שחרור חלק מהחשודים בפרשת "קטאר-גייט" היה צפוי ומפתיע בו זמנית. הוא היה צפוי גם משום שנשיא בית משפט השלום , מנחם מזרחי, הבהיר זאת מהמעצר הראשון - וגם משום שהחוק כפשוטו קובע בצורה הברורה ביותר שבמעצר ימים מסוג זה נדרש לעבור שתי משוכות: הראשונה - שיהיה חשד סביר והשנייה - לאחר שהוכח שיש חשד כזה, צריך לבחון האם יש פעולות חקירה ששחרור העצור עלול לשבש (מהותית נבדקת כל פעולה בנפרד), או לחלופין האם קמה עילה של מסוכנות, קרי האם השחרור של העצור יסכן את הציבור.
בפרשת קטאר-גייט המסוכנות (לשלום הציבור או לביטחון המדינה) לא נטענה מלכתחילה. מהחלטת השופט ברור שלמצער בדיון הקודם המשטרה לא טענה זאת. עושה רושם שהחוקרים הבינו שאין להם פעולות חקירה שמצדיקות המשך מעצר, ואז שלפו טיוטא של "חוות דעת בטחונית ראשונית" שממנה לכאורה עולה חשש למסוכנות לבטחון המדינה. בקיצור, ניסו לעשות תרגיל לשופט שמאוד לא אהב את זה - ובצדק ביקש תשובות שלא סופקו למרות הסיוע מהשב"כ (כפי שנטען).
מכאן נשארה רק עילה אחת להמשך המעצר: פעולות חקירה נדרשות שאם החשודים ישוחררו עלולות להשתבש.
בעילה זו הדין הוא שממעצר למעצר החשד חייב להתחזק וזה לא מה שקרה פה. לכן השופט נזף במשטרה שהגיעה עם אותו חומר ועם אותו חשד שלא התחזק. לכן לשיטתו, אין סיבה להמשיך ולשלול חירותו של אדם כשאפשר לרדת לרמת פגיעה נמוכה יותר כמו חלופה של מעצר בית.
המשטרה ציפתה שכמו במקרים רבים מדי, בית המשפט יהיה חותמת גומי ויאשר את כל בקשותיה, במיוחד כשמדובר בחשודים שנמנים על קבוצה שמערכת המשפט "חפצה ביקרם" - בלשון סגי נהור - סביבת "אויב המערכת" ראש הממשלה נתניהו. הם ידעו שגם מערכת אכיפת החוק וגם כלי התקשורת הנזונים ממנה ישמחו במקרה כזה ולכן ציפו שכך יקרה. אבל הנשיא מזרחי הפתיע אותם בכך כשבחר לעשות את תפקידו ללא משוא פנים.
מכאן ההכפשות המחוצפות ש"גורמים במערכת אכיפת החוק" פיזרו מיד עם מתן ההחלטה לכלי התקשורת: החל מ"הוא (השופט מזרחי -י א) פשוט לא מבין את הפרשה" וכלה ב"השופט מזרחי מהרגע הראשון רצה לסכל את החקירה ולסלול את דרכו לבית המשפט המחוזי, בהחלטה שלו היום הוא מאותת לוועדה לבחירת שופטים על חשבון החקירה".
לא יאומן כי יסופר. עסקינן בהחלטה סופר מנומקת והגיונית. השופט מפרט שהוגשה לו טיוטא בלבד לא חתומה שלכאורה מקימה מסוכנות כשזו לא נטענה קודם כאמור. לגבי חשש השיבוש, השופט מפרט בדיוק את הפעולות המבוקשות מבלי לחשוף יותר מידי וקובע חד משמעית שניתן לבצען בנחת גם כשהם משוחררים. איך שופט במדינה דמוקרטית שחירות האדם היא הזכות החשובה ביותר להגנה בה יכול לקבוע אחרת ???
ואולי ההכפשות נגד השופט נובעות מכך שהוא מעלה אפשרות "כי נחשפתי לפרשה אחרת בחדר ההיוועצות". לפי מה שנרמז, קיים חשש כי החוקרים עשו תרגיל חקירה לחשודים בחדר היוועצות עם עורכי דין. זהו חדר שלא אמור להיות מצולם ומתועד. אם יש שם מצלמות והאזנות זה מלמד על אפשרות להאזנה לסניגורים בשעת ייעוץ. אני מודה שקשה לי להאמין שאכן זה קורה ולכן סביר שלא התקיים שם תרגיל חקירה. אבל אם זה נכון זו רעידת אדמה מבחינת חסיון עורך דין לקוח, הזכות להליך הוגן וערכי יסוד נוספים במערכת משפט בדמוקרטיה ליברלית.
האפשר שבשל כך הוכפש השופט מזרחי?
באותה מידה יש לגנות את תגובת שר המשפטים, יריב לוין שטען כי ה"החלטה של כב׳ השופט מזרחי מלמדת שיותר ויותר שופטים מגלים יושרה ועצמאות, ולא נכנעים לתכתיבי ראשי המערכת כפי שהיה עד היום. זה עדיין לא רוב השופטים, זה עדיין לא שינוי מלא, אבל הקולות האלה הולכים ומתגברים ואי אפשר יותר להשתיק אותם".
כששר משפטים כותב כך הוא מתנהל בדיוק כמו ה"גורמים בפרקליטות ובמשטרה" שפתחו לשיטתו ב "מתקפה על כב׳ השופט מזרחי, שנעשית באופן פחדני בעילום שם" וזאת "כדי להרתיע את מי שחושף את האמת". ביקורת השר על שופטים שמתנהלים אחרת לא פחות מרתיעה ופוגעת בעצמאות השיפוטית. היא מסוכנת וראויה לגינוי לא פחות. יותר מזה, ניכוס פסיקת השופט מזרחי למעשי השר והצגתה כפרי ראשון של פעולות השר רק מחזקים את הטענות הלא ראויות של אותם גורמי אכיפה עלומים. זה מעשה בלתי נסבל.
על רקע זה, אין ספק שהשופט עשה את מלאכתו ללא מורא וללא משוא פנים כשרק הדין ומצפונו מכתיבים את החלטתו. העובדה שעבור רבים זה נתפס כמפתיע משני צידי המפה מלמדת על חוליי המערכת ועל הציפיות הירודות משופטיה.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי דברים אלה מתחזקים משבית המשפט המחוזי (שחזר על הביקורת החריפה לגבי המשטרה) החליט לדחות את הערר בנוגע לפלדשטיין אך להותיר את אוריך במעצר עד יום שני הקרוב "בהסכמת הצדדים" כשהוא מבהיר כי "אוריך אכן ישוחרר במועד האמור, כפוף להתפתחויות משמעותיות בחקירה שלא היו צפויות בשלב בו נדון הערר. המשטרה תשקול בהתאם להתפתחות החקירה וככל שהדבר יאפשר לשחרר את אוריך עוד קודם למועד זה".
שוב מוכח שמערכת המשפט מצליחה לעשות עבודתה במנותק מרעשי הרקע ומנסיונות ההשפעה של שר המשפטים מזה ושל מערכת אכיפת החוק מזה. בסיומו של (עוד) יום שיפוטי סוער יש בזה הקלה.
למרבה הצער ועגום ככל שזה ייקרא, זה לא קורה כל יום.
