"לשכת היועצת המשפטית לממשלה שלום. במה אוכל לעזור?"
"אה, הלו, שלום, כאן האלוף דוד זיני. אפשר לדבר בבקשה עם היועצת?"
"אם אפשר - באיזה עניין מדובר?"
"עניין דחוף ורגיש. רק איתה בבקשה"
"אוקיי, אבדוק איתה. אנא המתן"
[מוסיקת מעליות בהמתנה]
"שלום לאלוף, זו היועצת המשפטית לממשלה, מה שלומך?"
"בסדר. תודה. איך אצלך? בטח ימים סוערים"
"זה התפקיד שבחרתי. לא מתלוננת. במה אני יכולה לסייע"?
"אז ככה - כפי שוודאי שמעת, ראש הממשלה מינה אותי לפני זמן קצר לתפקיד ראש השב"כ. זה כבוד עצום, וזו אחריות עצומה, ועוד בזמן מלחמה. החברים הקרובים שלי ושל משפחתי, את יודעת מי, התקשרו אליי ואמרו שלמען ארץ ישראל ועם ישראל, אני חייב לקבל את התפקיד.
"מצד שני, בית המשפט העליון אמר כי ההחלטה לפטר את רונן בר הייתה בלתי חוקית, לא נומקה בהסברים וראיות, מנעה מרונן בר את זכות השימוע וכשלה בקיום שורת הוראות נוספות כמו התייעצות עם הוועדה למינוי בכירים. בית המשפט העליון אמר גם כי ראש הממשלה נגוע בניגוד עניינים בשל החקירות המתנהלות בלשכה שלו.
6 צפייה בגלריה
זמיר, זיני ונתניהו. מעקף הרמטכ"ל
(צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, דובר צה"ל, שאטרסטוק)
"קראתי גם שבעקבות ההחלטה הודעת לנתניהו כי הוא מנוע מלמנות את ראש השב"כ הבא, עד שאת ואנשייך תגבשו עמדה בעניין. והנה פתאום הוא מתקשר ואומר לי שהחליט למנות אותי לראש השב"כ. שאלתי אותו מה הרמטכ"ל חושב על זה - בכל זאת, המפקד שלי - והוא אמר שזה הטלפון הבא שלו, שעוד לא הודיע לו, שזו גם בעיה, שככה מפילים את זה על המפקד של הצבא.
“ואחרי שנתניהו עשה את ההיפך ממה שהורית, ובכל זאת מינה אותי, שלחת לו עוד מכתב ממש עכשיו וכתבת כי יש חשש כבד שהוא פעל כאשר הוא מצוי בניגוד עניינים, ותהליך המינוי פגום.
"דיברתי עם יפעת, עם הפצ"רית, ושאלתי אותה מה אני אמור לעשות - מצד אחד ראש הממשלה ממנה אותי, מצד שני - היועמ"שית אומרת שאסור לו בכלל לגעת בזה. ומה זה אומר על תהליך החפיפה, ועל עצם המינוי. איפה מבחינת החוק עומד כל הסיפור הזה.
"היא אמרה שהיועצת, את, היא המנחה המקצועית שלה, אבל בגלל שזה, מינוי ראש שב"כ על כל המשמעויות שלו, כבר קורה מחוץ לצבא, אזי העניין מחוץ לתחום שלה והיא הוסיפה 'לשמחתי'. קיצר - שלחה אותי אלייך. אמרה שאני חייב לפעול על פי החלטות בית המשפט העליון ולאופן שבו את מפרשת את החוק ואת ההחלטות הללו.
"אז מה עושים עכשיו?"
אני לא יודע כי שיחת הטלפון הזו, בין האלוף דוד זיני, ליועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה אכן התקיימה אמש, מיד אחרי שלשכת ראש הממשלה פרסמה את ההודעה על מינויו לראש השב"כ. אבל גם אם לא התקיימה, ברור כי היא חייבת להתקיים, עם טקסטים דומים מאוד, כי האלוף חייב לברר ביוזמתו את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהיא הסמכות הקובעת לפרשנות המצב החוקי בכל עניין, האם הוא בכלל יכול להיכנס לתפקיד שנתניהו וחבר מרעיו מייעדים לו, או שעליו לעצור עד לקבלת החלטת בג"ץ בעתירות שבוודאי יוגשו. או אולי בכלל עליו להודיע כי לאור החלטת היועצת כי המינוי אינו חוקי, הוא אינו מקבל אותו.
"אם גם ביטחון המדינה חשוב לזיני, וגם שלטון החוק, אז המבחן שלו קורה עכשיו, לכל המאוחר במוצאי שבת"
זהו מבחן זיני. האם עוד טרם כניסתו לתפקידו ראש השב"כ יפעל לפי החוק ופסיקת בית המשפט העליון. עד לכניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה היה ברור מאליו שלפי החוק בישראל היועצת המשפטית לממשלה קובעת מה החוק מתיר לממשלה לעשות והממשלה עושה רק זאת, וצו או החלטה סופית של בית המשפט העליון או בג"ץ הם בבחינת ראה וקדש.
אהרן ברק כיועץ משפטי קבע את "מבחן בוזגלו". הגרסה המעודכנת, מבחן זיני, מחילה את הדין הזה לא רק על מה אסור לאזרחים לעשות - מהי עבירה פלילית וכי היא תיאכף באופן דומה לכולם - אלא מה מותר לממשלה לעשות, וכיצד ומי יפקח על הממשלה שהיא עושה רק מה שמותר ולא מנצלת את הכוח שניתן לה לרעה.
מבחן זיני מטיל על האלוף (תיכף לשעבר) חובה לפעול בעצמו. הרוב הגדול מתוך שמונה גורמים בכירים שעמם שוחחנו במערכת המשפט, הפרקליטות, המודיעין, הצבא והביטחון, הבקיאים במתרחש בסאגת הניסיון של נתניהו וממשלתו להסיר מעליהם כל רסן, סבורים כי זיני לא יהיה ראש השב"כ הבא, משלל סיבות או כולן גם יחד.
אבל באותה נשימה הם גם סבורים כי המבחן הראשון של האיש שנתניהו בחר לתפקיד ראש השב"כ הבא נופל עליו כבר עכשיו, הרבה לפני שבכלל נכנס בשערי הלשכה בצפון תל אביב. "אם גם ביטחון המדינה חשוב לזיני, וגם שלטון החוק, אז המבחן שלו קורה עכשיו, לכל המאוחר במוצאי שבת", כדברי גורם משפטי-ביטחוני, מהמומחים הגדולים בתחום המשפט החוקתי והמנהלי.
המבחן של זיני נובע בדיוק מאותה התנגשות שחוללה את העימות בין רונן בר ונתניהו, עימות שהחל הרבה אחרי כישלונם של נתניהו, בר, וכל שאר הבכירים והמפקדים ב-7 באוקטובר, לא קשור אליו כלל, כפי שגם קבע בית המשפט העליון. מבחן זיני הוא על ההתנגשות בין נאמנות למדינה, לחוקיה ולערכיה, לנאמנות לשליט.
"הצעדים של זיני עשויים לקבוע במידה רבה את עתידו, את עתיד השב"כ ולמעשה את עתיד כולנו", אומר הגורם הביטחוני-משפטי.
"אם יחליט שהוא עושה את מה שלכולם צריך להיות ברור שהוא מובן מאליו, שאין פקיד ציבור יכול לפעול בניגוד להנחיות היועצת לראש הממשלה שאסור לו למנות ראש שב"כ, בוודאי שלא בניגוד להוראות בית המשפט העליון, יפנה ליועצת כדי לקבל את הוראותיה על האופן בו מתיר לו החוק לפעול, הוא יציב את עצמו מהרגע הראשון במקום בו הוא צריך להיות, במקום בו היו כל ראשי השב"כ לפניו, שלפעמים בתדירות יומית מתייעצים עם היועצים המשפטיים שלהם או היועמ"שית אם צריך את הנחייתה, מקום שבו ברור שהשב"כ כפוף לחוק ולבית המשפט העליון ולא לראש ממשלה כזה או אחר.
6 צפייה בגלריה
היועמ"שית בהרב-מיארה. "אם יחליט זיני שגם הוא לא סופר אותה, זו ראשית הצירים של דרך אחרת עבור המדינה"
(צילום: עמית שאבי)
"לעומת זאת, אם הוא, כמו נתניהו וממשלתו, יחליט כבר עכשיו שהוא לא סופר את היועצת המשפטית לממשלה, או את החלטות בית המשפט העליון, זוהי ראשית הצירים של דרך אחרת לגמרי עבור השירות, ועבור המדינה, דרך בה אין שום מגבלות או פיקוח או רסנים על החלטות הממשלה והעומד בראשה. זיני לא יכול לטעון שהוא סתם הלך ברחוב, ונפל עליו תפקיד ראש השב"כ ולא הייתה לו ברירה אלא לקבל את המינוי, ושכל העניינים המשפטיים אינם נוגעים לו ויטופלו בידי המוסדות המתאימים.
"כי אם הוא לוקח את המינוי, הוא בעצם כך מכשיר את השרץ - הוא יודע שהיועצת אמרה שמדובר על מינוי לא חוקי ובית המשפט העליון אמר כי נתניהו נמצא כרגע במצב של ניגוד עניינים בהקשרי החקירות, וזה עוד לפני שדיברנו על ניגוד העניינים של נתניהו בקשריו עם משפחת זיני, ולמרות כל זאת מתיישב על כיסא המפקד. בכך הופך הוא בעצמו לחלק מאותה שרשרת של פעולות בלתי חוקיות שדגל שחור מתנוסס מעליהן.
"אם כך יתנהל, וגם אם יעבור את כל המשוכות המשפטיות והציבוריות ועוד אחרי שהודח מצה"ל, וגם אם יהיה טקס רשמי, והוא ייכנס לתפקידו, הוא עדיין לא יהיה ראש השב"כ. משום שאפילו אם רשמית התפקיד עדיין ייקרא "ראש השב"כ" והארגון עדיין ייקרא "שרות ביטחון כללי" אזי יהיה כבר מדובר על משהו אחר לגמרי, על ארגון שבמהות שלו סוטה סטייה קשה מחוק השב"כ ומטרותיו".
ויש גם עניין נוסף. זיני טוען כי נתניהו לא ראיין אותו ממש או קיים עימו קשר מהותי לגבי המינוי. בהנחה שזה המצב, הרי שמקור משפטי בכיר אומר כי מינויו של אדם לתפקיד ראש שב"כ בלי לראיין אותו עשוי להיתפס בהחלט כהליך פגום, מה גם שבראיון היחיד שכן התקיים, לפני שנה וחצי, נתניהו לא בחר בו לתפקיד המזכיר הצבאי שלו, העדיף מישהו אחר ואמר לפי דיווח כי הוא "משיחי מדי".
"אם הוא נכנס לתפקיד, ביבי מראש הצליח לסכסך בין צה״ל והשב״כ במו ידיו", אומר גורם ביטחוני בכיר וותיק. "הוא עקף רמטכ״ל למנות אלוף מכהן שלא עשה תהליך מסודר בצבא מול הרמטכ״ל, שבפועל העזיב אותו מהצבא מיד. ככה הם אמורים להתחיל לעבוד - שני ארגונים שהקשר ביניהם קריטי - והכל במחי יד של אדם שאמון על בטחון ישראל".
נתניהו מתיר לעצמו, בסמכות שספק גדול אם יש לו, לפרסם קטעים מגה-מסווגים ממסמכים וישיבות, כדי לתקף את טענותיו ברסיסי פרוטוקולים, הנבחרים בקפידה, ויוצרים רושם מסולף במקרה הפחות חמור, של מה שבאמת נאמר שם
גורם אחר אמר כי בסולם של 1 עד 5 - כש-1 הוא הכי קרוב לקיום החוק, הוראות היועצת ופסיקת בית המשפט העליון, ו-5 הוא הקיצון השני - בהפרה הכי בוטה של ההוראות והחוק, "נתניהו הלך על מספר 7 - הוא הצליח לפתח מודל קיצוני עוד יותר, מחוץ לחוקי הפיזיקה של רמיסת כל חוק וצו.
"בלי לזלזל בכישורים הצבאיים הכנראה מעולים של האלוף זיני, אבל תוך איזכור הקשרים שלו, שגם הם מעולים, עם השלטון, קשה לחשוב על מינוי יותר בוטה, יותר מתריס, יותר לא-מתאים (זולת אולי טלי גוטליב), של אדם כזה בזמן הזה ואחרי פסיקת בג"ץ והוראת היועצת. זהו שיא חדש במלחמה של הממשלה נגד מנגנוני האכיפה, בית המשפט העליון ושומרי הסף במדינת ישראל".
נתניהו עקר מצה"ל (עכשיו אחרי שהרמטכ"ל למעשה הדיח אותו - עקר סופית) גנרל שמבין בצבא, אבל נטול כל ניסיון מודיעיני, וזאת למרות שהיו מועמדים אחרים עם ניסיון של עשרות שנים, לרבות כהונה כסגן ראש השירות, שלא הוכתמו באבק הרדיואקטיבי של התקפת החמאס אבל שזיני הועדף עליהם. מדוע הועדף? כיצד בחן נתניהו את זיני והתאמתו לתפקיד מבלי לראיין אותו? מדוע הוסתר התהליך מהרמטכ"ל ומהיועצת המשפטית לממשלה? איך מעזה לשכת נתניהו לטעון כי חקירת "קטאר-גייט" תתנהל בלי מעורבותו של ראש השב"כ החדש, כשאין בכלל הליך כזה בחוק או בנהלים?
נתניהו עשה הבוקר, שוב, שימוש בקונץ-פטנט שהפך להרגל בזמן האחרון: הוא "התיר לפרסום" קטעים מסוננים וחסרי הקשר מתוך בדיקה שערך האלוף זיני כמה חודשים לפני התקפת ה-7 באוקטובר, בדיקה שעליה סיפורנו כאן ובמוסף "7 ימים" בתחקיר עם יובל רובוביץ'. לשכתו מנסה להוכיח את הפואנטה של הנאום החף-מאמת שנתניהו נשא יומיים קודם - שהתקפת ה-7 באוקטובר היא רק אשמת הצבא, שידע שהוא חדור לכל רוח וכפכף, ולא עשה דבר.
אלא שקריאת המסמך כולו מבהירה כי הכוונה של זיני הייתה למשהו אחר לחלוטין ממה שקרה ב-7 באוקטובר. לא סתם הלשכה לא ציטטה את הדברים שנחשפו ב-ynet מתוך הקלטות שיחות של זיני, שם אמר, בין השאר: "אנחנו אפשרנו לאויב להתבסס על הגדר שלנו, על הגבול. העדפנו שקט על פני מלחמה יזומה ויש מקומות שצריך ליזום מלחמה להסרת האיום". זהו ניסוח שיכול לכוון גם לדרג הצבאי וגם למדיני, ולקוח מתוך שיחה עם תושבים בעוטף, פגישה שסביר להניח שהאלוף לא יכול להיות בה גלוי לחלוטין. אבל שני קצינים בכירים ששוחחו עימו לאורך הזמן מאז המלחמה אומרים כי הם שמעו ממנו ביקורת חריפה ביותר על הדרג המדיני שהוא זה שבלם בגופו יוזמות של השב"כ וצה"ל לפעול ביתר אגרסיביות נגד חמאס ברצועה.
נתניהו מתיר לעצמו, בסמכות שספק גדול אם יש לו, לפרסם קטעים מגה-מסווגים ממסמכים וישיבות, כדי לתקף את טענותיו ברסיסי פרוטוקולים, הנבחרים בקפידה, ויוצרים רושם מסולף במקרה הפחות חמור, של מה שבאמת נאמר שם. אם מישהו אחר מצטט מתוך אותה ישיבה ומביא את הקונטקסט המלא, שמציג את הטיעון באופן מדויק אבל את נתניהו באופן פחות מחמיא, הוא והסריסים מיד תוקפים כי מדובר בהדלפות. מה זה אם לא שימוש חמור לרעה בסמכות שלו, וניגוד עניינים בוטה ומובנה?
וכך, נתניהו הוא לא רק ראש הממשלה, אלא גם שר ההיסטוריה - הוא קובע איזה חלק, איזו מילה ושבר משפט ייחשפו לציבור, ואיפה יוכנסו שלוש נקודות, [...] קטע שנותר חסוי, כי הוא פחות טוב לנו ולמכונה.
רק חלף יום ממתן פסק הדין ובית המשפט העליון יכול לסמן לעצמו הצלחה אחת וכישלון אחד.
בפסק דינו קבע השופט עמית כי: "בהחלטה לסיים את כהונת ראש השב"כ נפלו פגמים רבים וביניהם: היעדר תשתית עובדתית, היעדר שימוע וטיעון, ופעולה בניגוד עניינים. כל אחד מפגמים אלה עומד בפני עצמו, ומשקלם הסגולי המצטבר מביא למסקנה שסיום הכהונה נעשה שלא כדין".
ההצלחה - ההרכב הוציא תחת ידו החלטה מפורטת, מנומקת, חדה וברורה, שחוץ מקללות, נאצות ואיומים לא היה לנתניהו ומקהלת הסריסים שלו שום דבר להגיד על התוכן שלה. בניגוד למה שהוצג בכלי התקשורת המהדהדים את נתניהו, השופט סולברג לא התנגד לדברים. למעשה הוא אף רמז, ברמז דק כפיל כפי שהשופטים בעליון נוהגים לכתוב, כי הוא מסכים לדברים, אבל חשב שאין צורך לעסוק בעניין כי בר התפטר, והממשלה חזרה בה מהפיטורים, ולכן כל עניין העתירה התייתר מעצמו והפך תיאורטי.
השופטים עמית וברק-ארז חשבו אותו דבר אבל הפוך. "במקרים שבהם יש להכרעה חשיבות עקרונית מיוחדת; בהליך השיפוטי שקדם לאותה הכרעה הושקעו משאבים ותשומות ניכרות; העניין עלול לחזור על עצמו; יש צורך להרתיע מפני התנהגות דומה ופסולה בעתיד בבחינת הקדמת תרופה למכה", כתב עמית.
קצת יותר מ-24 שעות אחרי מתן ההחלטה, הנבואה שלו, ולא של סולברג, התבררה כמדויקת. גם הצורך להרתיע.
אבל בית המשפט העליון לא הצליח להרתיע את נתניהו, או להביא מישהו מהסריסים לפצוח את פיו ולומר משהו על כך שצריך להפסיק את הטירוף ואת מבצע פירוק המדינה ממוסדות אכיפת החוק שלה.
לא בטוח שנתניהו, שבוודאי שקל את הסיכויים לכאן ולכאן, מאמין שהמינוי של זיני יצליח. מלבד סוגיית הראיון שאולי בכלל לא היה, ראשית - משום שבית המשפט העליון קבע שהוא בניגוד עניינים. שנית - כי היועצת אסרה עליו לפעול כך וסביר להניח שבית המשפט העליון יכבד את דעתה, אחריותה וסמכותה. שלישית - כי הממשלה כבלה את עצמה בדיון בבית המשפט העליון. כל כך השתדל שם עו"ד ציון אמיר להוכיח שהממשלה, כשהיא מפטרת ראש שב"כ, לראשונה בהיסטוריה, לא צריכה לעבור דרך הוועדה למינוי בכירים בראשותו של נשיא העליון לשעבר גרוניס, שכדי לעשות זאת הבדיל בין פיטורין לבין מינוי. באשר לאחרון, אפילו אמיר הסכים - צריך ללכת לוועדה.
אלא ששני חברים בוועדה - אחת מהן היא פרופ' טלייה איינהורן, אימו של אחד מיועצי הקמפיין הקרובים של נתניהו ואשר המשטרה חושדת בו בביצוע מעשים פליליים חמורים ביותר, המבוקש לחקירה ואשר מצא מקלט במזרח אירופה - נפסלו מלכהן בה, וייקח זמן עד שהמושבים יאוישו והיא תוכל להתכנס.
בשנתיים וחצי שחלפו מאז מונה מחדש לתפקיד ראש הממשלה, נתניהו טרם השלים את מילויו וחתימתו של מכתב ניגוד העניינים שהוא נדרש למלא עם כניסתו לתפקיד. לו היה ממלא, בוודאי היה כותב שם על קשריו עם משפחת פאליק, שעובד בכיר בעסקיה הוא אחיו של ראש השב"כ המיועד
67 חברי הממשלה והקואליציה יושבים דומם, אין פוצה ואין פה, שתיקת הסריסים, אילמות הוואסלים. בישיבת הממשלה שאישרה את פיטוריו של רונן בר, היחידה שהתקוממה היא השרה אורית סטרוק שאמרה שהיא לא מבינה למה היא יכולה לפטר בהחלטה שלה את העוזר הפרלמנטרי שלה, וראש הממשלה לא יכול לפטר באופן דומה את ראש השב"כ.
הממשלה וראש הממשלה אינם קשובים להנחיות היועצת המשפטית, ועשו להם רב: מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, הוא האדם שמסביר להם מה חוקי ומה לא חוקי. אחרי שהיועצת אסרה על נתניהו למנות ראש שב"כ עד שתגבש מדיניות בעניין, פוקס אמר כי "היועצת פועלת ללא מעצורים, בחוסר סמכות, ללא מקור בחוק או בפסיקה. היא לא מפרשת את הדין, היא ממציאה אותו!"
לתצהיר נתניהו לבית המשפט העליון בעניין בר צורפה החלטת ממשלה מאותו בוקר שמעטים הבחינו בה ובחשיבות שלה - זו ההחלטה שכוללת את האמירות הגסות והברוטליות ביותר שהממשלה הזו הוציאה תחת ידה בכל הנוגע ל(אי) הכפיפות של עצמה לשלטון החוק. השופטת ברק-ארז הייתה בין הבודדים שהבינו כי גם אם הממשלה ביטלה את ההחלטה לפטר את רונן בר, אחרי שזה התפטר בעצמו וכדי שבית המשפט העליון לא יכתוב פסק דין, הרי ההחלטה הזו לא בוטלה אף פעם.
"הקביעות העקרוניות באשר ליחסי הממשלה הנבחרת ועובדי הציבור הכפופים לה שהיועצת המשפטית לממשלה מבקשת מבית המשפט לאמץ", נכתב שם, בהחלטת הממשלה 2981 מ-27 באפריל, "מבטאים הפיכה שלטונית חסרת מקבילות בעולם המערבי, 'דמוקרטיה' שבה הממשלה הנבחרת אינה שולטת על גורמי הביצוע והם מקיימים סדר יום משלהם על פי השקפת עולמה של פקידות בלתי נבחרת".
או, במילים אחרות, לממשלה יש רשות לעשות מה שהיא רוצה, והיועצת לא יכולה להגיד לה שמדובר על מעשה בלתי חוקי. וזה אולי מדאיג אפילו יותר מהמחשבה שיש פה פוליטיקאים ציניים שפשוט רוצים לשלוט ללא מצרים והגבלות. מדאיג כי ייתכן מאוד שיש פה פוליטיקאים שהולכים ומתנתקים מהמציאות לרבות מכל חוק וסדר, שיטה, נוהל ונורמה, ומתקרבים לנקודה שבה מתאחד בראשם מה שטוב להם עם מה שטוב למדינה, וכפועל יוצא - שכל מה שלא בא להם טוב בעין צריך להיות מושמד.
נתניהו הביא בתצהירו קטעים בהם הוא מכחיש שניסה ללחוץ על בר לפעול נגד המחאה, ואז מובאות מפרוטוקולים שאומרות בדיוק זאת; הממשלה צירפה את פרוטוקול דיון ההדחה של רונן בר במליאת הממשלה כהוכחה לכך שההליך נוהל כסדרו, כשהוא מוכיח בדיוק ההיפך. ציון אמיר, שייצג את הממשלה טען שהבעיות עם רונן בר החלו כשהוא לא נקט בצעדים ולא הפעיל את הארגון שלו נגד הטייסים שאיימו לחדול את ההתנדבות שלהם בחייל האוויר בהפיכה המשפטית.
כל אלו מצביעים על יכולת נסוגה של הממשלה והמסייעים לה להביט למציאות בעיניים ומעלים חשד של ריחוף בחלל אחר.
כך או כך - בית המשפט העליון קיבל באופן מלא וללא סייגים את כל טענות היועצת המשפטית לממשלה והעותרים. ואז ראש הממשלה פועל בדיוק באופן בו בית המשפט העליון והיועצת אסרו עליו לפעול, להראות לבייס, לעשות שריר, לעשות מה שעושים מהמקפצה.
לא ברור איך פוקס, או נתניהו, חושבים שהמהלך הזה יקרום עור וגידים. מעבר לבעיטה הגסה בהוראות היועצת ופסיקת בית המשפט העליון, וסוגיית הראיון לפני הבחירה, עלול בית המשפט שוודאי יידרש לדון בעניין שוב לראות שתי בעיות בזהותו של המתמנה. כאמור, גם שיש מתאימים ממנו לתפקיד המסוים הזה. עניין שני - בשנתיים וחצי שחלפו מאז מונה מחדש לתפקיד ראש הממשלה, נתניהו טרם השלים את מילויו וחתימתו של מכתב ניגוד העניינים שהוא נדרש למלא עם כניסתו לתפקיד. לו היה ממלא, בוודאי היה כותב שם על קשריו עם משפחת פאליק, שעובד בכיר בעסקיה הוא אחיו של ראש השב"כ המיועד. האם הוא נמצא בניגוד עניינים? אינני יודע. צריך לשאול את היועצת המשפטית לממשלה.
מה ראש הממשלה מנסה להשיג? ייתכן שהמטרה היא להכניס עז מחוללת כאוס, להיכנס לתהליך שבסופו, כשהמינוי ייפסל, הוא שוב יוכל להאשים את היועצת ובית המשפט העליון שהם פוגעים ביכולתו לנהל את המדינה, "ועוד בשעת מלחמה".
ואולי יש כאן עוד משהו: ההתפרקות הטוטלית הזו מכל יומרה לקיים את החוק, לצד הנאום האחרון בו תפירת השקרים הייתה באמת גסה ושקופה לעין כל, כמו השאלה המוזמנת של המתחזה לעיתונאי, כמו שתיקתו כשנשאל על הבחירות במועדן, כל אלה ותופעות נוספת אצל נתניהו עשויות להעיד על שחיקה בצד של נתניהו וראש הממשלה, אולי בגלל אוריך ויועצים אחרים שהיו אחראים על יצירת הצלופן שבו עטף תמיד את התבשיל.
ואולי כל זה מעיד על הסרה מוחלטת של המסכות, על רצון להביא להתנגשות כוללת, מוחלטת, גלויה ובלי תחפושות, בינו לבין שלטון החוק, היועצת ובית המשפט העליון, מערכה אחרונה בניסיון להפוך ישראל למדינה אחרת מאוד.
