לפי הסקרים האחרונים, שניים מכל חמישה יהודים או ישראלים הם תומכיו של המועמד לראשות העיר ניו יורק זוהראן ממדאני, אבל מעטים מהם מרגישים נוח להיחשף ולדבר על כך בשל עמדותיו הנחרצות נגד ישראל. שי ווזנר (49), פסנתרן ומורה בבית הספר לאומנויות הבמה "ג'וליארד", הגיע היום (שבת) לקלפי, עם פתיחת ההצבעה המוקדמת, ואמר בפשטות: "כן, הצבעתי לממדאני".
ווזנר, במקור ממושב בצרה שבשרון, נשוי לישראלית שהכיר בתיכון, מגדיר את עצמו ציוני גאה. "אני לא רואה בתמיכה בממדאני שום דבר שצריך להסתיר", הוא אומר. "להפך, זה חשוב להבין למה אנשים כמוני בוחרים בו".
לדבריו הכול התחיל ב-Zabar’s, הדלי היהודי המיתולוגי באפר ווסט סייד. "זה היה במאי, שלב מאוד מוקדם בפריימריז", הוא משחזר. "רוב האנשים בכלל לא ידעו שמתקיימת מערכת בחירות. אשתי ואני הלכנו לקניות ופתאום ראינו מישהו עומד שם עם פלאיירים, לבד לגמרי. לא פעילים, לא מאבטחים, רק צלם אחד שהיה כנראה מטעמו. ניגשנו מסקרנות. אשתי פתחה איתו שיחה על יוקר המחיה, על התחבורה בעיר, אפילו על בעיית החולדות. הוא דיבר מאוד רהוט, מאוד אינטליגנטי, מאוד נעים. אמרנו לו בהצלחה והייתי בטוח שלא אשמע עליו שוב, כי איזה סיכוי יש למישהו שאף אחד לא מכיר?".
שבועות אחר כך שב אותו מועמד אלמוני לחייו: "השומר בבניין שלי, שבחיים לא הצביע, אמר פתאום שהוא הולך להצביע בפריימריז. שאלתי למי, והוא אמר 'ברור שלזוהראן'. באותו רגע הבנתי שמשהו קורה. אם הוא הצליח להלהיב אדם שלא טרח להצביע מעולם - כנראה שמדובר בתופעה אמיתית.
"מאותו רגע התחלתי לשים לב שהשם שלו מופיע בכל מקום. גם הבת שלי, בתיכון, דיברה עליו. מכל המועמדים, הוא היחיד שכולם קוראים לו בשם הפרטי. זה מדד לאינטימיות, משהו שמרגישים רק עם מי שאתה באמת מזדהה איתו. הבנתי שזה חורג מגבולות הפוליטיקה - זה נהיה משהו רגשי, חיבור בין-דורי. וזה נדיר מאוד פה. סיקרן אותי להבין איך זה קרה. איך מישהו שאף אחד לא הכיר לפני חצי שנה נהפך לתקווה פוליטית. הוא הרי תפס כל כך מהר, במיוחד בקרב צעירים, וזה קרה על רקע תסכול עצום.
"במחנה הדמוקרטי יש תחושה שאין מנהיגות, שאין מי שיציב קונטרה לטראמפ ולכאוס שהוא מפזר. ממדאני, מבחינת רבים, הוא הפנים של ההתנגדות הזאת. זה מזכיר את מה שקורה בארץ. אותה תחושת ריק, שאין מי שיעצור את הסחף הסמכותני. אנשים מחפשים קול נחוש, גם אם הוא לא מושלם".
תזכור מול מי הוא רץ
בתחילה, ווזנר מודה, הוא ראה בממדאני בן ה-34 את הרע במיעוטו. "לא הצבעתי לו בפריימריז כי חשבתי שאין לו מספיק ניסיון", הוא אומר. "אבל באחד העימותים הראשונים, כשקואומו תקף אותו בעניין, ממדאני ענה לו: 'נכון, אין לי ניסיון, אבל אני גם לא התפטרתי בבושת פנים’. זה היה רגע חד מאוד.
"אז צריך לזכור מול מי הוא רץ: ראש עיר שנוא במיוחד, ומושל לשעבר שסוחב תלונות על הטרדות מיניות, יחס מזלזל לעובדים ופרשות מהקורונה. כשאתה משווה את זה לבחור צעיר בלי כתמים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כאבא לילדה צעירה, אני לא מסוגל להצביע למישהו כמו קואומו, עם כל ההאשמות סביבו. חשבתי שאולי עדיפה דמות חזקה שתתמודד עם טראמפ, אבל הבנתי שהוא פשוט דומה מדי לו. אותה כוחנות, אותו זלזול".
5 צפייה בגלריה
"ממדאני סחף אנשים שהצביעו לטראמפ". נשיא ארה"ב עם נתניהו
(צילום: JALAA MAREY/Pool via REUTERS, Chip Somodevilla / POOL / AFP)
ווזנר ממשיך: "ממדאני לפחות מביא איתו אמונה במשהו. אנחנו מכירים הרבה אנשים שמצביעים לו למרות שהם לא סובלים אותו. הילדים שלהם פשוט מעריצים אותו וההורים אומרים - אם זה מה שמצליח להפיח בהם תקווה - נלך איתם. וזה מדהים בעיניי. מתי בפעם האחרונה דור צעיר גרם לדור המבוגר לצאת לקלפי?".
אז זאת למעשה הצבעת מחאה?
"אין ספק שחלק עצום מהתמיכה בו הוא תוצאה של משבר המחנה הליברלי. אנשים מיואשים. אין להם דמות להזדהות איתה. ממדאני הוא אולי רק ראש עיר, אבל מבחינתם הוא סמל למשהו גדול יותר, ניסיון להחיות את המחנה הליברלי שנשחק. אני לא משלה את עצמי, ראש עיר זה לא נשיא. אבל לניו יורק יש כוח השפעה עולמי. כל העולם מסתכל על מה שקורה כאן. אם מכאן תצא אמירה, זה יכול להחזיר תקווה. הוא הצליח לסחוף גם אנשים שבעבר הצביעו לטראמפ. זה נדיר, וזה אומר משהו על העומק של השבר שאנחנו נמצאים בו.
"ברור שבסוף מי שייבחר צריך קודם כול לטפל בעיר - בביטחון, בהיגיינה, בחסרי הבית, ביוקר המחיה. אתה מסתובב ברחובות ניו יורק ורואה מראות של עולם שלישי בעיר הכי עשירה במדינה הכי עשירה בעולם. זה נורא. אז אם מישהו יוכל לשנות את זה, הרי מבורך. אבל אם תוך כדי הוא גם נותן זריקת מרץ למחנה הליברלי, זה כבר בונוס".
אנטישמיות כקמפיין געוואלד
לדבריו, למרות כל הביקורות על ממדאני, יש לו דבר שלא ניתן לקחת ממנו: "הוא מאמין ביכולת של שלטון מקומי לשפר את החיים של האזרחים. וזה משהו שאנחנו כמעט לא רואים יותר. הממשל בארה"ב, בדיוק כמו בישראל, נלחם בעצמו. טראמפ, כמו נתניהו, מנסה לערער את האמון במוסדות הדמוקרטיים כדי שאנשים יאמינו רק בו. שניהם משתמשים באותו דפוס כדי לשלוט באמצעות פחד. זה לא ימין ולא שמאל, זו אסטרטגיה של שלטון סמכותני, וזה מסוכן מאוד. ממדאני הוא קונטרה לזה".
הרבה ישראלים ויהודים יתקשו לקבל את העובדה שאתה תומך בו למרות דעותיו על ישראל.
"אני לא מסכים עם כל מה שהוא אמר. חלק מההתבטאויות שלו, במיוחד כשהיה צעיר, בעייתיות. אבל צריך לשאול: עד כמה זה בכלל רלוונטי לתפקיד של ראש עירייה? אני לא צריך שהמנהיג של ניו יורק יהיה בלב המיינסטרים הציוני. אני צריך שהוא ינהל עיר. זה לא בחירות לנשיאות ולא לקונגרס".
5 צפייה בגלריה
"הוא לא יקום בבוקר ויתחיל להחרים מוסדות יהודיים". זוהראן ממדאני
(צילום: AP Photo/Angelina Katsanis, Pool)
ובכל זאת, הוא מבטיח לעצור את נתניהו, להסיר השקעות עירוניות באג"ח וחברות ישראליות, לבטל את המועצה הכלכלית ניו יורק-ישראל, לעדכן את ההגדרה לאנטישמיות כך שלא תכלול אנטי-ציונות, להקל אכיפה נגד מפגינים פרו-פלסטינים, ובסוף השיטה האמריקנית בנויה על כך שמי שעומד בראש יוצר אווירה שמחלחלת מטה.
"עם כמה מהדברים אני מסכים איתו. למה צריך לעצור מפגינים? שיפגינו, זו מדינה דמוקרטית. כשאמר מה שאמר על מעצר נתניהו חשבתי שזה ילדותי. אין לו סמכות חוקית לזה. אבל הבנתי אותו. נתניהו צריך להיעצר על פשעי מלחמה. ככל שנתניהו נשאר בשלטון, עתיד מדינת ישראל בסכנה. אפשר לתמוך במדינת ישראל ולהתנגד לנתניהו באותו זמן. זאת לא סתירה.
"אני, להבדיל ממדאני, חד-משמעית בעד מדינה יהודית ודמוקרטית. אני גם מאוד בעד פתרון שתי מדינות, לא מתוך דאגה לצד השני אלא מתוך דאגה לעם שלי. בלי פתרון כזה אין למדינה עתיד. ממדאני לא מכיר לעומק את הניואנסים של הסכסוך. הוא חלק מדור צעיר באמריקה שיודע מעט מאוד על ישראל. זה לא מצדיק את אמירותיו, אבל גם לא הופך אותו אויב. אני מבין מאיפה זה בא. מי שמדמיין שמחר בבוקר הוא יתחיל להחרים מוסדות יהודיים פשוט לא מבין איך זה עובד".
מי ש"מדמיין" אלה גם שכניך: רבים בקהילה היהודית בעיר שרואים בו אנטישמי.
"הוא אנטי-ישראלי אבל לא אנטישמי. אני בן לניצולי שואה ואני אומר שמשתמשים באנטישמיות כקמפיין געוואלד נגדו. הוא כרת ברית עם מנהיגים יהודים, יש לו יועצים יהודים, הוא עובד עם יהודים כמו החשב הכללי בראד לנדר וחבר הקונגרס ג'רי נדלר. הם ציונים, מתנגדים לכיבוש ותומכים בישראל. הדעות שלהם כמעט זהות לשלי. אני לא רואה תרחיש שבו הוא מזניח את הקהילה או מתנכל לה. הוא לא כזה טמבל. יש לו אינסטינקט פוליטי, והוא מבין שכדי לנהל עיר כמו ניו יורק אתה חייב לחבק את כל הקבוצות, לא לדחות אותן. אז אולי הוא לא חובב ישראל גדול, אבל זה לא ייראה בשטח.
"יש פה סוגיה גדולה יותר: הקהילה היהודית חצויה לגמרי היום, בעיקר בין הדורות. המבוגרים חוששים, הצעירים גאים ביהדות שלהם אבל מתנגדים למדיניות ישראל. הם לא פחות יהודים, פשוט אחרת. וצריך להבין את זה. בישראל לא מבינים שיש פער בין איך שמדברים על המדינה בחו"ל לבין איך שהיא נתפסת בעיני עצמנו. הכיבוש מערער את הלגיטימציה של המדינה בכל מקום בעולם. אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. בשלב מסוים יש תוצאות. ממדאני הוא רק תוצאה. הסיבה היא המדיניות של ישראל, זה מה שהפך אותה למצורעת".
ומה לגבי המציאות בשטח? פשעי שנאה בעיר אמנם ירדו השנה ב-26%, אבל יהודים ממשיכים להיות הקבוצה המותקפת ביותר.
"רמת הביטחון האישי נפגעה עוד בתקופת ראשי העיר ביל דה בלאזיו ואריק אדמס. זה לא קשור לאנטישמיות. העיר פחות בטוחה כי ניהלו אותה רע. אם אני מרגיש חוסר ביטחון ברחוב, זה לא בגלל שאני יהודי. זה בגלל שבניו יורק נהיה קשה לחיות. אני מאמין שממדאני, דווקא הוא, יוכל לשנות את זה".
כששילשלת את הפתק היום, חשבת כישראלי או כאמריקני?
"הקול הישראלי והקול האמריקני שלי לא מתנגשים. במקרה של ממדאני זה פשוט - הוא רץ לראשות העיר. אני חי פה, זו העיר שלי, ואני מצביע על פי מה שטוב לה. העמדות שלו כלפי ישראל השפיעו אולי על 20% מההחלטה, בעיקר בגלל הביקורת שלו על נתניהו, הממשלה והכיבוש - לא על מדינת ישראל כמדינה יהודית. אף אחד בעולם לא ישכנע אותי שלישראל אין זכות קיום כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני מצביע למי שיכול לשפר את המקום שאני חי בו. אם הוא גם יצליח להחזיר תקווה - זה כבר הרבה".
ווזנר מוסיף ש"גם אם יש אלמנטים מסוימים של אנטישמיות, ההתנגדות לישראל זה לא המנוע העיקרי. המנוע העיקרי זה מה שממשלת נתניהו עשתה בעזה. להגיד שכל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות - זו בריחה מהמציאות".
עו"ד בכיר, מדריכת טיולים: התומכים הישראלים
אחד הקולות הבולטים התומכים בממדאני הוא עורך הדין ויקטור קובנר, לשעבר היועץ המשפטי של עיריית ניו יורק בימי ראש העיר דיוויד דינקינס וחבר לשעבר בוועדת הביקורת של מערכת המשפט המדינתית. קובנר, חבר מייסד של ארגון J Street, אמר כי יהודים חוששים ממדאני ללא כל סיבה ממשית. לדבריו, “קשה לדמיין תכנית מקיפה יותר נגד פשעי שנאה מזו שממדאני הציג”, כשהוא מציין את יוזמתו להגדיל פי שמונה את תקציב המאבק באנטישמיות ובשנאת זרים.
קובנר, שמגדיר עצמו ציוני ותומך בפתרון שתי המדינות, אמר כי “רוב היהודים האמריקאים מסכימים עם הביקורת של ממדאני על ממשלת נתניהו, וכי אין צורך להסכים עמו על כל פרט כדי להבין שהוא המועמד הראוי ביותר לנהל את העיר”.
גם שרה בר-חיים, מדריכת טיולים בת 36 המתגוררת בברוקלין, אומרת כי למרות שבתחילה נרתעה מהעמדות של ממדאני כלפי ישראל, "בסוף החלטתי לבחור בו כי הוא היחיד שמדבר באמת על יוקר המחיה, על תחבורה, על חינוך. אני לא מחפשת ראש עיר שייצג את ישראל, אני מחפשת אחד שיתקן את ניו יורק”. לדבריה, בשכונות כמו פארק סלופ “יש יותר ויותר ישראלים שמדברים עליו בלי בושה. פעם זה היה טאבו, היום זה שיח רגיל לגמרי”.
ג'וש רוזנטל, בן 27 מהאפר ווסט סייד, מספר כי “אצלנו בבית ההורים אוהבים את ביבי, אבל אני חושב שמדיניות הממשלה הנוכחית היא שגורמת ליותר יהודים להתרחק. ממדאני מבחינתי הוא מבחן: אם הוא יעמוד בהבטחה שלו לשמור על ביטחון הקהילה היהודית, זה יוכיח שאפשר לבקר את ישראל ולתמוך ביהודים באותה נשימה”.
