גם בהלוויית אביו מוג'תבא חמינאי לא נראה בציבור, וב"ניו יורק טיימס" נכתב כי העובדה שהוא אינו מופיע כלל בפומבי מעוררת שאלות בתוך איראן לגבי מי באמת מנהל את המדינה. המחנות נחלקים לשניים, אבל אלה כבר לא הרפורמיסטים והשמרנים, אלא השמרנים ה"פרגמטיסטים" מול השמרנים הקיצונים.
הלווייתו של עלי חמינאי: קריאות "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל"
(צילום: רויטרס)
המחנה הפרגמטיסטי יותר, לפי העיתון האמריקני, כולל גנרלים בכירים במשמרות המהפכה ששמותיהם לא פורסמו; את יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף; את הנשיא מסעוד פזשכיאן; ואת ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחמד באקר זו אל-קדר. מול חמינאי הבן הם הצליחו לשים את ידם על העליונה - וקידמו את מזכר ההבנות, המשא ומתן הישיר עם ארה"ב והתוכנית לגבש הסכם רחב יותר.
המחנה הקיצוני עולב בפומבי במחנה השמרני הפרגמטיסטי. דוגמה אחת הייתה כשריאיון של יו"ר הפרלמנט קאליבאף נקטע השבוע באמצע - בעודו מפרט על מזכר ההבנות עם ארה"ב. לפי ה"ניו יורק טיימס", באיראן פרצה סערה ציבורית שכללה קריאות לפיטורי מנהל רשות השידור הממלכתית - שמונה על ידי עלי חמינאי ומשתייך למחנה השמרני הקיצוני. הטלוויזיה הממלכתית של איראן, כך דווח, הגבירה את המתקפות על צוות המו"מ, כולל על עבאס עראקצ'י, שר החוץ.
הפילוג הפומבי, כך לפי הדיווח, רק מגרד את פני השטח של השברים העמוקים יותר. ארבעה גורמים איראנים בכירים ושני אנשי משמרות המהפכה אמרו ל"טיימס" שבין הצדדים מתקיים מאבק אכזרי על תמיכת האייתוללה - מהלך שאמור לנכס לצד הזה את העתיד של איראן. אבל בינתיים, בחודשים שחלפו מאז החלה המלחמה, גנרלים במשמרות המהפכה ביססו את כוחם, ומנהלים את המדינה בפועל.
המאבק הפנימי על התמיכה במוג'תבא: שמרנים פרגמטיסטים מול שמרנים קיצונים
(צילום: AFP)
סימן לכך שאופן קבלת ההחלטות באיראן השתנה - היה כשסגן נשיא איראן, מוחמד ג'עפר קאים פנאה, התבטא במה שיכול להתפרש בכך שלמנהיג העליון כבר אין את המילה האחרונה: "אם הכוונה היא שניישם כל דבר שהמנהיג אומר כדעתו, אז כבר אין צורך בשום מוסד אחר. גם הפרלמנט והמועצה העליונה לביטחון לאומי מאבדים משמעות. המנהיג מביע עמדה, והעמדה שלו עוברת בחינה מקצועית", הוא קבע בנאום שנשא. תחת עלי חמינאי, זה לא היה עובר.
לפי ה"ניו יורק טיימס", בחוגים הפוליטיים באיראן כבר תוהים אם מוג'תבא יכול להמשיך בשלטון "בהיעדרו", כלשון ארבעת הבכירים האיראנים שצוטטו בכתבה. כשמוג'תבא היסס לגבי מזכר ההבנות, הנשיא פזשכיאן ביקר אצלו - כלשון ארבעת הגורמים - ואיים להתפטר. הוא אמר לו כי המצב הכלכלי רע וכי המצור הימי האמריקני משתק את איראן. נגיד הבנק המרכזי הזהיר את חמינאי כי המדינה בפני משבר כספי חריף, וכי אספקת המזון והתרופות תיגמר עד סוף אוגוסט אם המצור הימי יימשך.
פניות אלו, כך לפי ארבעת הגורמים, היו מכריעות בהחלטתו הסופית של חמינאי לתת גיבוי להסכם. בהצהרה הכתובה שפרסם הוא ציין כי הוא מתנגד לעסקה "עקרונית", אבל הנחה את הנשיא להתקדם אם יש לו את גיבוי המועצה העליונה לביטחון לאומי. ושם ניתן האות לפזשכיאן.
ב"ניו יורק טיימס" ציינו כי לאחר ההלוויה, חמינאי יצטרך לקבל החלטות חשובות לגבי מינויי מפתח להובלת הרשות השופטת; רשות השידור הממלכתית; מיליציית הבסיג' וגם לקבוע מי יהיה ראש הסגל שלו עצמו. ההחלטות הללו, כך אמרו גורמים איראנים, יאותתו לאיזה צד הוא נוטה.
