דריכות בצמרת המשפטית ובשב"כ לקראת הדיון מחר (שלישי) בבג"ץ בעתירות נגד החלטת הממשלה על פיטורי ראש השב"כ רונן בר. בשתי המערכות רואים בהחלטות של השופטים בדיון ובפסק הדין אבן דרך דרמטית לגבי המשך עצמאותו המקצועית של ארגון הביון, המשך ניתוקו מהפוליטיקה ומתן גיבוי לכל שומרי הסף ובעלי המשרות הבכירות בשירות הציבורי.
מבחינת הצמרת המשפטית ושב"כ, האירוע אינו פיטורי רונן בר, אלא פיטורי שומרי הסף רק בשל העובדה שביצעו את עבודתם מתוך נאמנות לציבור וטובתו ולא כמשרת אמון לראש הממשלה, אף שהוא הממונה הישיר על שב"כ. ארגון הביון מרכז בידיו כלי אכיפה אימתניים שלא ניתן להפקידם בידי ראש שב"כ מורתע, ולא כל שכן ראש מערכת אכיפת חוק כמו רמטכ"ל, מפכ"ל ונגיד בנק ישראל.
ראש שב"כ צריך להגשים את מדיניות הממשלה, אך הוא צריך להיות מסוגל לומר 'לא' לראש הממשלה, כל ראש ממשלה נבחר, ולא להסתכן בפיטורים כאשר הוא לדוגמה לא מוכן לעצור מחאה פוליטית, לעצור הליכים משפטיים נגד ראש הממשלה מכהן, או לעצור הליכים נגד מקורביו. ברקע, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, סיפק היום עדות על שיטה כשחשף שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש להפעילו נגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.
נתניהו: רונן בר לא יישאר ראש השב"כ, אי-האמון שלי בו החל כשלא העיר אותי לפני הטבח
(צילום: תקשורת ראש הממשלה)
ראש שב"כ המצוי תחת איום בפיטורים הוא ראש שב"כ מורתע, וכן גם מחליפיו המיועדים. מדובר בצעד של "למען יראו וייראו". אסור שנושאי התפקידים יחששו שאם הם מציגים את חוות דעתם המקצועית בפני הקברניט הם יעופו, וכל שכן כשמדובר בנושאי משרות ביטחוניות האוצרים בידיהם כוחות אכיפה אדירים – כמו מעקבים, בילוש, פולשנות, חדירות סייבר עוצמתיות ועוד.
אין רלוונטיות להגדרות שופטים שמרנים או שופטים ליברלים לצורך הפסיקה. מדובר במקרה משפטי "פשוט", לאו דווקא חוקתי או המתכתב עם מגילת העצמאות. שופטים ליברלים וגם שמרנים צריכים להיות הראשונים להזדעק מניתוץ כללי המשחק.
השופטים צריכים לראות לנגד עיניהם לא בהכרח רונן בר אלא את מחליפיו, את הרמטכ"ל אייל זמיר ואת מפכ"ל המשטרה דני לוי ומחליפיהם. נקיטת הליך פיטורין נגדם צריכה לכן להיות בהליך תקין שקוף, כולל הנמקות מעבר לצמד המילים "אין אמון".
ראש הממשלה אינו יכול להדיח ו/או להתערב בעבודתו של הממונה על חקירת ההדלפה ל"בילד" (פרשת המסמכים המסווגים), ועל פרשת קטאר-גייט שעוסקת בלשכתו, מכיוון שיש לו אינטרס אישי בתוצאות החקירה. הוא גם כעוס על ראש השב"כ שלא אפשר לו לדחות את משפטו. עמדתו וצעדיו מצויים בליבת ניגודי העניינים. אין עוררין שיש לו סמכות לפטר את ראש השב"כ, אך שיקול הדעת שלו פגום בגלל מצב ניגוד העניינים שבו הוא מצוי.
