איילת גולדין, אחותו של החלל החטוף סגן הדר גולדין שמוחזק בעזה מאז 2014, נשאה אמש (מוצאי שבת) נאום טעון בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, ובדמעות קראה שלא להרפות מהמאבק. "פחדתי שהכיכר תהיה ריקה", אמרה, "אבל ההסכם הזה הביא 20 ניסים - 20 חיים על הרגליים מתוך השאול - והשאיר חטופים חללים בידי החמאס. החמאס שמחזיק באח שלי כסמל כבר 11 שנה. יש לנו עוד 18 חטופים להחזיר הביתה".
איילת גולדין: "צריכים אתכם עכשיו, בקרב לא סקסי"
(צילום: מטה משפחות החטופים, אביב אטלס)
היא הזהירה מפני מחיקת הזיכרון הציבורי והניסיון לנרמל את המציאות: "אמא שלי ואימהות אחרות היו עדות בכנסת לתלישת תמונות של הילדים שלהן שלא חזרו. יש פה ניסיון למחוק את הזיכרון. קיבלנו אפילו מכתבים ממשרד החינוך שמדברים על כך שכל החטופים שבו - בזמן ש-18 מהם עדיין שם. לא ירחק היום שיגידו לנו 'עשינו הכול' - ואני כבר הייתי בידיים של ה'הכול' הזה. אני מפחדת פחד מוות מה'עשינו הכול' הזה".
בקול חנוק מדמעות הוסיפה: "זה הקרב האחרון, הקרב הכי פחות סקסי, שבו לא יהיו חיבוקים - תהיה הרכנת ראש, כבוד אחרון. זה הקרב המאסף, והוא לזמן מוגבל. תהיו חדים, שימו לב למכבש. מהרגע שה-20 חזרו - אין ספור כתבות על מי שלא מוצאים את החללים. זה שקר גס - חמאס יודע הכול. כמו שידע להביא עשרים חיים, הוא יודע גם איפה 18 החללים שנשארו. הבעיה של חמאס היא לא הידע, אלא המוטיבציה. הוא מחזיק באח שלי כסמל כבר 11 שנה".
היא ביקשה מהציבור ומהממשלה שלא להרפות: "הבטחתם את כולם, הבטחנו לעצמנו את כולם - תהיו איתנו, אנו זקוקים לכם, אל תירדמו בשמירה. אני מפחדת פחד מוות מהיום שבו יגידו 'עשינו הכול', כי היינו שם כבר פעם. הדר שלי - אחי הקטן, הגדול ממני ברוח - אני איתך, העם איתך. אנחנו אמרנו שנחזיר אותך וכך יקרה".
גולדין קראה להמשיך את המאבק הציבורי והערכי: "זה הקרב האחרון, והוא לא סקסי. לא יהיו בו חיבוקים, אבל תהיה בו גאווה ישראלית. זה קרב על הערכים שלנו, על המדינה שלנו, על הילדים שלנו. אני נלחמת עליכם החטופים, אבל גם על עצמי, על המהות שלי, על הילדים שלי, על המדינה שלי. אין דבר כזה 'לא יודעים איפה הם' - כל המשפחות יודעות שחמאס יודע. זה שקר שנועד להרדים אותנו, אז בבקשה, אל נירדם בשמירה. הדר שלי, אני איתך, העם איתך, הרוח הישראלית איתך. אנחנו נחזיר אותך, וכך יהיה".
חמי גולדין, אחיו של הדר, אמר אמש בנאום בעצרת בכרמי גת שהתקיימה במקביל לעצרת בכיכר החטופים: "72 שעות חלפו, אך 48 חטופים לא חזרו. ממשלת ישראל, סעיף אחד היה לך, אחרי כל מה שעברנו פה. סעיף אחד היה לך אחרי כל מה שאתם עברתם פה. 72 שעות ו-48 חטופים, לא כולם חזרו, ולא, המאבק לא תם. לא כי מישהו רוצה להיאבק, אלא כי אין ברירה".
לדבריו, "כי כשאנחנו עמדנו בחץ השחור שנים - הבנו היטב שהדרך היחידה לסיים מלחמה זה להחזיר את האנשים ששלחנו לשם למותם. אנחנו כאן כדי להגיד די, לא מסובבים אותנו, לא שופכים את דמנו, לא עושים עלינו הון פוליטי, כי אנחנו העם פה, ואם לא היה אתכם ולא את האנשים האמיצים שנמצאים שם מתחת לאדמה, אז לא הייתה מדינה. רק כשאח שלי יחזור, רק כשהאחים שלי יחזרו אנחנו סוף סוף נוכל להגיד לעולם לא עוד!".
משפחת גולדין קראה לממשלה לפני יותר משבוע, עוד לפני התחלת יישום ההסכם: "הכניסו צוותי חיפוש והשיבו את כולם - לפני שחמאס מקבל כל תמורה". משפחתו של גולדין מסרה לאחר ההודעה על ההסכם באותו יום, כי "המלחמה הזאת נולדה לפני 11 שנה כשהוחלט להשאיר חטופים מאחור בעזה. הדר שלנו מסמל נחישות לניצחון אמיתי, ועד שלא יושב אנחנו עוד במערכה". עוד מסרה המשפחה כי "אנחנו עומדים על המשמר. אנחנו קוראים לממשלת ישראל להכניס צוותי חיפוש ולהשיב את כולם לפני שחמאס מקבל כל תמורה".
סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי נהרג באוגוסט 2014 בקרב באזור רפיח במהלך הפסקת האש במבצע "צוק איתן", וגופתו נחטפה למנהרה על-ידי חמאס. סגן איתן פונד וסג"ם מתן חורש רדפו אחר חוליית המחבלים בתוך המנהרה, וגילו בתוכה פריטים שאיפשרו לקבוע את מותו של גולדין. מאז הוא מוגדר כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. לצד גולדין נפלו מפקדו, רס"ן בניה שראל, ולוחם סמ"ר ליאל גדעוני.
"לסיפור שלנו אין סוף טוב"
במקביל להפגנת ההמונים בכיכר החטופים, התקיימה אמש הפגנה בשער בגין שבה השתתפו אלפים. יעל אור, בת דודו של החלל החטוף דרור אור, שנרצח ונחטף מביתו בבארי, סיפרה כי בין 18 החטופים החללים שנותרו בעזה נמצא גם הוא.
"השבוע האחרון היה קשה מנשוא להכלה", שיתפה, "שמחת השבים הפציצה את הלב בהתרגשות אדירה. ההקלה על סיום המלחמה בתקווה שיביא סוף להרג ולהרס המיותר כל כך הכניסה אוויר לריאות, ומנגד, הציפה עצב עמוק על כל מה שעברנו, על כל מה שאיבדנו.
"לא יעזור שתורידו את הסיכות, לא יעזור שתקפלו את השלטים, לא יעזור שתפסיקו את ספירת הימים, לא יעזור אפילו שתשנו את שם המלחמה. גם לא יעזור שתעכבו במעצר פוליטי חברים שלנו למחאה ותכנו את האנשים הכי טובים שיש לנו כאן 'מסוכנים' או 'עבריינים'.
"לסיפור שלנו אין סוף טוב, אין קתרזיס. לא יהיו חיבוקים מרגשים ודמעות של שמחה, אבל אולי יהיה לו סוף. ואני רוצה לקרוא מפה לי ולכם ולעוד רבים: נכון, עייפנו. אבל אין לנו ברירה אלא להמשיך להיאבק על עתיד המקום הזה. זה הבית שלנו ויש לנו כוח".
