רס"ר במיל' אלון פרקס, בן 27 מקיבוץ כברי, המשיך להתייצב למילואים גם כשבחוץ נשמעו היטב קולות השחיקה - והוא עצמו תהה עד מתי המלחמה תימשך, אחרי יותר מ-300 ימי מילואים. הוא נהרג אתמול (שלישי) בהיתקלות בשג'אעיה שבצפון רצועת עזה, שבה נפצע לוחם מילואים נוסף באורח קשה.
בשנים האחרונות עברה משפחתו להתגורר בפרדס חנה, שם הוא יובא למנוחות מחר בבוקר. עדי קינן, דובר קיבוץ כברי, סיפר על אלון, שרק לפני חודשיים ליווה תלמידים מבית ספרו בטיול השנתי להרי אילת. "אלון היה אדם מאוד יקר, הוא גדל פה בקיבוץ כל חייו ולפני כמה שנים הוריו עזבו את היישוב והוא המשיך לשמור על הקשר", סיפר.
אלון היה בוגר מגמת תיאטרון, ספורטאי ותלמיד מצטיין. "בוגרי בית הספר מגיעים אצלנו ללוות את הטיולים השנתיים וזה חשוב להם. הוא אמר אז (לתלמידים - י"ק) שהוא יוצא למילואים ועושה את זה כי 'זה מה שצריך לעשות, כי אין ברירה'". בשנים האחרונות היה סטודנט למדעי המוח באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שם התגורר גם. אלון הותיר אחריו זוג הורים, דניאלה וחביאר, ואחות קטנה - נועה.
בבית משפחת פרקס בפרדס חנה אבלים על נפילתו. בני המשפחה והחברים מכונסים בקומת הגן של הבית ומספרים על אלון. ״מדובר במשפחה שהיא מלח הארץ, הלוואי שהיו יותר כמוהם וכמוהו", סיפרה שכנתם הקרובה. "אסון כבד קרה לנו כאן, זה כאב גדול״.
חבריו הקרובים של אלון מקיבוץ כברי סיפרו עליו בכאב. ״הוא היה ילד חי וניגן בגיטרה, עם הרבה הומור. הוא היה גאון, ידע הכול. קראנו לו 'הפרופסור של החבורה'. איש ענק בגודל עם לב ענק, תמיד דאג לנו", סיפרו עמית, תומר ודניאל.
חבריו סיפרו על השחיקה שהרגיש אלון בסבב המילואים האחרון. "הוא מעל 300 יום במילואים, היה בסבב פעם שלישית ואמר 'די, עד מתי יימשכו המלחמות?'. הוא הלך עם צוות של עורב צנחנים, לא ויתר והמשיך", אמרו. "הוא כבר עשה שלושה סבבי מילואים, שאל עד מתי המלחמה תימשך - ואמר כי הסוף לא נראה באופק. הפעם הרגשנו שכבר קשה לו מאוד. עוד ועוד ימי מילואים ולחימה בעזה, וזה באמת כבר היה לו מורכב מדי.
"אבל אלון כמו אלון, ראה את חבריו ביחידת עורב צנחנים נכנסים לעוד סבב מילואים, וכמובן שגם הוא התנדב והגיע לעוד סבב. אלא שהפעם הרגשנו שדי נמאס לו. הוא כבר רצה להתחיל לחיות עם חברתו את החיים, אבל היה לו ברור שאם יש מילואים - כמובן שמתייצבים. הוא ראה במילואים שליחות של הגנה על הבית. אבל היה מאוד מוטרד מהמשכה של הלחימה והיו לו הרבה שאלות קשות על הרחבת הפעולה".
הם הוסיפו: "האסון הזה לא נתפס. עברנו ביחד הכול. האופנוברים זה הסמל של החבורה", הוסיף הילה מלמעלה. איבדנו אח, זה לא נתפס. אסון כבד. אלה ימים מורכבים מאוד. הייתה לו בת זוג כבר כמה שנים, זו הייתה אהבה גדולה. הם גרו ביחד בדירת המשפחה בבאר שבע. זה כאב גדול שלא נתפס, וגם אנחנו שואלים כמו אלון ז״ל - עד מתי המלחמה תימשך?".
חבריו מצוות עורב ספדו בכאב גדול: "אלון היה מחויב כולו לצוות וליחידה. ב-7 באוקטובר הוא היה בטיול בחו"ל עם בת זוגו ומיד כשקיבלנו את ההודעה בקבוצת הוואטסאפ של הצוות הוא עשה הכול כדי לחזור כמה שיותר מהר לארץ ולהתגייס. למרות שהעייפות והשחיקה אחרי יותר מ-300 ימי מילואים הוא היה אופטימי ומחויך. אחד מהאנשים החיוביים ביותר".
כוח המילואים של חטיבת הצנחנים 646 שבה לחם, היה אחראי על החזקת המוצבים ברצועת הביטחון החדשה, באזור החיץ שבין הגבול לשכונת שג'אעיה שבמזרח העיר עזה שבצפון הרצועה. הכוח יצא לפעילות מחוץ למוצב, מחבל הגיח לעברו ופתח באש מנשק קל - וברח חזרה לשטח הבנוי. כתוצאה מכך נפגעו שני הלוחמים.
הצהרת דובר צה"ל, אמש
(צילום: דובר צה"ל)
בצל הביקורת על דשדוש בפעולה הקרקעית ברצועה, מאז החל מבצע "מרכבות גדעון" להכרעת חמאס, ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס אתמול ללחימה בעזה, והודה: "אנחנו מתקדמים בצורה מדודה כדי למנוע או לצמצם ככל האפשר את נפילת חיילינו".
צה"ל מתקדם בקצב איטי ומכוון בלחימה הקרקעית, ופועל בינתיים בעיקר בפאתי עיירות הסמוכות לגבול עם ישראל. הקצב האיטי והמדורג נבחר במכוון על-ידי פיקוד הדרום, כדי לאפשר לדרג המדיני הזדמנויות לחידושי המגעים עם חמאס להגיע לעסקת חטופים.
במקביל, צה"ל מגביר את התקיפות האוויריות גם כדי לתמרץ את האוכלוסייה הפלסטינית להתפנות מאזורים שבהם כבר הייתה לחימה מספר פעמים, אך הכוחות עדיין לא הגיעו למעוזים רבים של חמאס כמו שכונות במרכז העיר עזה, בלב העיר חאן יונס ובשכונותיה המערביות. את הלחימה מובילות חמש מפקדות ואוגדות שאחראיות על מספר צוותי קרב חטיבתיים, בעיקר סדירים.
פורסם לראשונה: 09:45, 04.06.25
