אחת ההבנות הכואבות ברפואה, היא שכמעט שאין טיפול מושלם. כמעט תמיד הוא יהיה כרוך בתופעות לוואי. לפעמים הן יהיו קשורות באי-נוחות בלבד, לפעמים ישפיעו על חייו של המטופל יותר. לפעמים, גם אי-אפשר לחזות אותן מראש. ובכל זאת, אי-אפשר להימנע הרבה פעמים מהטיפול. בהקבלה למצב של מערכת הבריאות של היום, זה גם המקרה עם המחסור ברופאים.
היחס הנמוך בין מספר הרופאים לבין גודל האוכלוסייה, שמורגש כבר עכשיו, צפוי להחריף בשנים הקרובות עם כניסתה לתוקף של רפורמת יציב שתפסול שורת בתי ספר לרופאה שלא עומדים בתקן הנדרש. וכשזה המצב, לא הייתה ברירה למשרד הבריאות אלא להתעורר.
במהלך יוצא דופן, מספר הסטודנטים החדשים בכל שנה יותר מיוכפל ביחס למה שהיה לפני שנתיים ויגיע עד ל-1,700 סטודנטים. זאת, לאחר שנים בהן משרד הבריאות התעלם מהמשבר שהתריעו עליו באופן ברור במערכת. במקרה הזה, אי-אפשר להגיד שמדובר במעט מדי, אבל ייתכן שכן מאוחר מדי. המהלך, שכולל הגדלה מסיבית של בתי הספר הקיימים לרפואה לצד הקמת שורת בתי ספר ומסלולים חדשים כמו בצפת, במכון ויצמן וברייכמן, משנה מהיסוד באחת את כל תהליך ההכשרה של הרופאים העתידיים. כשזה נעשה באופן הזה, כניסוי תוך כדי תנועה, יש לזה גם מחירים.
כמות מול איכות
אחד מהם, הוא ירידה אפשרית בטיב ההוראה בפקולטות הקיימות. המשוואה יחסית פשוטה - כמות מול איכות. בחלק מהפקולטות למשל, ההגדלה במספר הסטודנטים אפילו לא הייתה מותאמת לגודל אולמות הלימוד. השינוי, גם גורר ירידה ביחס האישי שאפשר לתת לסטודנטים, במקצוע בו מנסים להטמיע תקשורת אנושית ככלי עבודה מרכזי.
עוד דוגמה לשינוי הגישה הדרמטי, היא בהחלטה לאפשר לימודי רפואה באוניברסיטה פרטית. עם שכר לימוד של 100,000 שקל בשנה לכל אחת מארבע שנות הלימודים, נפתח מסלול עקיף לבעלי אמצעים עם חותמת כשרות רשמית של משרד הבריאות
עוד דוגמה לשינוי הגישה הדרמטי, היא בהחלטה לאפשר לימודי רפואה באוניברסיטה פרטית. עם שכר לימוד של 100,000 שקל בשנה לכל אחת מארבע שנות הלימודים, נפתח מסלול עקיף לבעלי אמצעים עם חותמת כשרות רשמית של משרד הבריאות. כעת הנתונים מראים את זה גם בפועל - על-פי מה שהציגו שם, התקבל אחד מכל שלושה סטודנטים שנרשמו להליך המיון שנפתח מהרגע להרגע. אלו סיכויים שכל מועמד לרפואה בארץ היה חולם עליהם, אך לא לכולם יש את האמצעיים כדי להפוך את זה לאפשרי.
מעבר לשאלת האיכות, נשאלת גם שאלת היישום. במשך שנים במערכת הבריאות התעקשו שאי-אפשר להגדיל את מספר הסטודנטים. שורש הבעיה היה במספר הסטודנטים שיכולים להתלוות לכל תקן של מיטה בבתי החולים, במהלך שנות ההכשרה הקליניות. השינוי כעת, הגיע בעקבות פעילות ועדה שבראשה עמד מנכ״ל משרד הבריאות לשעבר, הפרופ׳ רוני גמזו, שהמליצה על השוואה לתקן של האוניברסיטה העברית, ששם מספר הסטודנטים פר מיטה גבוה יותר מבלי שנצפתה ירידה באיכות ההוראה.
האם מדובר בפתרון מושלם? לא בטוח. הסתכלות על ועדה אחרת של משרד הבריאות, שעסקה בסוגיה בוערת לא פחות - קיצור התורנויות למתמחים - מדאיגה בהקשר הזה. קשה למצוא מי שלא מאמין שצריך לקצר את התורנויות הלא אנושיות שנמשכות 26 שעות. גם במשרד הבריאות הסכימו על כך. במשך חודשים ארוכים פעלה ועדה בנושא בניסיון לרבע את המעגל ולמצוא עמק שווה בין ההיגיון הפשוט לבין אילוצי המציאות. זה לקח זמן, ודרש לחץ אינטנסיבי של מתמחים, אבל בסוף היה נראה שנמצאה נוסחה לשינוי מדורג שיתחיל בפריפריה. במשרד הבריאות אפילו הספיקו להכריז עליו כהצלחה, אלא ששבועות בודדים אחרי זה המתווה קרס ובוטל בגלל התנגדות חריפה של מנהלי המחלקות בבתי החולים.
שי פרידמןבמקרה של הכשרת הרופאים, לא מדובר בתהליך הדרגתי. גם את התוצאות ייקח יותר זמן לבחון. כנראה שיהיה אפילו קשה לקשור אותן בשינויים שמתרחשים כעת. סטודנטים שהתחילו ללמוד כבר במסגרת הגדלת התקנים, עדיין לא הגיעו למחלקות - ובינתיים ממשיכים להגדיל את מספר הסטודנטים בציפייה שהדברים יתנהלו כשורה. בעוד כשנתיים, תהיה נקודת המבחן הראשונה כשישטפו את מחלקות בתי החולים בבת-אחת מאות סטודנטים יותר מבדרך כלל. בהחלט מדובר באפשרות הפחות גרועה ביחס למצב של מחסור מוחלט ברופאים, אבל אם בסופו של דבר נגיע למיון ונפגוש רופא יותר שחוק או שהוכשר פחות טוב, יש לזכור שזה תשלום בריבית על הזנחה שנפרסה על פני שנים ואי-תכנון לרחוק. אולי זה מחיר שאין ברירה אלא לשלם, אבל זה הזמן לקוות שלצד ההצהרות החגיגיות של משרד הבריאות, דואגים שם הפעם כן לתכנן קדימה.
