ישראל וטורקיה מסלימות בתקופה האחרונה את הפעילות והרטוריקה זו כלפי זו על רקע המעורבות בסוריה, אבל בהיסטוריה הקרובה של היחסים ביניהן היו רגעים שקשה לדמיין היום: טייסי קרב ישראלים התאמנו בשמי טורקיה, קציני צבא ומודיעין החליפו מידע, התעשייה הצבאית הישראלית שדרגה את מטוסי הקרב והטנקים של טורקיה, אנקרה שימשה כצינור העברת מסרים בין ירושלים לדמשק, ומנהיגים משתי המדינות ניהלו קשרים אישיים והדוקים.
כיום, וביתר שאת אחרי תקיפת הבסיס בסוריה, ה-Don't של ראש הממשלה בנימין נתניהו וצו המעצר שהוציאו נגדו הטורקים, המצב שונה לחלוטין. גורם בטחוני ישראלי התייחס למשבר עם טורקיה ואמר: "לא כל כך אצה לנו הדרך לסיים את המשבר עם טורקיה. נמאס לנו. ניסינו בטוב מולם אבל זה לא עבד. ארדואן לא מפסיק להסית נגדנו".
ארדואן בביקור בישראל ב-2005, לצד ראש הממשלה דאז אריק שרון
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הוא ציין כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא מתערב בינתיים: "הוא שומר מרחק, אבל זה יכול להשתנות. הוא נותן לצדדים להוציא קיטור. החשש של כולם הוא שיהיה אובדן שליטה או מיסקלקולציה. אני חושב שארדואן חושש אפילו יותר מאיתנו". לדבריו, "כל המזרח התיכון יודע שישראל היא המדינה החזקה במזרח התיכון. ארדואן אמנם ממשיך עם הגידופים וההשוואות להיטלר, אבל הוא מבין שהוא לא יכול למתוח את זה יותר".
בעבר, לעומת זאת, היו גם רגעים אנושיים. בקיץ 1999, כשרעש אדמה מהקטלניים בתולדות טורקיה החריב חלקים נרחבים בצפון-מערב המדינה, ישראל הייתה בין הראשונות שהגיעו לסייע. מאות אנשי חילוץ ורפואה הקימו בתי חולים שדה ופעלו באזור האסון. באותו אירוע חולצה בחיים שירן פרנקו בת ה-9 אחרי כמאה שעות תחת הריסות בחום הכבד, ללא מזון ומים. אביה, אחיה התאום, סבה וסבתה לא שרדו.
שנות ה-90 היו תקופת ירח הדבש בין ישראל לטורקיה. תהליך השלום במזרח התיכון, התמוטטות ברית המועצות והחשש המשותף מסוריה, איראן וארגוני טרור - יצרו בסיס אסטרטגי לשיתוף פעולה. בפברואר 1996 חתמו שתי המדינות על הסכם שיתוף פעולה צבאי שכלל חילופי מידע וניסיון, אימונים משותפים וגישה הדדית לנמלים. חודשים ספורים לאחר מכן כבר החלו מטוסי F-16 ישראליים להתאמן בשמי טורקיה. לטורקיה היו מרחבי אימון אוויריים עצומים, ולישראל היה ניסיון מבצעי וידע טכנולוגי. שני הצדדים הרוויחו.
הברית הביטחונית קיבלה כאמור גם ממד תעשייתי, בין השאר עסקה בהיקף של כ-650 מיליון דולר לשדרוג 54 מטוסי F4 טורקיים (פנטום). ישראל השתתפה גם בשדרוג מטוסי F5, ובמקביל נחתמו הסכמים בתחום הטילים והחימוש. היו גם תוכניות ועסקאות שנגעו לטנקי M-60 הטורקיים, כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות התרעה וטכנולוגיות נוספות. ישראל לא הייתה רק בעלת ברית של טורקיה, אלא שותפה בתהליך המודרניזציה של הצבא שלה.
המוסד עקב אחריו? עבדאללה אוצ'לאן
(צילום: RAMZI HAIDAR / AFP)
בפברואר 1999 נתפס בקניה מנהיג ארגון המורדים הכורדיים (PKK), עבדאללה אוצ'לאן, והועבר לידי טורקיה. דיווחים במערב ייחסו למוסד תפקיד במעקב אחריו ואף בסיוע ללכידתו. ישראל הרשמית הכחישה, אבל עצם הדיווחים המחישו עד כמה נתפסו היחסים בין שתי המדינות כאסטרטגיים ועמוקים.
אפילו רג'פ טאיפ ארדואן – פוליטיקאי איסלאמיסט שבמשרדו התנוססה תמונת מסגד אל-אקצה עוד מימיו כראש עיריית איסטנבול - לא מיהר לנתק את יחסי טורקיה וישראל אחרי 2003 שבה זכתה מפלגתו ברוב בפרלמנט. שנתיים לאחר מכן הוא הגיע לביקור רשמי בארץ, ובמשרד החוץ הישראלי טוענים שלאחריו התחזק שיתוף הפעולה המדיני והכלכלי בין המדינות. זו הייתה תקופה שבה נרקמו קשרים אישיים וכלכליים: ארדואן נחשב חבר אישי של האחים יולי וסמי עופר, ובנו עשה עסקים בישראל. גם נשיא טורקיה דאז, אהמט נג'דט סזר, שהיה לעומתי לארדואן ביקר בישראל כאורחו של הנשיא דאז משה קצב.
במקביל נבחנו שיתופי פעולה בתחום האנרגיה והתשתיות, כולל רעיונות שאפתניים במיוחד להעברת גז ישראלי לטורקיה, שהייתה יכולה להפוך לשער אנרגיה לאירופה. במרץ 2004, לפני שהפכה למעצמת ההתפלה שהיא היום, חתמה ישראל על הסכם להעברת מים במכליות ענק מאנטליה. ההסכם לא יצא לפועל אבל התמונה הכוללת והחזון היו ברורים: ישראל תספק טכנולוגיה, ביטחון ואנרגיה לטורקיה, שמצידה תחזיר בעומק אסטרטגי, הרחבת שווקים וגשר לאזור.
ארדואן ואשת ביד ושם, ב-2005
(צילום: אלכס קולומסויקי)
לחיצת יד עם אולמרט, ב-2007
(צילום: AP/STR)
האמון בין המדינות היה כה מבוסס, עד שבתקופת ממשלת אולמרט, אחרי תקיפת הכור הגרעיני בדיר-אזור, ניסתה טורקיה לתווך בין ישראל לסוריה: ב-2008 התקיימו ארבעה סבבי שיחות עקיפות בין ישראל לסוריה בתיווך טורקי, וארדואן ניסה לסייע גם בהשבת עצמותיו של המרגל אלי כהן (כמו גם במגעים להחזרת גלעד שליט שהוחזק בידי חמאס). הרבה מים זרמו בבוספורוס מאז, וכיום ישראל וטורקיה חוששות זו מהנוכחות הצבאית של האחרת בזירה הסורית.
לפני ארבע שנים פורסם ב-ynet כי ארדואן קיבל ייעוץ רפואי מרופא ישראלי, פרופ' יצחק שפירא, מי ששימש כסמנכ"ל בית החולים איכילוב בתל אביב והיה אחראי בין היתר על תחום תיירות המרפא בבית החולים. על פי הדיווח, שפירא וארדואן נפגשו בארצות הברית.
משבר המרמרה
נקודת המפנה הגיעה במלחמת לבנון השנייה. במקביל לכעס על ההרס בדרום לבנון ובביירות, התחזקה בטורקיה התפיסה שישראל לא מתייחסת אליה כשותפה אסטרטגית, ופועלת באזור בלי להתחשב באינטרסים שלה. המשבר החריף סביב מבצע עופרת יצוקה שהחל בסוף 2008. ארדואן, שהיה עד אז אחד המנהיגים המוסלמים הבולטים ששמרו על ערוץ פתוח עם ישראל, הפך לאחד המבקרים החריפים ביותר שלה.
ואז הגיע כנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בינואר 2009. בפאנל שעסק במבצע בעזה תקף ארדואן את נשיא המדינה שמעון פרס, ולאחר עימות מילולי עזב את הבמה במחאה. האירוע הפך בתוך שעות לסמל בעולם הערבי והטורקי. ארדואן התקבל במדינתו כגיבור. המודל לשיתוף פעולה עם מדינה מוסלמית קרס.
נקודת מפנה. ההשתלטות על ה"מרמרה"
(צילום: דובר צה"ל)
המשבר הגיע לשיא נוסף במאי 2010, במשט שיזם ארגון טורקי לפריצת המצור הימי על רצועת עזה. כוחות צה"ל השתלטו על ספינת המאווי מרמרה, שהייתה חלק מהמשט, והאירוע הסתיים במותם של עשרה אזרחים טורקים וכמה חיילי צה"ל פצועים. מבחינת טורקיה זה היה קו אדום: היחסים הדיפלומטיים שונמכו באופן דרמטי, השגריר הטורקי עזב את ישראל והקשר הביטחוני נמוג. הברית האסטרטגית של שנות ה-90 הסתיימה, למעט אירוע קטן אך בעל חשיבות שבמסגרתו שלחה טורקיה שני מטוסי כיבוי לסייע במהלך השרפה בכרמל בסתיו 2010.
בינתיים, בשנת 2014 נבחר ארדואן לראשונה לנשיאות טורקיה וזה היה בבחירות ישירות על פי שיטת הממשל הישנה. רק בשנת 2023 כוננה שיטת הממשל הנשיאותית בטורקיה כפי שהיא מוכרת היום. במסגרת שיטה זו בוטל תפקיד ראש הממשלה ואין אפשרות להעלות הצבעות אי אמון בנשיא.
למרות הידרדרות היחסים המדיניים, עדיין נשמר שיתוף פעולה מסוים בתחום הביטחון והמודיעין. דוגמה לכך ראינו ב-2022, כשישראל וטורקיה סיכלו – כמעט ברגע האחרון - ניסיון איראני לפגוע או לחטוף ישראלים באיסטנבול. גורמי ביטחון ישראלים טענו שהמוסד ושירותי הביון הטורקיים פעלו יחד. הייתה זו תזכורת לכך שגם בתוך משבר מדיני עמוק, קיימת שכבה אחרת של יחסים – קשרים בין שירותי ביטחון - שמבינים שלפעמים האויב המשותף חשוב יותר.
אבל גם בתחום הזה שררה חשדנות. ב-2013 פורסמו בארה"ב דיווחים שראש המודיעין הטורקי דאז, הקאן פידאן (כיום שר החוץ המיליטנטי של ארדואן), העביר לאיראן מידע שאיפשר לזהות רשת של מקורות שעבדו עבור ישראל. הטענות לא הוכחו, וטורקיה הכחישה את הפרסומים, אבל את החשדנות לא ניתן היה להסתיר.
שבר 7 באוקטובר
ניסיון פיוס ראשון התבצע בחסות ברק אובמה: בתום ביקורו של נשיא ארה"ב בישראל במרץ 2013 התקשר ראש הממשלה בנימין נתניהו לארדואן והתנצל על התוצאה הקטלנית של ההשתלטות על המרמרה. שלוש שנים אחרי חתמו שתי המדינות על הסכם שלפיו ישראל תשלם 20 מיליון דולר פיצויים למשפחות ההרוגים, וטורקיה תסיר צעדים משפטיים נגד חיילים ומפקדים ישראלים הקשורים לאירוע.
היחסים הדיפלומטיים חזרו לרמת שגרירים. ככתב "ידיעות אחרונות" ליוויתי את השגריר החדש איתן נאה ז"ל בארמון 1,000 החדרים של ארדואן באנקרה, כאשר הגיש לו את כתב ההאמנה. הייתה אז תקווה לפתיחת דף חדש. גם בבזאר של איסטנבול התגעגעו לתיירים הישראלים. אבל היחסים המשיכו להיות רעועים, וב-2018 הם שוב שונמכו על רקע עימותים בירושלים והאירועים על הגדר בגבול עזה.
הפגנה נגד ישראל באיסטנבול
(צילום ארכיון: YASIN AKGUL / AFP)
נתניהו וארדואן, בפגישה ב-2023 בשולי עצרת האו"ם
(צילום: אבי אוחיון/לע"מ)
ב-2022 היה ניסיון נוסף לשקם את היחסים, עם ביקור של הנשיא יצחק הרצוג אצל ארדואן ומינוי השגרירה החדשה אירית ליליאן. בפברואר 2023 שוב רעדה האדמה בטורקיה ושוב ישראל שלחה משלחת חילוץ גדולה שהצילה את חייהם של 19 אזרחים טורקים. ארדואן העניק אות הוקרה למפקד המשלחת הישראלית, אלוף-משנה (מיל') גולן ואך, ולרגע נדמה היה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. אבל אז הגיע טבח 7 באוקטובר.
אחרי פרוץ המלחמה אימץ ארדואן קו חריף במיוחד נגד ישראל והפך לאחד המבקרים הקולניים ביותר שלה בזירה הבינלאומית. בעוד הוא רואה בחמאס חלק לגיטימי מהמאבק הפלסטיני, ישראל התקשתה להמשיך לעצום עין מול טורקיה, שמאפשרת לאנשי הארגון לנהל משטחה פעילות מדינית ותשתיתית.
הקרע כבר לא נשאר בתחום המדיני. במאי 2024 הודיעה טורקיה על עצירת כל הייבוא מישראל והייצוא אליה, עד להשגת הפסקת אש קבועה בעזה והבטחת סיוע הומניטרי. קודם עמד המסחר בין המדינות על מיליארדי דולרים בשנה. זה היה צעד דרמטי משום שבמשך שנים הכלכלה הייתה אחד מעמודי התווך ששמרו על מערכת היחסים גם בתקופות משבר.
ההתנגשות בסוריה
היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לטורקיה לא נותקו באופן פורמלי, אבל השפל עמוק. השגרירות הישראלית באנקרה לא פועלת במתכונת מלאה, ולמעשה אין דיפלומטים ישראלים על אדמת טורקיה (צוות השגרירות והקונסוליה פועלים ממדינה שלישית). ביולי 2026 דווח שלאחר פרישת ליליאן נותר תפקיד השגרירה לא מאויש.
עם זאת, באתר משרד החוץ הטורקי מופיעה השגרירות בתל אביב כנציגות פעילה. הסיבה לכך פשוטה: גם כשהיחסים המדיניים קורסים, יש צורך בערוצי הידברות ביטחוניים, וסוריה היא הדוגמה הטובה ביותר. במשך שנים היו ישראל וטורקיה שותפות למאמץ לבלום את ההשפעה האיראנית והסורית באזור. כיום המציאות הפוכה.
לאחר נפילת משטר אסד, טורקיה העמיקה את מעורבותה בסוריה ותומכת בשלטון החדש של הג'יהאדיסט (לשעבר?) אל-ג'ולאני. ישראל, מן הסתם, מודאגת מהעמקת הנוכחות הטורקית אצל השכנה בצפון (טורקיה מחזיקה כיום בחמישה אחוזים משטח סוריה, בעוד ישראל מחזיקה ב-0.1 אחוז).
סרטון הסברה של ישראל נגד טורקיה
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
בשבוע שעבר הגיע העימות לנקודה חריגה כשישראל תקפה את בסיס אבו א־דהור בסוריה, לאחר שלדבריה נשקפה סכנה מכוונת טורקית במקום (טורקיה הכחישה). ארה"ב פועלת כעת ליצירת מנגנון למניעת חיכוך ובמקביל מנסה אזרביג'ן לתווך בין הצדדים כדי להביא להרגעת הרוחות.
אזרבייג'אן גם אירחה החל מאפריל 2025 שיחות תיווך בין ישראל לטורקיה. בראש המשלחת הטורקית עמד איברהים קאלין, ראש המודיעין ומקורבו של ארדואן, ובראש המשלחת הישראלית עמד צחי הנגבי, אז ראש המל"ל. אחרי כמה מפגשים בבאקו סוכם על כינון "קו חם" בין צה"ל לבין צבא טורקיה על מנת למנוע חיכוך בסוריה, בעיקר בין חילות האוויר. הסיכום פעל באופן מיטבי תקופה מסוימת אך הלך ודעך.
היחסים נכנסו לתקופה רגישה
הקרע עם טורקיה דחף את ישראל גם לחפש שותפים אחרים במזרח הים התיכון. הקשר האסטרטגי עם יוון וקפריסין העמיק. התפתח שיתוף פעולה בתחומי הביטחון, האנרגיה והתשתיות. באנקרה ראו בכך במידה רבה ניסיון לבנות מעין משקל נגד לטורקיה. גם רעיון צינור הגז ישראל–טורקיה, שהיה יכול להפוך את טורקיה לשער האנרגיה הישראלי לאירופה, איבד את הסיכוי הפוליטי שלו. בכיר ישראלי הודה שהברית עם יוון וקפריסין נועדה להציב "חומה" בפני טורקיה ולאותת לה שלא כדאי שהיריבות תהפוך לעימות צבאי. החזון של שנות ה-90, טורקיה כגשר בין ישראל לאירופה ולעולם המוסלמי, התרסק.
אולי הדבר המדהים ביותר בסיפור ישראל–טורקיה הוא שלא מדובר בסיפור על שתי מדינות שמעולם לא הסתדרו. להפך. הן הסתדרו טוב מאוד. היו שנים שבהן ישראל ראתה בטורקיה שותפה אסטרטגית מרכזית. טייסים ישראלים התאמנו בשטחה. מערכות צבאיות טורקיות עברו שדרוג ישראלי. אנשי מודיעין עבדו זה לצד זה. היו קשרים כלכליים, ביטחוניים ואישיים. ארדואן עצמו ביקר בישראל. ישראל ניסתה לתווך מול סוריה דרך אנקרה. ואז, בתוך פחות מעשור, אותה טורקיה הפכה לאחת המבקרות החריפות ביותר של ישראל.
ב-1999, כשהיחסים בין המדינות היו בשיאם, ישראלים נכנסו אל תוך ההריסות בטורקיה כדי להציל אנשים שלא הכירו. ב-2023, אחרי שנים של משברים, הם עשו זאת שוב. בין שתי רעידות האדמה האלה עברו 24 שנים של היסטוריה: ברית צבאית, מודיעין, מטוסים, טנקים, סוריה, דאבוס, המרמרה, פיוס, חמאס, איראן ו-7 באוקטובר. המדינות השתנו. המנהיגים השתנו. האזור השתנה. אבל התמונות של צוותי החילוץ הישראלים מתחת להריסות בטורקיה נשארו כמעט זהות. אולי משום שהן מזכירות שהיחסים בין מדינות אינם תמיד רק מה שאומרים המנהיגים. לפעמים, מתחת לכל האינטרסים, הבריתות והעוינות, נשארת גם היסטוריה של קשר אנושי עמוק.
והפרק הבא כבר אינו עוסק רק בעזה או בירושלים. הוא עובר דרך סוריה – ושם, לראשונה מזה שנים, ישראל וטורקיה עלולות למצוא את עצמן לא רק מתווכחות זו עם זו, אלא פועלות באותה זירה צבאית, עם אינטרסים מנוגדים ועם צורך דחוף בערוצי תיאום כדי למנוע הידרדרות לעימות ישיר. היחסים נכנסו כעת לתקופה רגישה מאוד שקשורה למערכת הבחירות בישראל. מה שנתניהו לא יעשה הוא ייחשד כמי שמנסה לחמם את הגזרה משיקולים פוליטיים. כאן נכנסת לתמונה ארה"ב. היא חייבת לנהוג כמבוגר האחראי ולהוריד מיד את גובה הלהבות. המפתח להמשך ההסלמה הוא בידי וושינגטון.
