הם התכוננו למערכה - אבל עד הרגע האחרון לא ידעו מתי תתחיל: מפקד טייסת 107, נווטת קרב בטייסת וקצין חימוש סיפרו ל-ynet על "מלחמת 12 הימים" וההכנות שלפניה. צפו בכתבה:
הטייסים שלחמו במבצע "עם כלביא" - טייסת 107, חצרים
(צילום: מאיר אבן חיים, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
ב-13 ביוני בחצות בכירי צה"ל התכנסו בבונקר מתחת למטה חיל האוויר וצפו במטוסים ממריאים לטהרן במבצע שכונה "חתונה אדומה" - על שם אירוע ההרג המוני בסצנת החתונה ב"משחקי הכס". שעות אחר כך, ו-1,600 ק"מ משם, בכירי הצבא האיראני חוסלו. "כשהתחלנו לתכנן את זה לפרטי הפרטים, היה קשה להאמין שזה יעבוד", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" אלוף עודד בסיוק, ראש אגף המבצעים.
המבצע הדרמטי הזה - שנועד לסכל כל תגובה מיידית ולאפשר פגיעה במשגרי הטילים - צלח למרות דקות של חרדה. בתחילה הגיעו דיווחים על כך שבכירי חיל האוויר האיראני החלו לזוז ממקומם, ובישראל עלה חשש שהאיראנים עלו על התוכנית. אבל למרבה ההפתעה, המפקדים דווקא התכנסו במקום אחד - ובכך נגזר גורלם. במקביל, תשעה מדעני גרעין חוסלו וגם "מבצע נרניה" הצליח.
כחלק מההכנות לתקיפות באיראן, הטייסים היו צריכים ללמוד לטוס במבנה של 6 עד 10 מטוסים סביב מטוס תדלוק אחד, ולבצע תדלוקים רבים בדרך. הם גם היו צריכים ללמוד כיצד למקם את המטוסים כך שהטילים ישוגרו בפער של 15–20 שניות ביניהם – להשגת תוצאה מיטבית.
השמדת מערכות הנ"מ של איראן וכלי טיס איראניים
(צילום: דובר צה"ל)
אימונים כאלה לא היו אפשריים במדינה קטנה כמו ישראל. ב-2008, במסגרת מבצע שכונה "הספרטני המפואר", יותר מ-100 מטוסי F-15 ו-F-16 ישראליים טסו ליוון – למרחק של יותר מ-1,600 ק"מ – כדי לבדוק יכולת להגיע לאתרים באיראן. עם השנים, תרגילים כאלה הפכו תכופים יותר.
חיל האוויר בחן את יכולת התקיפה למרחק רב גם בתקיפות נגד החות'ים בתימן בשנה האחרונה, והשמדת מערכות ההגנה האווירית המתקדמות ביותר של איראן - מערכות S-300 רוסיות - בשתי תקיפות באפריל ובאוקטובר 2024, סייעה רבות להשגת העליונות האווירית.
"לקראת סוף 2024 התגבשה החלטה להכין מבצע רחב היקף נגד האיראנים", מספר ל-ynet מפקד טייסת 107 סא"ל א' על ההכנות למבצע "עם כלביא". הוא אומר ש"במקביל לכל המלחמה, גם ברצועת עזה וגם בזירה הצפונית בחיזבאללה, תמיד התכוננו לאיראן. ככל שהזמן עבר זה הלך והתגבר, עד שהגענו ליוני הנוכחי".
א' (40) התגייס לקורס טיס בשנת 2003. הוא מילא תפקידים כטייס וסגן המפקד בטייסות "הנגב", "הקרב הראשונה" ו-"חוד החנית" ושימש כמפקד טייסת בבית הספר לטיסה ורע"ן מבצעים. לתפקיד אותו ממלא כיום, מפקד טייסת 107, נכנס א׳ כשנה לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הוא יסיים אותו ביום ראשון הקרוב, אחרי שלוש שנים. במהלך השירות הוא לקח חלק בכל המבצעים שבהם השתתף החיל, מ"עופרת יצוקה" ועד "עם כלביא".
א' מספר שב-12.6, יום לפני פתיחת המבצע באיראן, כינס מפקד חיל האוויר את מפקדי הטייסות להיערכות מקדימה. "כבר בימים שלפני הבנו שזה הולך ומתקרב. את שעת השין לא ידענו עד בעצם אותו לילה. היה מתח גדול, דריכות גדולה, הכנות אחרונות, הגף הטכני הכין את המטוסים והפצצות. בדקנו אותם, צוותי האוויר עברו על התוכניות ההתקפיות, על המקרים והתגובות - ורק חיכינו שהרגע יגיע כדי לצאת למטוסים".
לצד ההיערכות המבצעית נעשתה גם היערכות מנטלית, שכוללת גם התייחסות לסכנת נפילה בשבי איראן. ״לוקחים את זה בחשבון", מספר א'. על התהייה מה עושים במקרה כזה הוא עונה בביטחון: "מנסים לחלץ". הוא מוסיף שבלא מעטים פעמים הוא מתעדף "את השגת התוצאות לטובת מדינת ישראל על פני החיים שלי. אני לוקח בחשבון שדברים כאלו יכולים לקרות. זה חלק מסיכוני המקצוע שלי, ואני אומר את זה בזכות – זה העם שלו, המדינה שלנו, המשמרת שלנו. נעשה מה שיידרש". על השיחה האחרונה בטייסת לפני היציאה לתקיפה סיפר: "ניסיתי לתת הרבה אמון, ודאות וביטחון. עד כמה שאפשר".
מכת הפתיחה בשמי איראן הייתה ב-13.6, בשישי ב-02:55 לפנות בוקר. א' מספר כי רוב סד"כ הטייסת לקח חלק במכת הפתיחה, שהתמקדה בתקיפת מערכי ההגנה האווירית של האיראנים "כדי לפתוח את השמיים לשאר חיל האוויר". בנוסף הותקפו מערכי האש וטילי הקרקע-קרקע, "כדי למנוע מהם להגיב במכת אש בחזרה".
השמדת משגרי הטילים
(צילום: דובר צה"ל)
על הבחירה של האיראנים שלא להגיב באופן מיידי, וההצלחה הכבירה שרשם חיל האוויר במכת הפתיחה, אמר א': ״היו לנו הערכות קצת יותר מחמירות, כיוון שלא ידענו אם ניחשף מראש ואם נצליח להוציא לפועל את כל התכנונים כשכל החימושים יגיעו למטרות. בפועל, זה מה שפגשנו, אבל אנחנו אף פעם לא מתרחשים את התסריט האופטימי ביותר. אפשר להגיד שהופתענו לטובה, אבל הכל בזכות התקפה מאוד אינטנסיבית בנקודות התורפה של האויב, שעזרו לנו לתגובה שהגיעה".
מאותו הלילה, במשך 12 ימים אינטנסיביים, המשיכה הטייסת בגיחות תקיפה. "חיל האוויר נערך למלחמה עם איראן בעצימות כזו או אחרת כבר 30 שנים, הטייסות גם כן שותפות. ככל שעבר הזמן הידקו עוד ועוד את ההכנות. על הפקודה הזו ספציפית, התאמנו בערך כחודש, כשממש בשבוע האחרון עשינו אימונים ממוקדים". לתקיפה מסוג כזה יצאו מבנים של 4-6 מטוסים, לצד מטוסי התדלוק והביון, כחלק ממבנה רחב יותר שמגיע עד ל-50 מטוסים בתא שטח אותו קטן יחסית.
את התקיפה האחרונה שלו באיראן הוביל מפקד הטייסת בשלוש בבוקר של שלישי האחרון, רגע לפני שדונלד טראמפ הכריז על הפסקת אש. "היא תוכננה לשבע בבוקר, אז בעצם תקפנו במסגרת החוקים", סיפר א׳.
קרוב לשנתיים הוביל סא"ל א' את הטייסת במערכה מאתגרת ומורכבת, שהתחילה עם ביקורת חריפה על תפקוד החיל ב-7 באוקטובר. "נכשלנו באותה שבת", מודה סא"ל א', ואפשר לראות בעיניו את הצער שהוא נושא איתו. "משם היינו צריכים להתעשת, לבלום את המתקפה, לשעוט קדימה לעבר הניצחון, שעוד צריך להגיע. יש 50 חטופים ואוגדות מתמרנות ברצועה, המשימה עוד לא הושלמה".
א' מקווה שההישגים המרשימים באיראן הצליחו להחזיר את אמון הציבור בצה"ל ובחיל האוויר. "אנחנו עושים את כל מה שצריך, וניתן את המקסימום שלנו על מנת לתקן את האסון הנורא שקרה לנו. מבצע 'עם כלביא' הוא עוד נדבך משמעותי בהיסטוריה של חיל האוויר, ובסוף ההיסטוריה תשפוט אותנו".
סא"ל א' משבח את ההון האנושי שמרכיב את הטייסת, ואומר שמדובר ב"אנשים מדהימים, שמבינים את המשמעות והשליחות". לדבריו, "מכתב הטייסים", שהתריעו בפני אי-התייצבות לשירות מילואים במסגרת המהפכה המשפטית, עורר שיח בטייסת, אמנם לא היה חשש ממשי שלא יתייצבו ביום פקודה. ואכן, א' מספר שבפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" "כולם נכנסו מתחת לאלונקה בכשירות מלאה". גם לאחרונה הופץ מכתב דומה, שדורש את השבת החטופים גם במחיר של עצירת המלחמה. לדבריו אותו מכתב "לא פגש את הטייסת. אנחנו עובדים כדי שהחטופים יחזרו, וכצבא משרתים את החלטות הדרג המדיני".
כעת, שלושה ימים לתוך הפסקת האש עם איראן, המיקוד של הטייסת חוזר לרצועת עזה. גם במהלך המלחמה באיראן הובילה הטייסת של סא"ל א' מאות גיחות ברצועה. "אנחנו יודעים לנהל את הכוחות שלנו במקביל ואין שום פער", הבהיר. הוא הכחיש בתוקף את סוגיית כלכלת החימושים, והבהיר כי "אין בעיית חימושים, כל חייל שצריך פצצה – מקבל פצצה".
"את כל הזמן חושבת על המשימה", מספרת סרן נ' (25), נווטת קרב בטייסת 107, על הטיסה הממושכת לתקיפה באיראן. "בדרך אל המטרה את דרוכה, מאזינה לקשר לכל שינוי ויודעת מה את עושה. אין רגע סתם לדבר במטוס. רק כשחוזרים לשטח לא מאוים, זורקים איזה משפט לטייס – 'וואו, איזו חוויה חווינו פה'".
האתגר בזירה החדשה, כפי שתיארה אותו, נוגע למשמעות הכבדה של תקלה בגיחה רחוקה. "כל טעות שנוצרת גדלה ככל שמתרחקים", הסבירה. בהיערכות לקראת המבצע החלה נ' בלמידה דקדקנית של תגובה לכל תרחיש שיכול לקרות עד למטרה הספציפית - שעשויה להשתנות בהמשך. "שינוי המטרות בזמן אמת זה אירוע מדהים. לצבא יש מודיעין מאוד חזק, שיודע לתעדף אותן כשאנחנו באוויר".
סרן נ' היא אחת משש נשים בצוותי האוויר בטייסת. "אין ספק שמסתכלים על זה אחרת בחוץ, זו גאווה לתת לבנות שעתידות להתגייס את התחושה שזה אפשרי ושאם הן רוצות - השמיים הם הגבול", אומרת נ', ומדגישה: "בסוף, כשנכנסים לקוקפיט, זה לא משנה אם אני גבר או אישה".
נ' מספרת שברמה האישית מה שמניע אותה זה "ציונות טהורה". על הפעילות האינטנסיבית בטייסת, עוד מפרוץ המלחמה בעזה, היא אומרת: "את רק מחכה שיקראו לך, את רוצה להגן ולתקוף. לזה התאמנו, בשביל זה אנחנו פה. זה לא משנה כמה ישנת בלילה, אם לא ישנת בלילה, את טסה ועושה את העבודה בצורה הכי מקצועית שיש". כעת, עם הפנים קדימה, נ' אומרת: "עשינו פה עבודה יפה מאוד והיא עוד לא נגמרה, אנחנו עדיין דרוכים ומוכנים לכל דבר. אסור לנו להוריד את הרגל מהגז, אין לנו את הזכות. יש עדיין לוחמים בעזה ו-50 חטופים, ואנחנו איתם על מלא, גם כשתקפנו באיראן".
תקיפת אתרי גרעין באיראן
(צילום: דובר צה"ל)
סגן י' (26), קצין חימוש בטייסת, אמון על הכנת המטוסים שיצאו לתקיפות בגזרות השונות – עזה, לבנון וכעת איראן. "לגיחות ארוכות יותר כמו איראן אנחנו נדרשים לעשות דברים יותר מעמיקים, שלא יהיה פער במהלך הגיחה ושהמטוס יחזור עם צוותי האוויר בשלום. הכול חייב לעבוד בצורה מיטבית, שהמטוס יהיה מוכן ב-120% למשימה שהוא צריך לבצע. בסוף, אם צוותי אוויר יטוסו אלפי קילומטרים יגיעו לאותה נקודה ולא יצליחו לשחרר את הפצצה, לא עשינו בזה כלום".
י' זוכר היטב את הרגע בו צפה במטוסים שהכין יוצאים למכת הפתיחה: "הם היו מונעים די הרבה זמן עד שיצאו, ועד שלא יצאו – לא עיכלתי. יש פה אנשים שתרגלו את עצמם לסיטואציה הזו עשרות שנים, ולא האמינו שהרגע הגיע. כולם מאוד גאים ונרגשים".
