755 ימים אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, קיבוץ ניר עוז סוף-סוף סגר מעגל עם שובו של החלל עמירם קופר - כשכל 76 תושבי הקיבוץ שהפך לסמל ההפקרה שבו לישראל. הקיבוץ הפך לאחד הסמלים הבולטים של מחדל 7 באוקטובר, לאחר ש-47 מחבריו נרצחו ביום הטבח ו-76 נחטפו. למעשה, ביום הטבח בקיבוץ נרצחו ונחטפו רבע מתושביו וכמעט כל הבתים נשרפו.
"755 ימים לאחר הטבח - בשבי בעזה אין חטופים מקיבוץ ניר עוז", נמסר אתמול מקיבוץ ניר עוז. "ב-7 באוקטובר, בשעות של מחדל, 76 אנשים נחטפו מניר עוז והבית שלנו הפך למוקד של אסון. מאז, קהילת ניר עוז חיה את אותו יום נורא ונאבקת להשיב את כלל החטופים. כעת, עם השבתו של החטוף האחרון מהקיבוץ, נוכל להתחיל לעבד, להשתקם ולהתאבל על 65 יקירינו שלא ישובו עוד. לצד סגירת המעגל הכואבת שלנו, ישנן עוד 11 משפחות שמחכות ליקיריהן. נמשיך לפעול יחד עמן להשבת כולם - עד החטוף האחרון".
ניר עוז, שמנה כ-400 תושבים לפני השבת השחורה, ספג כפי שנכתב את אחת המכות הקשות ביותר באותו יום. 50 נרצחו בקיבוץ, בהם כמה שהגיעו ממסיבת הפסיידק שנערכה ליד, ו-76 נחטפו לרצועת עזה, 67 מהם בחיים.
כל תושבי ניר עוז נפגעו מהטבח הרצחני, מי מהוצאה להורג בירייה או בשריפה, מי בחטיפה לעזה או ברצח בשבי, מי בפציעה ומי בהחרבת ביתו. רק לשישה מבין כל בתי היישוב לא נכנסו המחבלים. סמוך לחצות היום הם קיבלו הוראה ממפקדיהם בעזה לסיים ולחזור לרצועה, כי "מיציתם". כ-10% מ-5,000 המחבלים שפלשו לנגב המערבי באותו בוקר נורא השתתפו בטבח בקיבוץ הקטן שנשכח בשבת השחורה.
40 דקות חלפו מהרגע שבו עזב האחרון מבין 500 המחבלים את ניר עוז, בשעה 12:30 בצהריים ב-7 באוקטובר 2023, עד שנכנס לקיבוץ כוח ביטחוני כלשהו. גם הוא לא היה צה"לי, אלא כלל קבוצת לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב, שהגיעו אחרי שבתושבים נעשו שפטים באין מפריע. גם הם הגיעו בכלל בשל קריאה של מוקד המשטרה. במשך שבע שעות רצחניות לא היה לצה"ל מושג מה מתחולל בקיבוץ שבקצה מובלעת יישובי הפרסה במרכז העוטף.
לוחמים הגיעו לביתם של אסנת וחיים פרי בעקבות דיווח על חטיפתו של חיים. הם נכנסו, העבירו את אסנת למקום בטוח ויצאו מהקיבוץ. רק כשעה לאחר מכן הגיע הכוח הצבאי הראשון לניר עוז לאחר שהמחבלים כבר יצאו. הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי הגדיר זאת בהצגת התחקיר: "החייל הראשון הגיע אחרי שהמחבל האחרון עזב".
בזכות נחישותם של אנשי הקיבוץ הכוח הצבאי שנכנס הבין שככל הנראה לא נותרו בקיבוץ מחבלים, ושהמשימה כעת היא לנסות להציל את מי שגוסס בבתים. עד שכוחות צה״ל הגיעו מי שלחמו בגבורה לבדם מול המחבלים היו חברי כיתת הכוננות: תמיר אדר, דולב יהוד, רביד כץ ואביב אצילי.
בשיא הפלישה היו בניר עוז יותר מחבלים מאשר אזרחים ואף חייל צה"ל: כ-500-400 מחבלים מול 385 אזרחים (מתוך 420 המתגוררים בקיבוץ), כולל עובדים זרים. שלושה ק"מ בלבד מפרידים בין היישוב לבין גבול הרצועה ופאתי העיר חאן יונס. כשל מובנה של פיקוד דרום הביא לכך שלא חצץ ביניהם אף מוצב צה"לי, אפילו לא מחלקתי. אלמלא תעוזת התושבים, והעובדה שכמה מהם החזיקו את דלתות הממ"דים בכוחותיהם האחרונים, יכלו המחבלים לחטוף או לרצוח יישוב שלם בישראל.
תחקיר צה"ל על המחדל קבע כי הכשל הצבאי בכך שלא הגיעו כוחות לניר עוז אינו כשל טקטי או ערכי - אלא מערכתי. המפקדות לא הבינו שהמצב בקיבוץ קשה במיוחד, ושנעשים בו מעשי טבח וחטיפות בממדים עצומים, ולכן לא תעדפו שליחת כוח לניר עוז על חשבון מקומות אחרים. נפילת שרשרת הפיקוד בגזרה ומיקומו הצדדי של הקיבוץ הובילו להזנחתו ואפשרו 7 שעות של רצח, שריפה וחטיפה ללא הפרעה, ותחקיר הצבא מצא כשל מובנה של פיקוד דרום ונוהל שהתברר כקטלני.
יותר מ-70% מהבתים בניר עוז הוצתו או נהרסו כליל, מערכות החשמל והמים קרסו, והשדות נותרו חרוכים. רוב תושבי הקיבוץ פונו לבתי מלון באילת, ולאחר מכן לכרמי גת. גם מחוץ לקיבוץ ניסו לשמור ככל האפשר על שגרת קהילה: חינוך, ישיבות, מועצה, וטיפולים נפשיים.
במקביל החלה המדינה, יחד עם ארגוני מתנדבים, בשיקום איטי של היישוב. כיום, חלק מהתושבים כבר שבו לשטח הקיבוץ וגרים בשכונת החלוץ. במהלך השנה האחרונה הפך ניר עוז למוקד עלייה לרגל - משלחות מחו"ל, נשיאים, אנשי תקשורת ואפילו משלחות של חיילים מחו"ל מגיעות לראות מקרוב את ההרס ואת השיקום.
בעסקת החטופים האחרונה שבו בחיים אחרי יותר משנתיים בשבי החטופים מתן צנגאוקר, האחים אריאל ודוד קוניו, ואיתן הורן מכפר סבא, שנחטף יחד עם אחיו יאיר, תושב הקיבוץ, מביתו.
2 מ-29 חטופי בארי עדיין בשבי
לצד עמירם קופר הושב אתמול גם סהר ברוך מקיבוץ בארי. המעגל של בארי עדיין לא נסגר, כאשר שניים מתוך 29 תושבי הקיבוץ שנחטפו ב-7 באוקטובר 2023 הם חללים חטופים בעזה: מני גודארד ודרור אור.
מלבד אלו שנחטפו, שחלקם שבו או ישובו כשאינם בין החיים, בקיבוץ - שמנה 1,000 חברים לפני הטבח - איבדו 101 תושבים שנרצחו על ידי מחבלי חמאס שפרצו לבארי באותה שבת שחורה.
את בארי תקף גדוד נוסייראת של חמאס, הנמצא בערך במקביל לקיבוץ, מערבה ממנו, ו-25 המחבלים הראשונים מכוח החוד של הנוחבה פלשו לתוכו בשעה 6:42. 340 מחבלים היו בקיבוץ בשיא הכיבוש שלו, בין 12:00 ל-13:00. חלק מהם היו מחבלי חמאס שהגיעו ממסיבת הנובה ברעים ורצו לפלוש לנתיבות, אך בשל היתקלויות שם נסוגו, ובמקום לברוח חזרה לרצועה נכנסו גם הם לבארי.
מהלך הקרב בקיבוץ בארי
(צילום: דובר צה"ל )
לפי תחקיר צה"ל, הכוחות הקבועים משני המוצבים הסמוכים, שהיו אמורים להגן על בארי, לא עשו זאת כי היו עסוקים בהגנה על עצמם מהסתערות מאות מחבלים גם על בסיסיהם, וכי חלק גדול מכוחות התגבור שזרמו בשעות הצהריים המוקדמות השתהו במשך מספר שעות לסירוגין בכניסה לקיבוץ מבלי להיכנס לתוכו - כדי לחכות למפקדיהם או להבין את תמונת המצב, שלא הייתה קיימת עד שעות אחר הצהריים.
בנוסף, שניים מכוחות העתודה המטכ"ליים שזינקו לקיבוץ, מיחידת שלדג של חיל האוויר ומגדוד 890 של הצנחנים, הגיעו אמנם בשעות הבוקר המאוחרות, אך נכנסו לבארי בפועל רק סביב 13:00 בצהריים כי נאלצו להילחם בצירי ההגעה לקיבוץ ששרצו במארבים של מחבלים, שחדרו גם לקיבוץ עלומים. למעשה, עד 13:30 הלחימה התנהלה על בסיס כיתות הכוננות, והתושבים נלחמו כמעט לבד.
כמו ניר עוז, בארי הוא אחד מחמישה יישובים, שלפי דוח שפורסם בחודש שעבר, עדיין לא השלימו את תהליך השיקום. קהילת בארי עדיין מפוזרת ברחבי הארץ, וחלקה לא צפוי לשוב לקיבוץ עד שנת 2027.
