שורדי השבי אלי שרעבי והנערה גלי טרשצ'נסקי בת ה-15 נשאו הערב (שבת) דברים עצרת מיוחדת בכיכר החטופים שעורכים בני קיבוץ בארי. שרעבי נחטף מבארי והוחזק בשבי 491 ימים. אשתו ליאן ובנותיהם נויה (16) ויהל (13) נרצחו בטבח. אחיה של גלי, ליאור בן ה-16, נרצח במתקפה האכזרית של חמאס, והיא נחטפה ושוחררה בעסקת החטופים הראשונה.
הנאומים בעצרת להנצחת נרצחי בארי, בכיכר החטופים
(צילום: מטה משפחות החטופים )
שרעבי אמר בנאום בעצרת: "נויה ויהל היקרות, ביום אחד קורס עולם שלם. שתי ילדות שתי נשמות צעירות מלאות חיים, נלקחו מאיתנו באכזריות ובתוך השבר, בתוך הדממה שהשאירה לכתכם, אנחנו מנסים לאסוף מילים. כי אי אפשר לשתוק". הוא הוסיף: "נויה - ילדה רגישה, שקטה ומעמיקה, עם לב ענק ועיניים טובות. ראית אנשים באמת - את השקטים, את השבריריים, את מי שלא תמיד מצליחים להתחבר. את ראית, חיבקת, נתת מעצמך. זו הייתה השליחות שלך: נתינה שבאה ישר מהלב.
"אהבת מוזיקה - לא רק לשמוע, אלא להרגיש כל מילה", הוסיף שרעבי. "בשבילך זו הייתה דרך להבין את העולם, להניח רגעים בתוך מנגינות. ויהל - יפהפייה שובבה עם ניצוץ בעיניים, מלאת אנרגיה שאי אפשר היה להתעלם ממנה. אהבת לחיות על הקצה - לצלול, לצנוח, לחפש את הריגוש הבא. אבל גם ידעת לצחוק, להצחיק, להפוך כל רגע לחגיגה. שתיכן השארתן אחריכן חלל שאין לו מילים, רק פעימות של געגוע שלא נגמר".
הוא הוסיף: "ההורים, החברים והשכנים הביטו בכן וראו גאווה. בחרתן לא רק להיות חלק - אלא להוביל, ליזום, להדליק. היה לכן אכפת - מהחברים, מהקהילה, מהעשייה. בארי הייתה לכן בית. המקום שבו צמחתן, אהבתן, חלמתן. הילדות שלכן הייתה מלאה טבע, קהילה, חופש ושייכות. ועכשיו הבית חסר. אין דרך לעטוף את זה במילים - הוא פשוט חסר. אנחנו נשבעים לא לשכוח, לשיר את השירים שאהבתן, להמשיך את מה שהובלתן, ולספר עליכן לדורות הבאים - כי אתן לא רק קורבן של טרגדיה. אתן חיים. חיים שהיו מלאים באור, ברוך ובאהבה אמיתית לעולם. תנוחו בשלום, יקרות שלנו. תהיו לנו תמיד מגדלור - של רוך, של אהבת חיים".
גלי בת ה-15 עלתה לבמה לצדה של אמה ראומה ערוסי טרשצ'נסקי ושורדת השבי עלמה אור. גלי, שנחטפה לעזה ושוחררה אחרי 54 ימים כשהייתה בת 13, אמרה: "אני עומדת פה עם החברים שלי וזועקת את מה שלא יכולתי לזעוק באותו יום. להחזיר את כל החטופים ביחד, עכשיו!". בהמשך נאומה סיפרה: "בזמן החטיפה שלי ראיתי עשרות מחבלים הורסים את הקיבוץ שלי. ראיתי בתים של חברים שלי שרופים והרוסים, וגופות של חברים שביום יום הייתי פוגשת ומברכת לשלום. אני אמנם חזרתי, אבל כל עוד יש חטופים בעזה, כל אחד מאיתנו צריך לראות עצמו כחטוף. אני יודעת שהלב שלי עדיין בעזה וזו לא רק סיסמה על דיסקית".
על אחיה ליאור, שנרצח בטבח, אמרה: "אח שלי האהוב היה בן 15 כשנרצח בחדרו. ליאור חסר לי כל דקה ביום, בעיקר בשעות הצהריים והערב, בבית אחרי שהיינו חוזרים כל אחד מעיסוקיו, רבים על הספה או אוכלים ארוחת ערב. זהו געגוע אין סופי. החברים של ליאורי שפה איתי היו חלק מהחיים שלנו בבית ואני הרבה פעמים הצטרפתי לישיבות שלהם. ליאורי היה מעיף אותי בדרך כלל אבל ללא הצלחה. מזל שיש לי אותם להתחבק ולזכור את כל הרגעים היפים האלה".
האם ראומה אמרה בנאומה: "אני ראומה, נולדתי בקיבוץ בארי, ובנעוריי הייתי בת בארי - זה תמיד יהיה חלק ממני, לא משנה באיזה גיל". בדבריה בעצרת, פנתה ראומה אל הקהל שהתכנס בכיכר החטופים של בארי, והודתה להם על הליווי המתמשך: "אתם כאן היום, עומדים לצידנו, מלווים אותנו – משפחות החטופים – כבר 610 ימים". בדמעות היא אמרה: "ליאורי - כך עדיין קוראים לו כל החברים שלו - היה הבן האהוב שלנו. הוא נרצח בטבח הנורא של שבעה באוקטובר, בתוך חדרו שבבית, המקום שהיה אמור להיות הממ"ד - המרחב המוגן בקיבוץ שהוא כל כך אהב".
העצרת "הקול שלנו" מתקיימת ביוזמת בני הנוער של הקיבוץ - לזכר עשרת הילדים, הנערים והתינוקות שנרצחו בטבח של 7 באוקטובר, ולקריאה לשחרור ששת חברי הקיבוץ שעדיין מוחזקים בשבי חמאס, בהם גם החטוף החלל יוסי שרעבי, אחיו של אלי. קהילת קיבוץ בארי הגיעה כמעט כולה לכאן, שרה ובכתה יחד, כשבשורה הראשונה ישבו נירה שרעבי - אשתו של יוסי - ולידה חנה, אימם של יוסי ואלי.
שוהם כהן בן ה-16 סיפר על מילה התינוקת, שנרצחה לצד אביה אוהד. "היא הייתה תינוקת קסומה מלאה בשמחת חיים, חיים שנגדעו בטרם עת. נזכור את מילה הקטנה ולא נשכח". לאחר מכן, יובל שרעבי שרה את השיר "אצלנו בגן" לזכרה.
בהמשך העצרת הושמע השיר "אור הירח" לזכרה של תהל בירה ז"ל. "בשיר מתארים שהירח שם גבוה ואי אפשר לגעת בו", נאמר על הבמה, "ככה את, תהל. משקיפה עלינו מלמעלה. מקדישים אותו לכל מי שחייו חשוכים מהיום ההוא, לכל מי שמנסה להתקרב - ואולי אפילו לגעת בירח שלו". זמן קצר אחר כך, באופן ספונטני, עלה לבמה אביב גפן, ושר את השיר יחד עם גאיה בטיטו, חברת הקיבוץ.
האירוע הוקדש לכל אחד מהנרצחים: מילה כהן בת התשעה חודשים, ינאי וליאל חצרוני, יהל ונויה שרעבי, כרמל בכר, תהל בירה, ליאור טרשצ'נסקי, עידו ואלון אבן. חבריהם - בני נוער שעברו לחיות מאז האסון ביישוב חצרים - ישתפו בזיכרונות, בכאב, ובגעגוע.
בספר "חטוף" שכתב שרעבי, הוא תיאר את הגעגוע לאשתו ולבנותיו שאת גורלן המר לא ידע אז, ואת שיחות הנפש עם אלון אהל, שעדיין חטוף בעזה. "נזכר בליאן, במהירות שבה התחברנו, בימים הטובים שלנו, בהחלטה שלה להישאר בקיבוץ ולקשור את חייה לכאן. אני נזכר במפגש עם הוריה, בטיסה הראשונה שלי אליהם יחד איתה, בכריסמס הראשון שאני חוגג איתה ועם משפחתה, בגוונים של אדום וזהב וירוק, בארץ רחוקה ואחרת", כתב אלי. "אני מדבר אל ליאן בראש שלי, מבטיח לה שאני יוצא מכאן בחיים ושאני לוקח אותה ואת הבנות ואנחנו נחיה באנגליה".
