מדיניות המכסים החדשה של טראמפ תשפיע במהרה גם על מדינת ישראל ואזרחיה. טראמפ הכריז שהמכסים הם הדדיים, ועדיין נותר לראות אם ישראל אכן תבטל כליל את המכסים שאנחנו מטילים על ייבוא סחורות אמריקניות, ואם טראמפ כתוצאה מכך באמת יסכים להימנע מהטלת מכסים על סחורות ישראליות המיוצאות לארצות הברית. אבל מדיניות המכסים של טראמפ היא סימפטום, גס וחסר אבחנה כמו טראמפ עצמו באופן כללי, של תופעה רחבה הרבה יותר. חוסר התייחסות רצינית לתופעה הזו עלול לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל בעתיד הלא רחוק.
בשנים האחרונות אנחנו עדים להתפרקות ההדרגתית והרת-הגורל של הסדר העולמי שתחילתו בתום מלחמת העולם השנייה. התקופה הזו הייתה עדה ללא מעט מלחמות וסבל, ודאי עבורנו, אך גם לצמיחה כלכלית, לעלייה ברמת החיים, ולהתפשטות של אידיאלים ליברליים ודמוקרטיים באופן חסר תקדים בתולדות האנושות.
יחד עם זאת, לפני כארבעים שנה הסדר העולמי הזה לקח צעד אחד רחוק מדי באימוץ קיצוני של מה שמכונה גלובליזציה. בטווח הקצר נדמה היה שרוב בני-האדם בעולם מרוויחים מכך. העדות הברורה ביותר לכך עבור הישראלים, בדומה לתושבי מדינות מערביות אחרות, היא הכמות העצומה של מוצרי צריכה זולים מכל הסוגים שמציפים את השווקים שלנו. אבל מלכתחילה היה לשגשוג הזה מחיר יקר.
הגלובליזציה עשתה שמות בפרנסתם של מיליוני אנשים בעולם, בעיקר מהמעמד העובד במדינות המפותחות. דוגמה ידועה בישראל היא סגירתו של מפעל פולגת בקריית גת בשנת 2008. למעשה היה מדובר בחיסול תעשיית הטקסטיל הישראלית כולה, ופגיעה בתעשיות רבות אחרות. דבר דומה קרה במדינות מערביות אחרות, ובקנה מידה רחב במיוחד בארצות הברית.
היום, כתגובה לכך, מדיניות המכסים של טראמפ, חסרת הבחנה ככל שתהיה, נועדה לעודד מחדש את הייצור המקומי האמריקני. הגלובליזציה גם עודדה מדיניות הגירה רחבה שאת תוצאותיה ניתן לראות היום ברחבי העולם, ובמיוחד באירופה. התוצאה של כל השינויים הללו היא תגובת-נגד שכבר שנים לא מעטות מובילה לצמיחתן של תנועות לאומיות ברחבי העולם המערבי. לא מן הנמנע שאנחנו רק בתחילתו של התהליך הזה. בתחום הכלכלי אנחנו עדים לחזרה, ולו חלקית, למדיניות הישנה הידועה בשם מרקנטיליזם, ששמה את קיומו של מאזן סחר חיובי (יותר ייצוא מייבוא) בראש סדר העדיפויות.
לקחת בחשבון את התרחיש הגרוע מכול
עבור מדינת ישראל התהליך הבינלאומי הזה, בין אם ינוע לכיוון נוסף של גלובליזציה, ובמיוחד אם ינוע לכיוון מרקנטיליסטי, רווי סכנות. בנוסף לבעיות החברתיות והכלכליות הכרוכות בכך עבור מדינות אחרות, לנו יש גם בעיות ייחודיות משלנו. אם אכן בעשורים הקרובים מדינות מפותחות יבחרו להסתמך על מודל כלכלי של ייצור עצמי של מוצרים חיוניים, למדינה קטנה ומבודדת כמו שלנו לא תהיה ברירה אלא לאמץ את המודל הזה גם כן. כדי להיערך לכך מבעוד מועד צריך לקחת בחשבון את התרחיש הגרוע מכול (the worst case scenario), שכן אין לנו מרווח לעשות טעויות. על כן ההישענות על ארצות הברית, שבנימין נתניהו, יותר מכל מנהיג אחר בתולדות ישראל, הביא לדרגה בה אנחנו כמעט מדינת חסות של אמריקה, אינה יכולה להתקבל, והיא סכנה בפני עצמה.
אם העולם כולו ימשיך לנוע בכיוון מרקנטיליסטי ואימוץ של העדפת ייצור מקומי על פני ייבוא, מדינת ישראל תמצא את עצמה בבעיה קשה ובסכנה קיומית. לכן ישראל צריכה כבר היום לעודד את הייצור המקומי של כל סחורה שניתן לייצר בארץ
כפי שנוכחנו לדאבוננו בשנה וחצי האחרונות, מדינת ישראל איננה מסוגלת לייצר בעצמה את התחמושת הדרושה לצה"ל. אבל כוח אסטרטגי של מדינה תלוי לא רק בנשק, אלא בחוסן ועצמאות כלכליים באופן כללי. העובדה שיש לנו מגזר הייטק משגשג גם היא אינה מספקת. כמו מדינות מערביות אחרות הפכנו לאורך השנים תלויים לחלוטין בסחר הבינלאומי ובייבוא של סחורות חיוניות כגון תרופות, מכוניות, נפט, ברזל, גומי וכולי. הרעת היחסים עם טורקיה, שעל החסר איתה מדינת ישראל נסמכת רבות, היא סימן מנבא רעות מבחינה זו.
ד"ר נתנאל וולוךאם העולם כולו ימשיך לנוע בכיוון מרקנטיליסטי ואימוץ של העדפת ייצור מקומי על פני ייבוא, מדינת ישראל תמצא את עצמה בבעיה קשה ובסכנה קיומית. לכן ישראל צריכה כבר היום לעודד את הייצור המקומי של כל סחורה שניתן לייצר בארץ, וליישם אגירה מסיבית של כל חומרי הגלם שאין לנו היכולת לייצרם בישראל. כדי לטפל בכך דרושה מדיניות ארוכת-טווח ורצינית, אך מיותר לציין שאת זאת לא ניתן לצפות מהממשלה הנוכחית.
ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
