במהלך השיחות להפסקת אש בעזה, בשעה שראש המודיעין המצרי מוסר עדכון על מצב המו"מ, העביר בחשאי ראש ממשלת קטאר פתק לג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף. בפתק קרא ראש הממשלה הקטארי ללחוץ על הישראלים להתפשר. כך לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", שעליו חתום עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות" רונן ברגמן - שמתאר את הדרך לפריצת הדרך ועסקה שתסיים את המלחמה.
וויטקוף וקושנר הגיעו לשארם א-שייח במטוס פרטי ביום רביעי, 8 באוקטובר, בתקווה שהשיחות יובילו לסיום המלחמה בין ישראל לחמאס. היו להם סיבות לאופטימיות: לראשונה אותת חמאס שהוא מוכן לשחרר את כל החטופים גם בלי נסיגה מוחלטת של צה"ל - כל עוד הוא מקבל ערבויות שישראל לא תשוב להילחם. ישראל, מצידה, הייתה מוכנה לשחרר מבתי הסוהר שלה אלפי פלסטינים - כולל 250 מחבלים שמרצים מאסר עולם. אבל אז השיחות נתקעו.
5 צפייה בגלריה
נתניהו, וויטקוף ואל-חיה. הלחץ של המתווכות עבד - והצדדים הגיעו לעסקה
(צילום: AP, REUTERS/Nir Elias, REUTERS/Evelyn Hockstein, Omar AL-QATTAA / AFP, REUTERS/Ronen Zvulun)
נציגי המו"מ, שניהלו שיחות במשך יומיים בשארם, לא לחצו על ישראל וחמאס בשאלת גודל השטח שממנו יצטרך צה"ל לסגת לפני ביצוע העסקה. הם חששו שירידה לפרטים תגרום לקריסת השיחות. הדיווח על מהלך השיחות מבוסס על ראיונות עם 15 גורמים מארה"ב, ישראל ומדינות ערב שהיו מעורבים בשיחות - או קיבלו עדכונים על פרטי המו"מ. כולם ביקשו להישאר בעילום שם.
בשיחות דרש חמאס שישראל תיסוג לחלוטין מרצועת עזה, למעט אזור חיץ צר לאורך הגבול. ראש הממשלה בנימין נתניהו רצה שצה"ל יישאר בכמה ערים בעזה, כדי להראות לציבור בישראל - ולשרים הקיצונים בממשלתו - שהוא עושה רק מעט ויתורים. לפי גורמים אמריקנים, כדי לגשר על הפער הזה נדרש לחץ של ארה"ב על ראש המשלחת הישראלית, רון דרמר (כפי שדרש ראש הממשלה הקטארי), ושלוש שיחות מדונלד טראמפ למדינות המתווכות.
בסופו של דבר הושגה הסכמה: ישראל תחזיק בשטח גדול יותר ממה שחמאס רצה, אך תיסוג משטחים בנויים רבים. חלק מהאזורים בעזה יישארו מחוץ לתחום - גם של ישראל וגם של הפלסטינים. כך לפי עותק של המפה שעליה סיכמו הצדדים, שהגיעה לידי "ניו יורק טיימס". גורמים ישראלים וערבים אמרו כי חמאס הסכים לפשרה, בחוסר רצון.
המתווכות ידעו כי סיכויי ההצלחה של מו"מ שמתמקד בנושאים נקודתיים, כמו הפסקת אש ושחרור חטופים, גדולים יותר לעומת שיחות שעוסקות בנסיגה מלאה של ישראל מעזה ופירוק חמאס מנשקו. העובדה שהשיחות שהיו בשבוע שעבר הצליחו, אחרי ששיחות קודמות נכשלו, משקפת כיצד ניתן להתגבר על מכשולים עצומים (או לכל הפחות לדחות את העיסוק בהם) ברגע שמפעילים מספיק לחץ על הצדדים.
בשיחות הקודמות שני הצדדים התבצרו בעמדותיהם: ישראל התעקשה על "ניצחון מוחלט", וחמאס דרש נסיגה ישראלית מוחלטת מעזה. בסבבים קודמים התלוננו המתווכות שנציגי המשלחת הישראלית לא קיבלו מנדט "אמיתי" מנתניהו לעשות עסקה. הפעם הגיע דרמר עם מנדט ללכת לעסקה, וכך גם חליל אל-חיה, שעמד בראש המשלחת של חמאס.
טראמפ לחץ על ישראל להגיע לעסקה אחרי התקיפה הכושלת נגד צמרת חמאס בקטאר. לפי בכיר אמריקני, טראמפ דרבן את נתניהו ללכת להסכם בכך שתמך בו, והעניק לראש הממשלה ביטחון שהוא לא יבקש ממנו לעשות משהו שיפגע באינטרסים הביטחוניים של ישראל.
חמאס הגיע לשיחות כשהוא נתון ללחץ של מדינות מוסלמיות וערביות - כולל של הפטרונית טורקיה. חמאס לקח ברצינות את האיום שאם הם ייראו כמי שדחו את תוכנית של טראמפ, לישראל תהיה יד חופשית מוושינגטון לפעול בעזה. לדברי גורמים אמריקנים, בניגוד לעבר, בחמאס הבינו שהחזקת חטופים נותנת לישראל לגיטימציה להמשיך במלחמה. "הם כמעט התייחסו לחטופים כנטל ולא כנכס", אמר וויטקוף.
עד רביעי אחר הצהריים (בשבוע שעבר) הצדדים שדילגו בין משלחות ישראל וחמאס כבר האמינו שההסכם מתקרב. תחת לחץ של וויטקוף וקושנר, ישראל הסכימה לפשרה טריטוריאלית, תוך מחשבה שהחזקת כמחצית מהשטח תאפשר ללחוץ על חמאס בהמשך המגעים על היום שאחרי.
חליל אל-חיה ביקש להתייעץ עם גורמים נוספים בחמאס, ושיירת רכבים שחורים אספה אותו ועוד שלושה נציגים בחזרה למשכנם. אך כשהתשובה התעכבה והתעכבה, ראש ממשלת קטאר הורה לעוזרו הבכיר להגיע למקום שבו התכנסו אנשי חמאס. אל-חיה היה מוכן למסור את תשובתו רק ב-10 בלילה, חמש שעות אחרי שעזבו את השיחות.
באותו הזמן נציגי ישראל, טורקיה, ארה"ב, קטאר ומצרים כבר עברו ממקום השיחות לווילות שלהם במלון היוקרה "פור סיזנס" בשארם. ראש הממשלה הקטארי, מוחמד בן עבדול רחמן אל-ת'אני, וראש המודיעין המצרי הגנרל חסן רשאד, ישבו בווילה של רשאד כשאל-חיה הגיע. הוא טען שהעסקה לא הוגנת, אך שחמאס עדיין מקווה שהמתווכות יוכלו לשפר אותה. למרות זאת התשובה שלו התפרשה כהסכמה לעסקה.
אחרי כמה דקות הגיעו לווילה גם וויטקוף וקושנר, ששמעו את התגובה החיובית ועדכנו את הבית הלבן. למרות שנושאים כמו שמות המחבלים שישוחררו לא סוכמו סופית, המתווכות דנו באפשרות לפרסם מיד שהצדדים הגיעו להסכם. הם האמינו שאף אחד מהנושאים שטרם נסגרו לא יגרום לפיצוץ של העסקה, ואמרו לטראמפ שהוא יכול להודיע עליה. בעקבות כך, בוושינגטון העביר מזכיר המדינה מרקו רוביו לטראמפ פתק שבו נכתב שהצדדים "מאוד קרובים", ושהנשיא יצטרך בקרוב לאשר פוסט כדי להודיע ראשון על ההסכם.
גורמים מצרים, שישבו ליד איש מודיעין ישראלי, ערכו את הניסוחים האחרונים של העסקה. אל-ת'אני חתם ראשון, ואז החתים את דרמר על הגרסה באנגלית - ובהמשך את אל-חיה על הטקסט בערבית. ב-1 בלילה אחד מאנשי המשלחת האמריקנית קיבל שיחה מטראמפ והעלה אותו על ספיקר כדי שהנשיא יוכל לדבר עם הנוכחים בחדר. "זה יום גדול", אמר להם.
פורסם לראשונה: 22:14, 14.10.25
