אני לא מהאנשים שמצליחים לעשות מדיטציה, וגם לא מהאנשים שמסוגלים לתרגל הודיה. פעם בשנה, בדרך כלל בראשון בינואר, אני מנסה לתרגל את שניהם, ובסוף התרגול הזה אני בדרך כלל פשוט זוכר טוב יותר את כל המשימות שאני אמור לבצע, מה שגורם לי להבין יותר טוב לכמה דברים התחייבתי מה שגורם לי להיות קצת יותר בחרדה וקצת יותר בלחץ.
אבל, לאחרונה קיימתי שיחה מעניינת עם שירלי יובל יאיר, פסיכולוגית שמעודדת אנשים לתרגל הודיה. חשבנו יחד על המשמעות של הודיה, והבנתי בעקבות השיחה הזו שהודיה מורכבת משלושה חלקים מעניינים:
הכרת הטוב – התמקדות בחיובי
באופן טבעי, אנחנו נוטים להתמקד בדברים השליליים שמתרחשים בחיים שלנו. זו נטייה אבולוציונית, שנועדה לשמור עלינו ערניים לסכנות וללמוד על הסכנות השונות בעולמנו. ככל שאנו מתבגרים, אגב, הנטייה הזו משתנה, ואנו מתחילים לשים לב יותר לדברים חיוביים (במקרה שתהיתם, יש למה לחכות). החלק הראשון של תרגול הודיה הוא לתקן את ההטיה הזו ולנסות לראות תמונה יותר מאוזנת של החיים– הכוללת גם את החלקים החיוביים.
זיכרון - רוח גב ורוח פנים
החלק השני קשור לזיכרון. יש מושג בכלכלה התנהגותית, שמתאר את הנטייה שלנו לשים לב בעיקר ל"רוח פנים" ולהתעלם מ"רוח גב״ (Headwinds and Tailwinds). זו הנטייה שלנו להתמקד במכשולים שניצבים בדרכנו (רוח פנים), בעוד שהדברים הטובים שמקדמים אותנו (רוח גב) נוטים לחלוף ללא תשומת לב מספקת. למשל, כשמשהו מצליח לנו בעבודה או בתחביב שלנו, אנו נוטים לייחס את ההצלחה לעצמנו: "אני הצלחתי, אני התמדתי, אני עבדתי קשה." לעומת זאת, כשמשהו מקשה עלינו – לדוגמה, כשמישהו שיושב לידנו בארוחת הצהריים מזמין צ'יפס ומציע לנו לקחת כמה שנרצה כשאנחנו מנסים לשמור על הדיאטה, או כשנקבעה לנו שיחה שמתארכת כל כך שכבר קצת מאוחר מדי לצאת לריצה – אנחנו מייחסים את העובדה ששוב לא יצאנו לרוץ לגורמים חיצוניים: ״העולם מפריע לי, העולם מקשה עליי.״
המונח "רוח גב" מייצג את הדברים הטובים שקורים לנו, כמו תמיכה מאנשים קרובים, הזדמנויות או נסיבות מקלות, שאנו נוטים בדרך כלל לקחת כמובן מאליו. לעומתם, "רוח פנים" מייצגת את המכשולים והאתגרים, שזוכים להרבה יותר תשומת לב. תרגול הודיה יכול לעזור לנו לתקן את ההטיה הזו וגם לזהות גם את "הרוח הגבית" – האנשים, הנסיבות והדברים החיוביים שתומכים בנו לאורך הדרך – ולהכיר בתרומתם להצלחות שלנו. מעבר לכך שהודיה עוזרת לנו לראות את העזרה שקבלנו לאורך הדרך בצורה וכונה ומאוזנת יותר, היא גם מזכירה לנו להגיד תודה למי ולמה שעזר לנו להתקדם.
שינוי החיים – הודיה ככלי לשינוי חיובי
אם בחלק הראשון דיברנו על הודיה ככזו שיוצרת תפיסה נכונה יותר של המציאות, ובחלק השני אמרנו שלא רק נתפוס את המציאות באופן יותר מדויק, אלא גם נשפר את הזיכרון שלנו לעזרה שקיבלנו לאורך הדרך, ונכיר תודה למי שעזר לנו, החלק השלישי, שבעיני הוא גם החלק הכי חשוב ומעניין, הוא החלק שבו תרגול הודיה יכול לשנות את הדרך שבה אנחנו בוחרים את הפעולות שלנו בעתיד.
אציג את הרעיון בעזרת מטאפורה של הרפתקנות. אני באופן כללי בן אדם הרפתקן. אני מסתכל על החיים באופן הרפתקני, והרפתקנות משמעותה לחפש את ההרפתקאות. אנשים מתקשרים אליי, ומציעים כל מיני דברים, ואני הרבה פעמים אומר כן, או עושה דברים, לא רק כי אני חושב שזו הדרך הכי נכונה להשקיע את הזמן שלי, אלא כי אני תופס את ההצעות כמין הרפתקאות מעניינות. אני אומר לעצמי שגם אם לא יצא מזה כלום, יצא לי מזה לכל הפחות סיפור טוב. אני חושב שכמו שאדם הרפתקן מחפש חוויות חדשות, כך אדם המתמקד בהודיה עשוי לבצע פעולות שיאפשרו לו להרגיש אסיר תודה. כך, תרגול הודיה יכול לדחוף אותנו לחפש חוויות שקשורות בהודיה ובצורה הזאת יובילו אותנו לשינויים חיוביים.
פרופסור דן אריאלי צילום: Business Wireאז מה המסקנה שלי? כנראה שאני לא אתחיל לחשוב מדי יום על היום שעבר ולעסוק בהודיה, אבל אני בהחלט מתכוון להקדיש יותר תשומת לב לאנשים שהשפיעו ומשפיעים על חיי, להכיר בתרומתם ולהודות להם. במקביל, במסגרת ההרפתקנות בגישתי לחיים, אני גם אתחיל לחפש הזדמנויות להכרת תודה.
