לאחר חודשים של מגעים שבריריים, תיווכים עקיפים ומסרים כפולים – חמאס בחר לדחות את ההצעה האחרונה שהוגשה לו דרך המתווך האמריקני סטיב וויטקוף. למרות מאמצי תיווך ממושכים מצד ארה"ב, מצרים וקטאר, ארגון הטרור דבק בעמדותיו הנוקשות, ובהן סיום מוחלט של המלחמה, הפסקת אש עד שבע שנים שתאפשר לו להתעצם מחדש, ונסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה – דרישות שישראל אינה מוכנה לקבל.
הפגנה בשער בגין בקריאה לשחרור החטופים
(צילום: שלו כחלון )
נכון לעכשיו, הדחייה נראית כ"טריקת דלת" פוליטית, שמובילה את שני הצדדים לנקודת רתיחה. השאלה הבוערת כעת היא - מה הלאה? מהם התרחישים האפשריים להמשך המערכה, ומהם הכיוונים האסטרטגיים שבהם ייתכן שישראל, חמאס והקהילה הבינלאומית ינועו?
לחץ מתגבר על חמאס – תקווה דיפלומטית אחרונה?
בעוד שבארגון הטרור הודיעו היום על נכונות "להתחיל באופן מיידי בסבב משא ומתן עקיף, כדי להגיע להסכם לגבי נקודות המחלוקת", בארה"ב ובישראל רואים כאמור את תשובתו למתווה החדש כסירוב. עם זאת, בממשל טראמפ לא ממהרים להרים ידיים. ארה"ב מגבשת קו תקיף יותר מול ההנהגה הפוליטית של חמאס, בדגש על אלו השוהים בדוחא ובאיסטנבול. המטרה: להבהיר לחמאס כי המשך הסירוב יוביל לאובדן מוחלט של הלגיטימציה שלו גם בעולם הערבי.
בפועל, לחץ זה ייתכן שיבוא לידי ביטוי באיומים בהקפאת מימון הומניטרי, מתן גיבוי מלא לישראל להגביר את הלחץ הצבאי בעזה, בהפסקת תיווך עתידי, ואף בהצבת אולטימטומים עקיפים. וושינגטון עשויה גם ללחוץ על קטאר וטורקיה - המדינות המארחות את הנהגת חמאס - לצמצם את מרחב הפעולה של ראשי הארגון. האתגר המרכזי: האם ארה"ב מוכנה באמת להפעיל לחץ אפקטיבי ולא רק לצאת בהצהרות.
גורמים המעורים במו"מ אף העידו כי הם לא מאמינים שאמירת חמאס על נכונותו להיכנס למו"מ מבשרת על פריצת דרך. "הם לא רוצים להיתפס כסרבנים, אבל הפערים גדולים מאוד", אמרו.
העמקת הלחץ הצבאי - והתייצבות מודל אספקת הסיוע
בישראל ניכר מעבר ברור לאסטרטגיה של "סחיטה מבצעית". צה"ל מגביר את התקיפות בדרום הרצועה, חוזר לפעול בעוצמה גם בגזרת חאן יונס, וברור שהדגש עובר לפגיעה ממוקדת יותר במה שנותר מהמערך המבצעי של חמאס. מהלכים אלו משולבים בהעמקת הסיכולים הממוקדים - כולל בניסיון לפגוע בהנהגה הבכירה כגון הסיכול האחרון שקיבל תוקף רשמי של מוחמד סינוואר.
במקביל, הולך ומתייצב מודל אספקה הומניטרית חדש - מבוסס בעיקרו על קואליציה בינלאומית עוקפת חמאס ואו"ם, בשיתוף פעולה עם ארגונים אזרחיים וגורמים מקומיים לא חמושים. אם מודל זה יצליח, הוא יחזק את הטענה הישראלית שאין עוד צורך בחמאס כמנגנון "ניהולי" אזרחי בעזה.
בתוך כך, הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר הודיע אחר הצהריים כי צה"ל ירחיב את התמרון הקרקעי בדרום ובצפון רצועת עזה, והנחה בנוסף גם על הקמת מרכזי חלוקה ופיזור נוספים בתוך הרצועה - ככל הנראה ניסיון להרחיב את הסיוע ההומניטרי, על רקע הלחץ הבינלאומי.
לחצים אזוריים הולכים ומתרחבים - לא רק התיווך המסורתי
בעוד מצרים וקטאר שומרות על מעורבותן הפורמלית בתיווך, מתחיל להיווצר לחץ חדש - הפעם ממדינות ערביות נוספות, דוגמת ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ואף ערב הסעודית. מדינות אלו מבינות כי המשך הלחימה גורר חוסר יציבות אזורי ומחליש את הציר הסוני המתון מול איראן.
טורקיה, שעד כה מגוננת על חמאס ברטוריקה, החלה אף היא להפגין סימני תסכול - לאו דווקא ממדיניות ישראל, אלא מחוסר היכולת של חמאס לגלות גמישות. תרחיש של "קואליציית לחצים ערבית" על חמאס, שלא מתבססת רק על מתווכים אלא כוללת גם סנקציות כלכליות וחרמות, אינו עוד בגדר דמיון בלבד.
חזרה לאופציית הניצחון הצבאי - או הפלת שלטון חמאס
אם לא תושג התקדמות דיפלומטית ממשית, ישראל תידרש להכרעה צבאית - לא עוד מבצעים ופשיטות, אלא השתלטות מלאה, כיבוש או יצירת דה-פקטו שלטון חלופי. אפשרות זו כוללת הרחבת הכוחות הלוחמים והחלה מעשית של משטר צבאי זמני באזורים מסוימים.
אולם יש לכך מחיר כבד: ככל שהמלחמה מתרחבת, כך גובר הסיכון לשלומם של החטופים. גורמי ביטחון בישראל מודים - לחטופים אין זמן. בכיר ישראלי אף הצהיר כי "בתוך 60 יום ניתן יהיה להכניע את חמאס צבאית", אך הדגיש באותה נשימה כי פעולה כזו "עלולה לבוא במחיר חייהם של רבים מהחטופים". בכך, המסר העקיף מועבר גם לחמאס: הדרך היחידה למנוע את הסוף הזה - היא חזרה מהירה לשולחן המשא ומתן, באמצעות וויטקוף או כל ערוץ אחר.
בכל אחד מהתרחישים שצוינו, מדיניות הסיכולים של ישראל צפויה להימשך ואף להתגבר עד שנגיע לאותה נקודה ארכימדית שאיש לא יודע מתי תבוא ואם בכלל: שהמפרקת של החמאס תישבר או שהוא ירים ידיים וייכנע.
1 צפייה בגלריה
רה"מ נתניהו, השליח וויטקוף ובכיר חמאס אל-חיה
(צילום: REUTERS/Nir Elias, REUTERS/Evelyn Hockstein, Omar AL-QATTAA / AFP, REUTERS/Ronen Zvulun)
הדחייה של חמאס להצעה שהועברה אליו מהווה לא רק קיפאון - אלא הסטה של המשבר כולו למסלול חד-כיווני: הכרעה. בין אם באמצעות לחץ אמריקני, מבצע צבאי רחב היקף או בידוד אזורי - נראה כי המערכת נכנסת לשלב שבו חמאס ייאלץ לבחור: הישרדות פוליטית תוך כדי ויתורים או השמדה.
אלא שבינתיים, הזמן של החטופים הולך ואוזל. ככל שהמערכה מתרחבת – כך קטן הסיכוי להציל את כל מי שעדיין חי. הדלת שעכשיו נטרקה - עשויה להיות האחרונה שנפתחה אי-פעם. גורם ביטחוני אמר בהקשר זה: "המערכה נמשכת במקביל למשא ומתן, הפעולה הצבאית נמשכת ואף מתעצמת עכשיו. המטרה שלנו היא להשיג כמה שיותר יעדים צבאיים".
הוא הוסיף: "אם תהיה עסקה, נדע שאנחנו הולכים אליה כשהצלחנו להשיג הרבה יעדים שסומנו בהתחלה. יעד מרכזי הוא להמשיך בניתוק חמאס מהאוכלוסייה. יש כבר דיווחים בסעודיה שחמאס איבד שליטה ביטחונית בעזה. צריך להמשיך. גם העובדה שצה"ל נשאר בשטח שנתפס לפי המדיניות של שר הביטחון ישראל כ"ץ, משיגה אימפקט מטורף".
בחמאס הציבו כאמור תנאים למתווה שהציע וויטקוף, וכינו אותם "עקרונות מרכזיים ושינויים מהותיים". הם דרשו כי החטופים ישוחררו בפעימות, חלוקת הסיוע ההומניטרי תתקיים במתכונת הקודמת (שלא הצליחה למנוע את גניבתו על ידי ארגון הטרור), שיקום הרצועה יבוצע במקביל להפסקת אש ממושכת והרצועה תנוהל אחרי המלחמה ללא מעורבות ישראליות. בנוסף, בחמאס דרשו פתיחה מלאה של מעבר רפיח.
