מאז טבח 7 באוקטובר נדרשים חיילי המילואים לשרת במשך חודשים ארוכים, לעיתים על חשבון המשפחה, הלימודים או הקריירה. הם מתקשים לנהל שגרה, ומייחלים לשוויון בנטל שיאפשר להם לשלב את המילואים עם שגרת החיים. אך לצד המחיר האישי הכבד שהם משלמים הם מספרים על תחושת מחויבות וחשיבות עצומה שהם רואים בשירות המילואים.
עשהאל לואיס (24) עזב את אשתו ובתו בת השבעה חודשים ב-7 באוקטובר 2023 כדי להגן על המדינה, ומאז עשה יותר מ-350 ימי מילואים. לפני שבועיים וחצי נולדה לו בת נוספת, וגם אותה הוא יצטרך לעזוב בקרוב לחודשיים של מילואים. "השנה אנחנו צפויים להיות בתעסוקה מבצעית מיוני עד אוגוסט, אבל הכול בהתאם להתפתחויות", סיפר לואיס. "להיות איש מילואים כשיש משפחה זה מורכב. זה לתלוש אותך מחיי הנוחות ומהשגרה.
"אשתי צריכה לנהל את השגרה הרגילה לבד כשיש שתי בנות קטנות בבית", הוסיף. לואיס הוא סטודנט שהצליח לסיים את שנת הלימודים הקודמת באוניברסיטה ומקווה שגם השנה יצליח. "מילואים מנתקים אותך מהחיים שלך ומנתבים אותך להיות משהו אחר בשביל עם ישראל. אפשר להחזיק ראש מעל המים ובזכות המשפחה ובזכות אשתי לצלוח את זה ביחד, אבל זה לא משהו שאפשר להחזיק לאורך זמן", אמר.
הוא שיתף כי "מילואים פוגעים בזוגיות, במשפחה, בילדים. מי שאומר שלא - לא דובר אמת". לדבריו, "זה מונע ממני להגיע לעבודה ולהביא פרנסה לבית ומונע התקדמות אישית בחיים. אנחנו יודעים שככה זה צפוי בשנים הקרובות, אבל המדינה חשובה לי ועם ישראל חשוב לי ושירות מילואים בתקופה כזו היא זכות מטורפת וזה הכרחי, לא משנה אם זה מסתדר לי עם החיים האישיים. יש מחירים אישיים שאני משלם והם גבוהים". לצד זאת הוא הוסיף: "לאט לאט כוח הרצון, המוטיבציה והיכולת להגיד כן לכל צו 8 - הולך ודועך".
לדברי לואיס, גם החרדים צריכים לקחת חלק בנטל, אך לא בכפייה אלא מתוך שיח והידברות: "עם ישראל ניצח והיה בתנופה כשהיה מאוחד. החרדים כיום לא מתגייסים לצה"ל לא ממקום של שנאה. אנחנו אחים. מדינת ישראל שייכת לכולם, ביטחון עם ישראל לא אמור ליפול על חלקים מסוימים בחברה".
הוא הוסיף: "כמו שאני קפצתי ב-7 באוקטובר למושב שלומי שאני לא מכיר שם אף אחד וכנראה שהם שונים ממני בהשקפת העולם, וזה לא עניין אותי כי שלומי זה חלק מהארץ - והארץ היא של כולנו. זה לא אפשרי שחלק יגן על המדינה ויש חלק שאומר שהוא מגן על המדינה על ידי לימוד תורה ורק ככה שומרים על ביטחון העם. גם לגייס אותם בכל מחיר כמו שהשמאל רוצה, יצא מזה רק שנאה והם לא יתגייסו. צריך דיבור ושיח - ולזה הם כן צריכים להיות מחויבים".
גם נדב שגיא (27), סטודנט לסיעוד, שירת כבר יותר מ-250 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה, וביום ראשון הקרוב הוא חוזר שוב לשירות של כחודש. "בגלל שאני סטודנט אני לא עושה את כל ימי המילואים, מתחשבים בי קצת", אמר שגיא. "אחרי החודש הזה אין צפי לעוד ימי מילואים, אבל אמרו לנו שאנחנו צריכים להיות מוכנים להפתעות.
"זה מאוד קשה לנהל ככה חיים", שיתף. "אני עובד בשתי עבודות ואני מוצא את עצמי כל פעם חוזר מעומס של מילואים לעומס של בית ואתה לא יודע מה להגיד לעבודה אם יש סבב וכמה זמן זה יהיה. בלימודים התרגלו לזה שאני במילואים כל הזמן ובאים לקראתי. אבל, זה לא משהו שאפשר להתנהל איתו לאורך שנים. לאנשים יש עסקים, משפחה, ילדים זו בעיה שהמדינה צריכה להתחיל לפתור".
הקושי הגדול, כך תיאר, הוא המעבר בין חיי הצבא לאזרחות. "חודשיים אתה חייל מכל המשתמע מכך. אתה נכנס לראש צבאי, לראש דרוך ואז אתה משתחרר לחודש, חודשיים, וחוזר להיות אזרח, ואז שוב לחזור לראש צבאי וחוזר חלילה", אמר. "אני כבר התחלתי לצחוק על זה ואמרתי שאני לא אזרח שעושה מילואים, אלא חייל שיוצא לחופשה מדי פעם".
אך לצד הקשיים, שגיא מצא במהלך שירות המילואים אהבה. "הסתפחתי לאיזה גדוד בקו באיו"ש והייתה שם מישהי בתפקיד לוגיסטי והצעתי לה לצאת ומאז אנחנו ביחד", סיפר. "שנינו עושים הרבה מילואים והיא גם סטודנטית ואנחנו מוצאים את הזמן להיות ביחד. בסוף זה ישתלם לנו".
על הצורך בשוויון בנטל, הוסיף: "מאוד חשוב שכולם יתגייסו. אני רואה ערך עליון בגיוס בעיקר עכשיו כי יש בעיה בשוויון בנטל. מי שלא משרת, אין סיבה שהמדינה תעזור לו במשהו. אני כבר שנה וחצי נותן את עצמי. חייבים עוד חיילים. מרגישים את העומס בשטח. הממשלה צריכה לפתור את זה".
איתן גלבוע (22) עשה מפרוץ המלחמה כבר יותר מ-400 ימי מילואים, וסיפר כי אין ודאות לגבי מה עוד צפוי. "גם אם יודיעו לנו כמה ימי מילואים צפויים לנו השנה - הכול יכול להשתנות", הדגיש. "אני בחור צעיר שעוד לא הספיק באמת לעבוד, ובאמת קשה להשיג עבודה שמראיינים אותך ויודעים שתעלם לכמה חודשי מילואים. זה יוצר קושי להתחיל את החיים. חשוב לומר, אצלי זה מבחירה כי לפעמים בין הסבבים אני הולך ומסתפח ליחידות אחרות, כי אני יודע שיגיע עוד סבב".
אחד הקשיים הבולטים, כך תיאר גלבוע, זה חוסר היכולת לנהל שגרה: "שום דבר שאני אעשה כנראה לא ימלא אותי כמו המילואים. לדעתי לטווח הארוך זה יהיה מאוד מאוד קשה, כי יש עוד חיים חוץ מזה". הוא סבור כי אם הייתה התגייסות מלאה מצד כל אזרחי המדינה, זה היה מקל על אנשי המילואים: "חשוב מאוד שכולם יתגייסו. לדעתי כל חייל שמצטרף זה פחות שעות שמירה לחייל הפשוט בקצה, וגם ציבור שלם שלא התגייס - יתגייס, זה יוריד מהעומס הכללי.
"יש את החרדים כמובן שחייבים להיכנס מתחת לאלונקה, אבל לי אישית מאוד מפריע כל הילדים שמסרבים ממצפון ועוד מתראיינים וגאים בזה, ונותנים להם במה", הוסיף. "הייתי שמח לדבר גם עם בחור חרדי שמסרב, וגם עם הבחור עם השיער הארוך שמספר בכל מקום בגאווה שהוא סירב מצפונית וישב בכלא על זה. נשמח מאוד לעזרה ועוד אנשים שייקחו בנטל".
למרות הקשיים, גלבוע מבקש להעביר מסר שלא משנה מה - הוא תמיד יהיה שם כשהמדינה תצטרך: "עם כל העומס והנטל שחד-משמעית צריך לרדת מאיתנו, אנחנו נמשיך לבוא ביום פקודה. אצלי ביחידה תמיד מגיעים באחוזים גבוהים מאוד, ואין ירידה בכמות המתייצבים בין הסבבים. אני פראייר, ואמשיך להיות פראייר בשביל המדינה".
