם, להפסקת אש "מכובדת".
זו לא הייתה הנפת דגל לבן בסגנון הישן, אבל ברגע שאיראן היא הראשונה להבהיר לארה״ב ולשכנותיה במפרץ שהיא אינה רוצה בהמשך הלחימה - ובוודאי שאינה רוצה בהסלמה - זו כניעה לכל דבר.
אפשר להניח שהתקיפה האמריקנית זירזה כצפוי את סיום המלחמה באיראן, לא רק מפני שהאיראנים חששו לספוג מכות נוספות ועצימות יותר, אלא מפני שכניעה ללחץ צבאי אמריקני היא "מכובדת" יותר מכניעה למכות שהנחיתה ישראל. כניעה ל"שטן הגדול", שהוא המעצמה הגלובלית החזקה ביותר, פוגעת פחות ביוקרה וביציבות של משטר האייתוללות מאשר כניעה ל"שטן הקטן", ישראל.
