גם הגעה לעיר בירה אירופית מרכזית כמו בריסל נחשבת בימים משוגעים אלו לפעולה מורכבת ורצופת מכשולים. המשבר מול חברות התעופה הזרות שמבטלות בזו אחר זו את קווי הטיסה שלהן לישראל וממנה גורם לכל ישראלי לחוש היטב את התקופה בה אנחנו חיים.
1 צפייה בגלריה
אלי כהן ומשפחות החטופים באיחוד האירופי בבריסל
(צילום ארכיון: באדיבות משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות)
הכותרת
בידוד מדיני? המדינות שמובילות קו תקיף נגד ישראל - והמשמעויות
24:05
בריסל, בירת האיחוד האירופי, בסיס האם של המועצה והנציבות האירופית, היא כרגע המקום בו אפשר לחוש בצורה הבולטת ביותר והבוטה ביותר את המצב הכל כך מורכב אליה נקלעה ישראל מבחינה מעמדה ותדמיתה הבינלאומי, ובעיקר תדמיתה ההולכת ונשחקת בעיני אירופה. רוב הישראלים לא מודעים למהות והמשמעות של הגוף הזה, שנקרא האיחוד האירופי, לחשיבות שלו, למורכבות שלו. אבל מדובר בשותף הסחר הגדול ביותר של ישראל בעולם, זירה כלכלית ומדינית חשובה ביותר עבור ישראל ואזרחיה.
יחסי ישראל והאיחוד בנקודת השפל הגדולה ביותר אי פעם - והם מבטאים גם את מורכבות היחסים, המורכבות של האיחוד האירופי עצמו כגוף שכל כך שואף להיות משקל נגד לארה"ב, ושחקן משפיע וחזק בזירה הבינלאומית בעידן כאוטי של תזוזות גיאופוליטיות ומשברים רב זירתיים.
מדינת ישראל, במיוחד תחת הממשלה הנוכחית, נראית כמי שהחליטה לשים את כל משקלה הפוליטי-מדיני על וושינגטון, על הנשיא טראמפ, תוך הפקרות של הזירה האירופית וזלזול הולך וגובר של הקולות שיוצאים מבריסל משאר הבירות הגדולות, מרומא, דרך ברלין, פריז ועד לונדון.
בדיוק בשבוע בו ביקרתי במטה האיחוד בבריסל התקבלה ההחלטה על-ידי שרת החוץ של האיחוד, קאיה קאלס, לבחון מחדש את הסכמי ההתאגדות עם ישראל, על רקע ספקות לגבי מחויבותה של ישראל לזכויות אדם בפעילותה בעזה
בדיוק בשבוע בו ביקרתי במטה האיחוד בבריסל התקבלה ההחלטה על-ידי שרת החוץ של האיחוד, קאיה קאלס, לבחון מחדש את הסכמי ההתאגדות (הסכם האסוציאציות") עם ישראל, על רקע ספקות לגבי מחויבותה של ישראל לזכויות אדם בפעילותה בעזה. היקף הסחר הדו-צדדי בין האיחוד לישראל מסתכם ביותר 40 מיליארד יורו בשנה.
מה שהחל תחילה בדרישה של מדינות עם גישה אנטי-ישראלית מוכרת כמו ספרד ואירלנד, ונראה היה כי אין סיכוי שיתקדם מעבר לכותרות, הבשיל כעת לבדיקה דרמטית אחרי ששורה של מדינות תומכות ישראל, וידיעות היסטורית בעלות ברית חזקות של ישראל באיחוד, כמו הולנד, דרשו לבחון את ההסכם מחדש.
שינוי לרעה
למרות הביקורת הציבורית הגוברת על ניהול המלחמה של ישראל בעזה באירופה, המשיכו רוב המדינות להפגין קו פרו-ישראלי, אבל בשבועות האחרונים, מאז ההחלטה של ישראל לאסור על כניסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, המצב השתנה לרעה בצורה קיצונית. ככל שהמשיכו ההפצצות, ולמרות הדיווחים על מספר הולך וגדל של אזרחים פלסטינים חפים מפשע שנהרגו בהפצצות אלה, נראה היה כי למרות הכל, מצבה של אירופה עדיין איתן. אבל התמונות של ילדים עזתים רעבים עם סירים ריקים, מתחננים לאוכל, אלה הן מראות שבאיחוד פשוט לא יכולים יותר לסבול, בעיקר בשל איך שמדינות אירופה רואות את עצמן, כסמל המוסריות וההומניטריות העולמית.
הסכמי ההתאגדות שישראל והאיחוד האירופי חתמו עליהם ב-1995, הם הסכמי מסגרת המסדירים את היחסים בין הגופים. ההסכם הוא הבסיס המשפטי ליחסי הסחר של ישראל עם האיחוד, והוא מספק מסגרת לדיאלוג פוליטי ולשיתוף פעולה כלכלי וגם בתחום שיתופי הפעולה בתחום המחקר עם גוש המדינות.
גורמים דיפלומטיים ישראלים וגורמים בזירה האירופית איתם שוחחתי, מעריכים כי יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי שהסכם חשוב זה יוקפא או יבוטל. באיחוד האירופי, במיוחד בהחלטות גורליות מסוג זה, צריך את ההסכמה המלאה של כל 27 המדינות החברות בארגון. נכון להיות יש רוב משמעותי אבל כזה שכנראה לא יבשיל לכדי החלטה סופית.
"אין צונמי מדיני, אבל בהחלט יש סחף מדאיג"
"אין צונמי מדיני, אבל בהחלט יש סחף מדאיג" הזהיר גורם ישראלי בכיר. שגרירות ישראל בבריסל עובדת ימים כלילות, כדי להיאבק ופועלם של הדיפלומטים הישראלים זוכים להערכה רבה מאוד בקרב בכירים באיחוד, אבל זה עדיין לא מסתיר את המשבר ההולך ומעמיק.
ולא, לא מדובר כאן בגורמים אנטי-ישראלים או אנטישמיים חלילה. רוב הפקידים במועצה ובנציבות האירופית מעוניינים, כך התרשמתי, ביחסים טובים עם ישראל. בזירת המחקר בכלל, יש הערכה רבה לחוקרים שמקדמים מאוד את התחום באירופה.
אבל הדאגה לעתיד היחסים אמיתי, הביקורת הולכת וגוברת, חוסר ההבנה של מה שאנחנו עושים בעזה, לצד התמונות הנוראיות שמוקרנות מסביב לשעון על מסכי הטלוויזיה והמחשבים הביאו לשינוי דרמטי לרעה.
האיחוד האירופי הוא גוף מסועף ביותר, בירוקרטי מאוד, מורכב עד אין קץ, שזוכה גם בתוך אירופה עצמה לביקורת רבה על הדרך התנהלותו וקבלת ההחלטות שלו, גוף שנוי במחלוקת שמנסה בכוח להיות בסדר, להיות צודק ומוסרי. זה גובל לעיתים רבות בתחושה, בעיקר מצד ישראל, של הטפת מוסר והתנשאות, בלי להבין באמת מה אנחנו, הישראלים, מרגישים, איך אנחנו הישראלים חווים את המלחמה, וכעס כלפי פקידים אירופים שיושבים בנוחות של המשרדים בבריסל ובבירות השונות ואומרים לישראל מה היא צריכה לעשות ומה לא לעשות.
הטפת מוסר כשיושבים ביציע, הקראות דפי מסרים שלעיתים נראים מנותקים לחלוטין מהמציאות הכל כך מורכבת בה ישראל נמצאת במלחמה, בשטח עצמו, כמו גם חוסר הבנה על הנפש הישראלית, החברה הישראלית הכל כך רב-גונית. באירופה הפגינו תחילה סולידריות רבה עם ישראל אחרי טבח ה-7 באוקטובר, עשרות פעמים הובאו משפחות חטופים ושורדי שבי לבירות אירופה כדי לספר את הסיפור. אבל בעיני מרבית מדינות האיחוד, זה נגמר. המשבר ההומניטרי בעזה הפך את הקערה לחלוטין על פיה. יש ייאוש מוחלט מממשלת נתניהו, מאמירות קיצוניות של שרים בקבינט אצלנו שמוסיפים שמן גדול מדורה ולאיבה כלפי ישראל.
דניאל בטיניאירופה כיום בדאגה גדולה מאוד בעיקר בגלל המלחמה באוקראינה הבלתי נגמרת, פוטין נתפס כאיום ענק על שלמות האיחוד ועתיד היבשת ומלחמת הסחר עם הממשל האמריקאי של הנשיא טראמפ מדיר שינה מעיניהם, משבר ההגירה והחשש מטרור ביבשת, נמצאות גבוה בסדר היום הציבורי. הם דורשים שנסיים את המלחמה בעזה, זה מציק להם, זה משגע אותם. הם רוצים לחזור להתעסק במה שבאמת נוגע בהם ישירות. ישראל חייבת להתעורר ולהתחיל לשקם את היחסים המעורערים עם בנות הברית שלה באירופה, ויש רבות כאלה.
