מאות הגיעו לחלוק כבוד אחרון לסרן עומר נאוטרה, שהושב ארצה משבי חמאס בתחילת השבוע, והובא הבוקר (שישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי קרית שאול. להלוויה הגיעו גם נמרוד כהן, שהיה בטנק עם עומר והושב בעסקה האחרונה, ושני שורדי שבי נוספים - דורון שטיינברכר ועידן אלכסנדר. ynet העביר את ההלוויה בשידור ישיר.
הוריו ואחיו של סרן עומר נאוטרה ז"ל סופדים לו
בין המלווים גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, שר העלייה והקליטה אופיר סופר, בכירי צבא אמריקנים ואלופים בצה"ל. משפחתו וחבריו של עומר הגיעה בחולצות שחורות, עליהן הודפסה תמונתו עם הכיתוב "הגיבור שלנו", וההלוויה נפתחה בתקיעות שופר. ההורים רונן ואורנה והאח דניאל אמרו ביחד קדיש.
האב רונן ספד: "אחרי יותר משנתיים המסע הבלתי אפשרי שלך הגיע לסופו. 758 ימים של תקווה, כאב, תפילה ופחד, והיום סוף סוף אתה בבית. בבית שבחרת בארץ עליה בחרת להגן. היית שותף אמת לאהבה, קפה, כדורעף, טיולים, אוכל. אבל הלב שלך משך אותך לכאן. כמה אהבת את הצוות שלך, וכמה הם סמכו עליך ואהבו אותך בחזרה".
"ילד שלי, הוצאת על גבך מעולף ונלקחת כחטוף עם נמרוד ועוז", המשיך האב, "ואני מתנחם שלא סבלת, שלא הושפלת, שלא ידעת. היית רק בן 21, אבל ברגעים כאלה לא רואים גיל, רואים נשמה. אנחנו יודעים, עד נשמתך האחרונה חשבת על הצוות, על עם ישראל. היית גיבור לא בגלל שנהרגת במלחמה, אלא בגלל הדרך שבה חיית. אני נפרד ממך היום, אבל אתה איתי כל הזמן".
האם אורנה קראה את שמות ששת החטופים החללים שעדיין מוחזקים בעזה, וסיפרה: "עומר, הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת – כך החזירו אותך אלינו. הרכב שעט איתך חזרה הביתה, והם זיהו אותך מיד. מלאך שלי. 'ההורים שלי יעשו הכול בשבילי', אמרת לחברים על חוף הים, יומיים לפני שנלקחת מאתנו. וצדקת. והמשפט הזה הפך למצפן שלנו, בשנתיים של מאבק.
"ועכשיו סוף סוף חזרת. ואנחנו כולנו נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו ולעולם בחייך, ומה שעוד היית אמור להיות. ועם השליחות, למלא את הפער הזה באור ובטוב שאתה. אתה היית כותב את הדברים אחרת, אני יודעת. מסור וחד על הדרך שלך עד הנקודה הכואבת הזו. אתה מהמסתכלים קדימה. מהאופטימיים. מאלה שמלאי אהבה חיבור חיבוק ואהבת ישראל. מתפללת, אהוב ליבי, לכוחות, ושנהיה באמת, באמת ראויים".
ההספדים של נשיא המדינה, מפקד הסנטקום, מפקד פיקוד צפון ומג"ד 77
ניאל, אחיו של עומר, סיפר כי "בשנים האחרונות שלפני 7 באוקטובר, האיחוד המשפחתי נהיה נדיר. בשגרה לא שמתי לב שמשהו חסר, אבל כשהיינו כולם ביחד, חשבתי כמה זה מיוחד. אף פעם לא אמרתי לך את זה אבל אני יודע שגם אתה הרגשת את זה. אתה היית מתעלל בי ומכריח אותי לשחק משחקים ששנאתי אבל בעצם אהבתי. והנה אנחנו שוב ביחד, אחרי שנתיים וחצי, הזמן הארוך ביותר שלנו בנפרד. ואני אפילו לא יכול לתת לך חיבוק, רק להסתכל על קופסה. כל כך קרוב אבל כל כך רחוק".
"יש רשימה עצומה של כל מה שאני רוצה לספר לך, עומר, אבל לא הכל יכול להיאמר בפני קהל של אלפים. אחרי שנתיים, סוף סוף יש לי מקום לשוחח איתך בפרטיות, שבו אני לא צריך מיקרופון. וזה לא מספיק כדי למלא את החלק החסר, אבל זה עדיף מאשר לצעוק בחלל הריק. אז לעת עתה אני פשוט אגיד: תודה. אתה יכול לנוח עכשיו. אתה בבית", סיים את דבריו.
את ההלוויה הנחה גורי אלפי, ואת ההספדים פתח נשיא המדינה. "אני עומד כאן בהכרת תודה עמוקה של עם שלם", אמר, "אמנם רובנו כאן לא זכינו להכיר אותך באופן אישי, ובכל זאת אנחנו כולנו מרגישים שאתה חלק בלתי נפרד מחיינו. בלתי נפרד כי בחרת בנו כשעלית לבד, כשהתגייסת, כשנלחמת. חלק מחיינו כי הגנת עלינו בגופך ובכל מאודך. חלק מחיינו כי הפכת שם דבר בעולם כולו לגבורה".
הרצוג הודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהוביל לעסקת שחרור החטופים: "מנהיג יחיד ומיוחד, העומד בראש המעצמה החזקה בתבל, ושליחיו המוכשרים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר. מכאן אנו זועקים ודורשים להשלים את המהלך, לעמוד בהסכם ולהשיב את כל בנינו לנוף מולדתם".
אחריו דיבר מפקד פיקוד צפון, האלוף רפי מילוא. "צוות נאוטרה בפיקודו של עומר הגיע תוך דקות בודדות ממוצב הבית הלבן בנקודת החדירה בגדר, במטרה להגן על התושבים ולהכריע את המחבלים", סיפר על בוקר 7 באוקטובר, "בזכות פיקודו המקצועי, ניצלו חיי אדם רבים. הם לחמו מעטים מול רבים בגבורה עילאית, הבינו את תמונת המצב ראשונים וחתרו למגע".
הוא הוסיף: "אתמול בשעה הזו חצו חיילי חטיבת 7 את שערי חאן-יונס אחרי משימה להשמדת מנהרות. אך הפעם, בשונה מפעמים קודמות, הייתה תחושה מיוחדת, שונה. שכן זו הפעם הראשונה בשנתיים האחרונות שבה כלל חיילי חטיבת 7 שבו לאדמתם".
אדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז האמריקני, נשא דברים: "כלוחם, כמפקד, כאבא, אני עומד לצידכם בלב כבד. כל אחד מאיתנו שלבש מדים, מבין את האפשרות של ההקרבה. עומר שילם את המחיר הכבד ביותר. הוא הבן של שתי אומות, גם של ארה"ב וגם של ישראל, ויש לו מקום בהיסטוריה כגיבור של שתי אומות".
לדבריו, "אחרי מתקפת חמאס עומר לקח צעד אמיץ. הוא רץ לעבר האש. הוא לא היה חייב לעשות את זה, אבל זה הגיבור שהוא. הוא עשה מה שהוא תמיד עשה, הוא הוביל בחזית והגן על אחרים". הוא סיים את ההספד בעברית: "יהי זכרו ברוך", וניגש לחבק את משפחתו של עומר. אחריו החל ישי ריבו לשיר את השיר "הלב שלי".
מפקד גדוד 77 סיפר: "ממש לא אהבת את התואר הזה של חייל בודד. במעמד הענקת הדרגה אמרתי שלום למי שחשבתי אז שהם ההורים שלך, הדודים שלך. דיברתי איתם על חשיבות ומשמעות התפקיד. אתה לא אמרת לי כלום, ולהם אמרת 'תזרמו'. כזה היה עומר. בכל מפגש איתו צנוע, מחויך. דיברנו הרבה על החיילים שלו, קצת על המקצוע. אני מצדיע לך, עומר".
חברו של עומר מהמכינה ספד לו: "מהרגע שפגשנו אותך, בחור גדול, חייכן, דובר עברית טיפה סדוקה, הרגשנו שיש בך משהו נדיר. הפכת מאורח לאח. כשהחלטת להתגייס, לא רצית רק לשרת, רצית להילחם. להיות חלק מהלב הפועם שמגן על הבית של כולנו. שמחת על כל שבת שסגרת, אהבת כל גרגיר של פודרה, ויותר מכל נתת את כל כולך לאנשים שסביבך".
בת דודתו של עומר, יסמין, סיפרה בבכי כי "זאת התקופה הכי ארוכה שלא התראנו. אני רגילה להתגעגע אליך, אבל כזה געגוע לא הכרתי. כזה שיושב לי בלב, ובלי בסוף לקבל ממך חיבוק. אוף, עומר, כל כך הרבה אנשים שלא הכירו אותך כואבים את לכתך, ואני כל כך שמחה שאני כן זכיתי להכיר אותך".
דודתו, גניה צהר, ספדה גם היא בדמעות: "עומר אהוב, מלח הארץ שלנו. אני כל כך מתגעגעת. מתגעגעת שתיכנס בדלת עם החינוך הענק, שנשב בגינה לשיחות נפש וצחוקים, שאשגע אותך שאני רוצה להכיר לך מישהי ואתה תגיד לי שאתה לא יכול כי אתה מחויב לתפקיד, שנרים כוס יין. חיית את החיים מתוך התמסרות ונתינה. ועכשיו כשאתה שם למעלה קרוב לכיסא הכבוד, תמשיך לרוץ גם משם, תזעק בפני בורא עולם 'די לצרות עמך ישראל'.
"עם ישראל היקר, הראתם לנו במשך שנתיים שזה אפשרי לאחוז ביחד במציאות מורכבת. תודה לכם על הכל, על התפילות הבלתי פוסקות, אבל אל לנו לשכוח שיש עוד שש משפחות. הן צריכות אותנו עכשיו יותר מתמיד. אז תהיו עומר, תחייכו, תשמרו אחד על השני, ואל תשכחו לאכול המבורגר טוב".
סבתא של עומר, תמר צהר, סיפרה כי "כסבתא אני תמיד אומרת שהתראנו מעט מדי, אבל תמיד כשנפגשנו היו אלה פגישות משמעותיות מאוד עם ילד השמח בחלקו, מוקף בחברים ומנהיג את הקבוצה. אבל הפגישות המשמעותיות ביותר איתך היו כשהחלטת להתגייס לצה"ל. לא אשכח את הפעם האחרונה שבאת לבקר אצלנו. תמיד סיפרת עד כמה אתה מרוצה מהשירות, גם אם לא תמיד היה לך קל".
"מאז שנחטפת, 421 יום ולילה, קיווינו והתפללנו לשובך אלינו בחיים, גם כשלא הגיע ממך אות חיים זמן כה רב", הוסיפה, "אגלה לך סוד עומר. גם אחר-כך, כל הזמן קיוויתי שזו טעות ואתה עוד תחזור אלינו, ותאמר לנו בחיוך 'סתם דאגתם'. לצערי המציאות היא אחרת".
עלה לארץ כדי להתגייס - ונחטף יחד עם כל צוות הטנק
עומר, בן 22 מלונג איילנד, הגיע לישראל לשנת מכינה ובחר להתגייס לצה"ל כחייל בודד. הוא שירת בגדוד 77 של חטיבה 7, ופיקד על טנק מספר 3, שבשבועות שלפני 7 באוקטובר 2023 תפס את הקו באזור מוצב "הבית הלבן" - בין הקיבוצים ניר עוז ונירים.
בבוקר הטבח צוות הטנק נלחם מול המוני מחבלים, עד שנחטפו כל חבריו: עומר, מפקד הטנק ומפקד המחלקה; רב"ט נמרוד כהן, התותחן; סמ"ר עוז דניאל ז"ל, הקשר-טען; וסמל שקד דהן ז"ל, הנהג. הצילום של המחבלים צוהלים סביב הטנק בעודו בוער, הפך לאחד מסמלי 7 באוקטובר.
בדצמבר 2024, יותר משנה לאחר החטיפה, הודיע דובר צה"ל כי עומר נהרג ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת ברצועת עזה. מותו נקבע אז על-ידי הרב הצבאי הראשי לאחר בחינה של כלל הממצאים ועל בסיס מידע מהימן.
גופתו של שקד דהן חולצה על ידי צה"ל באוגוסט 2024, לאחר כמעט שנה בשבי, ונמרוד כהן שוחרר בפעימת החטופים החיים האחרונה. עוז דניאל הושב השבוע לצד עומר, והובא למנוחות אתמול בכפר סבא. המעגל של טנק מספר 3 נסגר.
לאחר השבתו של עומר נשאה משפחתו הצהרה, ואביו רונן אמר: "758 ימים חיינו בין תקווה לשיברון לב. היום עומר סוף-סוף בבית. הלילה הארוך שלנו נגמר, אבל הכאב לא ייעלם. הלב מרוסק, אבל יש הקלה. אנחנו יכולים סוף-סוף להביא את עומר למנוחתו האחרונה בארץ שאהב והגן עליה".
הוא סיפר כי בנו "היה מנהיג, אבל לפני הכול, אדם טוב. אופטימי, רואה את הטוב, לא מתלונן לעולם. חברים ידעו שאפשר לפנות אליו בכל דבר. הוא תמיד היה שם, מלא חיים, עם חיוך, עם צחוק קטן, עם מילה טובה. עם חוש הומור טבעי ושובבות עדינה שכבשו כל מקום שאליו הגיע. גם כשהיה חוזר מהשטח עייף וחסר שינה, הוא תמיד בחר להיות עם אנשים".
