פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת פיטוריו של רונן בר מעיד ששופטי בג"ץ סבורים שמדינת ישראל מצויה במצב חירום דמוקרטי, וכי יש לסטות מהכללים המקובלים. בהודעתו של ראש השב"כ רונן בר על מועד סיום תפקידו לפני מתן פסק הדין, הפך בר במידה רבה את העתירה לתיאורטית, ואולם בניגוד להלכה המשפטית המקובלת החליטו שופטי הרוב, הנשיא יצחק עמית והשופטת דפנה ברק ארז, ליתן הכרעה לגופו של עניין למען קביעת הלכה לעתיד לבוא.
בית המשפט העליון קבע כי החלטת הממשלה לסיים את כהונת ראש השב"כ התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין. בתוך כך, נקבע כי הממשלה לא עמדה בחובתה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש השב"כ לפני הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים; כי ההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה עמד בניגוד עניינים; וכי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית.
יתר על זאת, בניגוד להערכות, שופטי הרוב לא הסתפקו בדיון על כשלים בפרוצדורה, אלא הלכו על "כל הקופה", הסירו את הכפפות והביעו עמדתם גם בסוגיית ניגוד העניינים ומעמדו הייחודי והא-פוליטי של ראש השב"כ.
הכלל הוא שבית המשפט אינו דן בעתירות תיאורטיות. בית המשפט ככלל אינו מכריע בסכסוכים שהתייתרו. רונן בר התפטר, והממשלה ביטלה את החלטת הפיטורים, ולכן אין עוד סכסוך להכרעה. המשנה לנשיא השופט נעם סולברג סבר שזה המקרה - שאין צורך בהכרעה, אלא במחיקת העתירה. לעמדתו, "במצב דברים זה מוטלת עלינו חובה של ממש לעשות כל שביכולתנו, במסגרת ד' אמותינו, להנמכת הלהבות", וכי אין צורך הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית. מבחינה משפטית יש צדק רב בעמדתו של השופט סולברג.
ואולם נדמה ששופטי הרוב, עמית וברק ארז, סבורים שהזמנים השתנו, ומצויים אנו בליבה של סערה דמוקרטית או "מצב חירום דמוקרטי" המחייב את בג"ץ לסטות מהכללים המקובלים ולומר את דברו גם במקרה זה, שהפך לתיאורטי במובן הפרטי של רונן בר, אך יש לו השלכות רוחב לעתיד לבוא על דמותה של מדינת ישראל, על יחסי ראש הממשלה וראש השב"כ.
מה ניתן לקחת מעמדת שופטי הרוב?
א. שאלת האמון – נקבע כי ראש השב"כ אינו משרת אמון, ואין לדרוש ממנו "אמון אישי" לראש הממשלה. נקבע כי מטבע הדברים צריך שישרור אמון בין הממשלה לבין כל עובד ציבור שכפוף לה. אולם אין מדובר באמון אישי, כי אם באמון מקצועי המבוסס על תפקוד והישגים. אין לשלול מצב של אובדן אמון, אלא שזה צריך להיות מנומק ומבוסס על מעשים ועובדות, ולא על העדפה אישית. על כן, ככל שטוענים ל"חוסר אמון", הכוונה לחוסר אמון מקצועי, ויש להציג תשתית עובדתית שמעוגנת במסמכים ובראיות, ולא לטעון ללא ביסוס כי "אבד האמון".
נקבע כי ראש השב"כ אינו משרת אמון, ואין לדרוש ממנו "אמון אישי" לראש הממשלה. נקבע כי מטבע הדברים צריך שישרור אמון בין הממשלה לבין כל עובד ציבור שכפוף לה. אולם אין מדובר באמון אישי, כי אם באמון מקצועי המבוסס על תפקוד והישגים
ב. הליך הפיטורים – להבא, ככל שמבקשים לפטר ראש שב"כ, על הממשלה להביא את שאלת סיום כהונתו לפני הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ("ועדת גרוניס"), להציג בפני הוועדה מסמכים וראיות, ועל הוועדה היה לערוך שימוע לראש השב"כ. על הוועדה להמליץ לממשלה אם לפטר את ראש השב"כ.
ג. ראש השב"כ הוא שומר סף – הנשיא עמית קבע לראשונה ובאופן תקדימי כי לראש השב"כ יש מעמד ייחודי ועצמאי. נקבע כי נוכח תפקידו של השב"כ לשמור על "סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו", ובהינתן החשש לניצול לרעה של הסמכויות הרחבות שמופקדות בידי השירות, ראש השב"כ הוא שומר סף מובהק, וככזה, הוא עומד בשורה אחת עם שומרי סף חשובים נוספים, כגון נציב שירות המדינה ואף היועץ המשפטי לממשלה.
ד. ניגוד העניינים של נתניהו – הנשיא עמית קבע כי נתניהו מצוי בניגוד עניינים במועד קבלת ההחלטה, על רקע חקירות מקורביו במסגרת פרשת הדלפת המסמכים המסווגים ופרשת המימון הקטארי. זאת בפרט מכיוון שראש הממשלה הודיע בעצמו, בכמה הצהרות תקשורתיות, כי החקירות עשויות להשפיע, בין היתר, על מצבו האישי והפוליטי. עוד נקבע כי נראה שעצם העובדה שההחלטה התקבלה במליאת הממשלה לא מרפאת את הפגם, משום ששרי הממשלה שימשו כ"זרועו הארוכה" של רה"מ במהלך הדיון וההצבעה. רה"מ היה "הרוח החיה" מאחורי ההחלטה.
ה. החשש לשיקולים זרים בהחלטה – הנשיא עמית ציין כי מתקיים צבר נסיבות מכבידות המעלות חשש לשיקולים זרים בקבלת ההחלטה, כגון: סאגת המינוי והחזרה ממינוי תוך שעות ספורות של האלוף שרביט לתפקיד ראש השב"כ; תגובתו של ראש הממשלה הן לפרשת הדלפת המסמכים המסווגים והן לפרשת המימון הקטארי; הטענה לדרישות חריגות של ראש הממשלה מראש השב"כ לפעול נגד מחאה פוליטית נגדו (טענה שלא הוכחשה במלואה בתצהיר רה"מ); סמיכות הזמנים בין הפסקת כהונתו של ראש השב"כ לבין תחקירי השב"כ; וכן סמיכות הזמנים בין הפסקת כהונתו של ראש השב"כ לבין הבעת עמדתו ביחס לצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. נקבע כי "כל אלה מעלים סימני שאלה כבדים באשר לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה".
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףו. האם נתניהו יוכל למנות את ראש השב"כ הבא? פסק הדין קובע כי נתניהו מצוי בניגוד עניינים בפיטורי ראש השב"כ, ולא מתמודד עם השאלה כיצד נתניהו ימנה את ראש השב"כ הבא. כעת סוגיה זו תובא בפני היועצת המשפטית לממשלה, וייתכן שיוטלו על נתניהו מגבלות במינוי - או שמי שימונה לתפקיד ראש השב"כ הבא על ידי נתניהו, ייאסר עליו לקבל החלטות הנוגעות לחקירות המקורבים של רה"מ בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים ובפרשת המימון הקטארי.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומנהלי אוניברסיטת רייכמן.
