רב-סרן נורית, מפקדת פלוגה בגדוד 414 במערך האיסוף הקרבי, נכנסה אתמול (יום שבת) לסיור בשכונת הסביבון בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, לצד לוחמותיה. זו הייתה לכאורה עוד פעולה מני רבות שעשתה בשנה וחצי האחרונות, מאז שלחמה במחבלי חמאס ב-7/10/23. אלא שרקטת RPG שנורתה לעבר הרכב שבו היו הלוחמות גרמה לפציעתה, ולפציעה של חובשת שהייתה לצידה.
סיפור הקרב של נורית ב-7/10
(צילום: הגנת הגבולות)
הרכב של מפקד החטיבה אלוף-משנה עומרי משיח החיש למקום, ועלה על מטען. לבסוף חולצו שתי הלוחמות במצב קשה, אך הגשש גאלב נסאסרה, בן 35 מרהט, נהרג מפגיעת המטען בחפ"ק המח"ט. הוא הובא הבוקר למנוחות, בעוד השתיים מאושפזות בבית החולים.
רב-סרן נורית, כאמור, נלחמת במחבלי חמאס כמעט ברציפות מאז 7/10/23 - אז סגרה שבת בבסיס אורים, נלחמה במחבלים שחדרו לבסיס פיקוד העורף הסמוך ונפצעה. שבוע אחרי אותו יום ארור, סיפרה נורית לאתר צה"ל על לחימתה במחבלים: "ביום שבת בבוקר התחיל צבע אדום וקפצנו ישר למרחב מוגן. הבנו שבבסיס שצמוד אלינו ככל הנראה יש חדירת מחבלים - ובלי לחשוב פעמיים, כל הפלוגה מהר עלתה לציוד לחימה.
"נכנסנו לתוך הבסיס, נפרסנו לכוחות - הפלוגה שלי ועוד שתי פלוגות שסגרו איתנו שבת - וזיהינו מחבלים", אמרה. "הסמ"פ שלי והמפל"ג שלי הורידו את המחבלים הראשונים שנתקלנו בהם. נפרסנו בשטח, והרמנו במקביל רחפן מהגדוד כדי לזהות אויב במרחב. התחלנו לחתור למגע. זיהינו את המחבלים והורדנו אותם".
לדבריה, "המשכנו לחתור למגע לעבר החמ"ל, שהבנו ששם זה נקודת המפגש העיקרית שאנחנו צריכים להגיע אליה, זה היעד. בדרך הפתיע אותנו מחבל, זרק עלינו רימון. שאר הכוח הגיב באש. אני נפגעתי (מירי) ברגל ועוד כמה לוחמים נפצעו גם, ולצערנו נהרגה לוחמת בהיתקלות הזאת. סיימנו את האירוע כשכל המחבלים הרוגים".
את הסרטון לדובר צה"ל כשבוע לאחר מכן כבר צילמה נורית כשהיא על מדים ואוחזת בנשק בשטח, חרף הירי שממנו נפצעה. "צה"ל אוחז כרגע בנקודות", הבטיחה לאזרחים. "אנחנו שולטים במרחב, השטח הוא שלנו. אזרחי מדינת ישראל צריכים להרגיש ביטחון. אנחנו נמצאים פה כדי לשמור על כולם ואנחנו נמצאים פה כדי להגן. אנחנו נמשיך לעשות את זה".
נורית נישאה לפני שבועות ספורים, ובן זוגה משרת במילואים. בחודש שעבר אמרה בריאיון לאתר "מקור ראשון" כי למרות שנפצעה ב-7/10, לא הייתה לה דילמה אם לחזור להילחם - וכמה שיותר מהר. "כשראיתי את אבא שלי ואת ארוסי בבית החולים על מדי ב', הבנתי שיש פה אירוע הרבה יותר גדול", אמרה. "רציתי לחזור לפלוגה ולאפס אותה, כי הם היו אחרי היתקלות ואיבדו חברים, זה חתיכת אירוע. רציתי לראות איך אני יוצאת על שתי רגליים וחוזרת לפלוגה. לא הייתי יכולה לשבת בחיבוק ידיים כשהם נלחמים בעזה. נכון, עולם הרפואה לא היה מבסוט עליי במיוחד, אבל גם לחזור אחר כך לא הייתה דילמה.
"אני חושבת שמי שהיה ב-7 באוקטובר בעוטף מבין את המשמעות של לשרת את המדינה ולתת כשאתה יכול. היה איתנו מילואימניק שהוא רופא מתמחה באנגליה וכששמע שיש מלחמה – עזב הכול, את המשפחה ואת העבודה, והגיע. היו אנשים שעזבו את העסקים שלהם, ואזרחים שיצאו מהבית עם אקדח ועשרה כדורים רק בשביל לעזור למשפחה בבארי או בכפר עזה. אני הקטנה, זו העבודה שלי ביומיום, בשביל זה הצבא מכשיר אותי והוציא אותי לקורס ולתואר. לא הרגשתי שבאמת הייתה לי זכות בחירה, זה חלק מהמחויבות שלי".
בעבר נבחרה נורית למצטיינת נשיא, וסיפרה כי בתור דתייה היה לה חשוב מאוד להתגייס. "זה הגיע בעיקר מהבית - אבא שלי היה מצטיין רמטכ"ל במילואים בשנת 2016", אמרה. "הייתי בצופים הדתיים בירושלים ובמדרשה קדם-צבאית. לאחר מכן החלטתי להתגייס, ורציתי להיות לוחמת כי אני באמת מאמינה בזה".
בריאיון בחודש שעבר התייחסה נורית גם לחידוש הלחימה ואמרה: "אני מקווה שבמהלך השנה יחזרו כבר כל החטופים לבתיהם, והמלחמה תשנה את פניה. לא חשבנו שהלחימה תהיה כל כך ארוכה, אבל זה נותן את הדלק להמשיך לשרת כי אנחנו חיים במציאות של אין ברירה. פעם אנשים שכחו למה ללכת לקרבי, והיום אין סימני שאלה".
