150 מחבלים חדרו, 17 אזרחים נרצחו, 28 חיילים נפלו, אזרח אחד נחטף - והקיבוץ טוהר רק אחרי 5 ימים: התחקיר הצה"לי על הקרבות הקשים בקיבוץ הקטן שבעוטף עזה ובמוצב הצבאי הסמוך לו מעורר תגובות קשות מקרוביהם של הנופלים והנרצחים - וגם מלוחמים שהשתתפו בלחימה עצמה. "הוא הרים אליי טלפון ב-6:47 בדיוק ואמר לי 'אבא, אתה לא מבין מה קורה פה'", סיפר אביו של סמל עילאי נועם בן מוחה ז"ל. "הוא עשה כל מה שיכל - ומאז לא חזרתי לעצמי".
שי, אביו של סמל עילאי נועם בן מוחה שנפל בקרב בכיסופים ב-7/10, סיפר כי "נועם היה גבר, ילד רציני שתכנן את החיים. הוא תמיד הסתכל רחוק והציב לו מטרות. גם גולני הייתה לו מטרה והוא הצליח בה, עד 7 באוקטובר. ילד עם המון שמחת חיים, עם המון רגישות. הוא אח לשלושה - אמיר, עדן ובר. הוא בן הזקונים ויש לו המון רגש, המון נתינה והמון אהבה. הוא אהב את המדינה".
האב תיאר את בוקר הטבח: "בשעה 6:47 בדיוק הוא הרים לי טלפון ואמר לי 'אבא, אתה לא מבין מה קורה פה. מלא טילים ופצמ"רים. בדיוק סיימתי סיור לילה, אני עייף'. אמרתי לו שייכנס לישון. הוא אמר שזה לא המצב - ומאז לא שמעתי ממנו יותר".
לדבריו, "מה שקרה זה שמחבלים חדרו לקיבוץ וכל הכוח מהמוצב רץ לכיוונם. ביקשו ממנו להצטרף אליו והוא אמר שהוא לא משאיר דוד מיטלמן, שנפל גם, לבד בש"ג של המוצב. ביחד הם הדפו מחבלים שבאו לכיוונם. תצפיתניות מהמוצב צעקו לו 'תעזוב את המקום, אין לך סיכוי', אבל הוא אמר 'בחיים אני לא זז מכאן'. זה נועם, אין בו פחד. היו בו רק כבוד וערכים. בזכותו התצפיתניות ניצלו. הם הביאו לשם מאגים ועשו מה שיכלו".
על הצגת התחקיר על הקרב, שבה נכח בעצמו, אמר: "היו רק שני חיילים ששמרו על המוצב בשער - היה את תומר נגר, שהיה 150 מטר משם בערך, ואת מיטלמן. אם נועם לא היה מקבל את ההחלטה להישאר שם, אני לא יודע מה היה קורה. הוא הציל את החיילים בבסיס ונתן זמן לכוחות להגיע לשם. בסוף ירו לעברו נ"ט - והוא נהרג".
האבא תיאר את התמודדות של המשפחה עם האבל על נפילת הבן: "אנחנו מתחזקים לאט לאט, לומדים לחיות לצד זה ולא בצל של זה. זה מה שנועם היה רוצה שיקרה. זה קשה מאוד. אמא שלו ואחים שלו וכולם נלחמים לאסוף את עצמם. אנחנו בטיפולים כל הזמן. מאז המקרה לא חזרתי לעצמי. המסר שלי הוא שתהיה בינינו אהבת חינם, ושנהיה מלוכדים ואוהבים. רק ככה ננצח את הכול. נמאס לשמוע ימין ושמאל. זה מעייף".
יהושע שני, אביו של סרן אורי מרדכי שני ז"ל, שנפל גם הוא בכיסופים ב-7 באוקטובר, התייחס לתחקיר שפורסם ואמר כי "הוא מבליט את תושיית וגבורת הלוחמים בשטח, לעומת החידלון שאחז בצמרת שב"כ וצה"ל".
"קלטו ש-50 מחבלים מתקרבים אליהם - ונלחמו עד הכדור האחרון"
סמל דוד מיטלמן ז"ל גדל במשפחה חרדית והתחנך במודיעין עילית. גיל רוזיאביץ', אביו המאמץ של הלוחם דרך עמותת "עושי חיל", סיפר כי "הציגו לנו את התחקיר עם הרמטכ"ל היוצא הלוי והדרג הפיקודי היוצא. שמענו את פרטי הקרב, והתחקיר הצבאי על מהלכו יורד לרזולוציות של מעשי הגבורה של כל חייל. זה יהיה בעתיד בתחקיר של הגדוד".
רוזיאביץ' ציין כי "אני יודע לומר מהבדיקה שלנו מה היה עם דוד. קודם כל, הוא לא היה אמור להיות בש"ג, הוא היה צריך להיות במטבח. הוא קיבל עונש ממפקד המחלקה שלו לא לשמור. הוא לא יכול היה לראות את החברים שלו 'נטחנים' בעמדת שמירה, אז שם את עצמו בכל זאת בעמדה. הוא היה בש"ג כשהחלה המתקפה, והוא קלט שמגיעים בין 40 ל-50 מחבלים לשער הכניסה למוצב.
"עמדת הש"ג מתצפתת על העמדה ששם היה תומר נגר ז"ל, ובין העמדה של דוד היו 50 מחבלים", המשיך. "דוד אמר בקשר 'פטיש חם, פטיש חם עלינו'. הוא הכריז על חדירת מחבלים, על ניסיון חדירה למוצב. קצת לפני זה חבר שלו עילאי נועם בן מוחה ירד מהסיור, קלט את המצב, והלך להביא מאג מהפלוגה. הוא הגיע עם זה לדוד, והם התחילו לירות מהעמדה על המחבלים. הם הרגו בין 15 ל-20 מהם לפי מה שנמצא בשטח. הם חטפו טיל RPG, ונהרגו".
לדברי האב המאמץ, "יש פרטים שאנחנו לא יודעים לומר מבחינת כמה זמן זה התנהל. אנחנו כן יודעים לומר על דברים משריונר שהגיע בערב לחלץ את ההרוגים, וגם מאחרים ששמרו את התחמושת. דוד ובן מוחה נמצאו בתוך העמדה - את זה אנחנו יודעים.
"לנו באופן אישי חשוב שיידעו שהוא נלחם ונשאר בעמדה, ועשה כל מה שהוא יכול היה לעשות כדי למנוע את החדירה", הדגיש. "בסופו של דבר, הוא עשה מה שאימנו אותו לעשות, וזה להילחם. הוא נהרג בלחימה. אומץ הלב שלו ושל שאר חבריו הוא שבחרו להישאר בעמדה מול פני האש, כשהיתרון של האויב גדול וברור, וכשהוא יודע שלא ייצא מזה בחיים. ועדיין, הם אזרו אומץ ונשארו להילחם על הכדור האחרון".
"תום נהרג מול אשתו וילדיו - נדרוש חקירה נוספת"
מהתחקיר על הקרב בכיסופים עלה כי האזרח תום גודו נהרג מירי צה"ל, לאחר שכוחות שסרקו אחר מחבלים בשטח הקיבוץ זיהו אותו בטעות כמחבל וירו בו בשוגג. "אנחנו את הידיעה המרה קיבלנו בערב יום השואה, ב-23 באפריל - תאריך יום הולדתו של תום", אמר בכאב אביו יעקב. "זה הכה בנו קשות ובצורה שאני לא יכול להשתחרר ממנה".
לדבריו, "הצבא נקט בנוהל חניבעל והרג את תום - זה פשוט לא מתקבל על הדעת. הצבא כשל פה בצורה הכי מחפירה שיכולה להיות. זאת לצד ההסתרה מהמשפחה במשך שנה וחצי - זה כשל נוראי ובלתי נסלח".
האב יעקב סיפר כי "קברנו את תום כחלל פעולות איבה שנרצח על ידי מחבלים, ואז בתחקיר הצבאי התברר שהוא נהרג בידי כוח צה"ל. זה לקח להם שנה וחצי עד שהגיעו אליהם עם האמת הזאת - על אף שהחיילים שהיו שם ידעו את זה אחרי חצי שעה. יש המון שאלות לא ברורות. כל הפרוצדורה הזאת לא נהירה לנו ואנחנו מקווים להגיע לחקר האמת. זה חורה מאוד לדעת שהוא נהרג על ידי חיילי הצבא שלנו. לא הגיעו אלינו אף אחד לפני שהקצין החוקר הגיע בסוף אפריל.
"האירוע קרה ב-8 באוקטובר ב-7:30 בבוקר", פירט האב על המקרה, כפי שהוצג לו. "הלחימה העצימה בכיסופים נרגעה במידה מסוימת, ולכוח שהגיע היה מידע מודיעיני על איכון טלפונים סלולריים של חמאס באזור. הם הגיעו לבית של תום ולימור אשתו, ניסו לפתוח את דלת הממ"ד, ותום כמובן הפעיל לחץ נגדי. הם צעקו 'תפתח את הדלת', ותום, ששמר על משפחתו ממחבלים, צעק בחזרה 'מי זה'. שם הסתיים השיח. הם ירו בדלת ותום נהרג לנגד אשתו ובנותיו".
האב הבהיר: "נדרוש חקירה נוספת, ואנחנו רוצים להגיע לחיילים האלה ולשאול מה היה להם בראש. אפשר להגיד 'ערפל קרב' ועוד אלף דברים אחרים - אבל זה לא מתקבל על הדעת. הוא דיבר איתם. היה שם גם מ"פ והחייל שירה היה מקלען, זה ברור שהכדורים יחדרו את הדלת.
"לימור והבנות ראו את כל זה", המשיך. "הם ראו אותו קורס לרצפה עם זרם דם שיוצא ממנו. לימור פתחה את חלון הממ"ד וקפצה עם הבנות מהחלון עד שהגיעה לכוח צה"ל אחר. זאת הזיה מטורפת, ואני לא נרגע מהדבר הזה. הוא לא נורא בשוגג, הוא נורה בכוונת תחילה. נכון, הם לא ידעו שהוא מעבר לדלת, אבל הוא שאל 'מי זה'. אנחנו ממש בכאוס מאז המקרה".
לימור הבדלה, אלמנתו של תום, התייחסה לתחקיר באמצעות באי כוחה - עורכי הדין יובל יועז ושרה חביב. "למרבה הצער תחקיר צה"ל כולל שגיאות והטעיות רבות ביחס למכלול הכשלים של חיילי צה"ל בבית משפחת גודו", מסרה דרכם. "איננו מוכנים להשלים עם התנהלות זו. זה אינו סוף פסוק מבחינתנו".
הלוחם שדורש תשובות: "ה'תחקיר'? מחלל את זכר הנופלים"
"אני יעקב ועקנין, לוחם ששירת במוצב כיסופים לצד לוחמי גדוד 51 של חטיבת גולני ביום השחור - 7 באוקטובר 2023", אמר הלוחם שהשתתף בקרבות הבלימה נגד חמאס. "קראתי בתדהמה ובזעזוע את תחקיר צה"ל שהתפרסם לאחרונה בתקשורת - תחקיר שמעולם לא כלל אותי, לא את חבריי לנשק, ולא אף אחד מהלוחמים שנלחמו בשטח באותו יום".
לדבריו, "העובדה שלא תוחקרתי מעולם, ואף אחד מחבריי שנכחו בלב הקרב לא נשאל או נשמע, שוללת כל תוקף מהתחקיר הזה. מדובר במסמך חד-צדדי, שטחי, החוטא לאמת, ומתעלם בעיוורון מעובדות, עדויות והוכחות רבות שברשותי וברשות לוחמים נוספים. התחקיר מלא בעיוותים, חצאי אמיתות ונראה כמאמץ ברור לטיוח – ולא כחיפוש אמיתי אחר האמת".
"ההשפלה שחוויתי עם פרסום התחקיר הזה, מבלי שניתנה לי ולחבריי האפשרות הבסיסית להשמיע את קולנו, קשה מנשוא", הדגיש ועקנין. "התחושה היא שמערכת שלמה החליטה לכתוב את ההיסטוריה מחדש - בלי לבדוק, בלי לשמוע, ובעיקר בלי לרצות להבין באמת מה התרחש שם. העלבון כפול, כשהתברר כי גם בקשתן הברורה של המשפחות השכולות שלא לפרסם את התחקיר לציבור - נרמסה ברגל גסה. זה מעשה חסר רגישות, חסר יושרה, ובעיקר חסר אחריות.
"אני קורא כאן בקול ברור: אם יש רצון אמיתי להגיע לחקר האמת - פתחו את הדלת גם ללוחמים עצמם. לנו יש מה לספר, ויש לנו גם איך להוכיח. כל עוד זה לא קורה - כל 'תחקיר' שכזה אינו אלא מסמך ריק, שמסכן את עתידנו לא פחות משהוא מחלל את זכר הנופלים".
