חלק מהמחיר הכבד שמשלמות משפחות המילואימניקים - אלה שמסכנים את חייהם כבר מאות ימים - נחשף היום (ראשון) בדוח המיוחד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מהנתונים עלה כי כמחצית מבנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים דיווחו כי הקשר הזוגי נפגע בעקבות שירות המילואים, וכשליש (34%) הודו שהדבר הוביל למחשבה על פרידה או גירושין.
מור, הנשואה לרס"ל (במיל') כפיר המשרת בחטיבה 8, יודעת היטב מה זה להיות חלק מהסטטיסטיקות הקשות. כפיר השלים מפרוץ המלחמה יותר מ-300 ימי מילואים בחמישה סבבים שונים, והמשפחה מפתח תקווה עם שלושה ילדים - אסף (14) מנישואים ראשונים, מיקה (6) וגאיה (5) - חווה על בשרה את המחיר הכבד של המלחמה הארוכה.
"כל סבב היה שונה מהסבב הקודם, התפתחנו לאורך התקופה הארוכה הזו שתכף מגיעה לשנתיים", סיפרה מור ל-ynet, וגילמה בסיפורה האישי את הממצאים הקשים שחשף היום דוח מיוחד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על השפעת המילואים על המשפחות.
מ"מוד הישרדות" לחרדת נטישה אצל הילדים
מבחינת מור, האתגר המשפחתי מתמקד בעיקר ברגרסיה התנהגותית של שתי בנותיהן הקטנות, שמתמודדות מידי סבב עם פרידה מאבא לתקופה ארוכה - תופעה המשקפת את הממצא שעליו מצביע הדוח כי 52% מבנות הזוג דיווחו על שינוי לרעה במצב הנפשי של ילדיהן בעקבות שירות המילואים.
מור העידה על תחושות קשות שליוו את המשפחה בחשש לחייו ושלומו של כפיר, במהלך ארבעת במהלך ארבעת סבבי המילואים הראשונים. "היינו כולנו במוד של הישרדות. הוא היה בעזה או בסוריה או בלבנון, עם סכנה לחייו. היו לא מעט דאגות, תקופות ארוכות מאוד בהן לא היה בבית. הבנות הקטנות חוו סוג של חרדת נטישה, בעיות רגשיות. הלכו אחרי לכל מקום בבית, ולא הסכימו לעשות דבר בלעדיי".
הפגיעה לא הסתיימה ברמה הרגשית. מור שיתפה כי אחת מבנותיה מתמודדת כיום עם לקות שפתית. "לא יודעת אם זה קרה בעקבות המילואים, אבל זה הגיע בצל ההתמודדות איתם. עכשיו היא שובצה לכיתה מיוחדת".
"כשהוא חוזר מהמילואים, הוא שונה"
גם שרון (שם בדוי), נשואה לד', לוחם מילואים שהשלים למעלה מ-200 ימי שירות, מתארת מציאות לא פשוטה. השניים נשואים יותר מ-20 שנה ולהם שלושה ילדים בגילים 15, 19 ו-22. "בכל פעם כשהוא חוזר מהמילואים, הוא שונה. יש מצבים שהילדים ואני ממש מופתעים מההתנהגות שלו. הוא יכול להתעצבן מדברים קטנים, להיות חסר סבלנות לגמרי", סיפרה.
שרון השתתפה במפגש תמיכה לנשות משרתי מילואים, כהכנה לחזרתו של בעלה. "נתנו לנו כלים לנסות להכיל את המצבים האלו, לנסות להבין אותו, מה הוא עבר וחווה במילואים", אמרה. "גם לנו, בתור בנות הזוג, לא קל. בכל פעם כשחוזר, אנחנו צריכות להתרגל מחדש לנוכחות שלו".
במקביל להיותה רעיה למילואימניק, היא גם אם לשני חיילים 0 אחד בקבע ואחד בסדיר. "במשפחה יש לנו הכול מהכול - מילואים, קבע, סדיר ומתבגרת", אמרה. לדבריה, הקושי בלט במיוחד ביום שבו פרץ המבצע באיראן: "בעלי הוקפץ למילואים, שני הילדים שבצבא לא היו בבית, ונשארתי לבד עם הבת הקטנה. ידעתי שאני אחראית על כל מה שקורה לנו. כשבעלי פה, הוא נותן לי ביטחון. כשלא - אני מחזיקה הכול לבד. זה לא פשוט".
"חשבתי בהתחלה שאולי ניפרד"
הנתונים על מחשבות על פרידה מקבלים ביטוי גם בסיפורה של ילנה מחיפה, שנשואה לרס"ר (במיל') וסילי מגדוד 605 של הנדסה קרבית. וסילי השלים לאורך המלחמה כ-300 ימי מילואים, ולשניים ילד בן 3 - ריי - ושני חתולים, בגירה ובאטמן.
"בהתחלה זה לא השפיע טוב על הזוגיות שלנו, היה סטרס גבוה בבית, הייתי עם המון חרדות. לא הבנו מה קורה במדינה, עם מה שקרה ב-7 באוקטובר והמצב הביטחוני אחריו. הייתה תקופה נוראה של חוסר ידיעה ופחד לא נורמלי, שהשפיעו עלינו מבחינה נפשית. היו בינינו הרבה ריבים ומתחים, ואי-הסכמות לגבי הילד שלנו", סיפרה ילנה.
על המרחק מבנם הקטן, שעם פרוץ המלחמה היה כבן שנה בלבד, הוסיפה: "ריי לקח את זה מאוד קשה. ככל שהוא גדל הבין יותר שאבא פתאום נעלם. הוא היה מתעורר בלילות בצרחות 'איפה אבא?!', היה בוכה הרבה. היום, כשהוא בן 3, הוא כבר יודע לספר 'אבא במילואים, הוא עושה פיו פיו'. לא ברור איפה הוא למד את זה, חזר עם זה מהגן".
הנתונים על מחשבות על פרידה מקבלים חיזוק גם מעדותה של ילנה. "חשבתי בהתחלה שאולי ניפרד, שלאור המצב אנחנו נתגרש והנישואים שלנו ייגמרו. אבל החלטנו להילחם על הזוגיות שלנו. זה אומר להבין שהמצב הזה לא ישתנה בקרוב וצריך ללמוד לחיות איתו. בכל מקרה, אנחנו מחכים עכשיו עם ההרחבה של המשפחה. אח או אחות קטנים לריי נביא רק כשהמצב יירגע ויהיה יותר בטוח במדינה".
ילנה מספרת גם על תחושת חוסר אונים אישית מול השירות הארוך: "לא ידעתי איך אני יכולה לתרום. בסוף הצלחתי לראות במילואים שלו גם משהו חיובי - שככה אנחנו תורמים כמשפחה למדינה".
שינוי גישה בסבב החמישי: "החלטתי שיהיה לנו כיף"
בסבב החמישי התייצב כפיר, בעלה של מור, לפעילות בגזרה הצפונית. אחרי מאות ימי מילואים, הפעם מור קיבלה החלטה משפחתית אחרת. "החלטתי לדאוג שזה יהיה הסבב הכי טוב למשפחה שלי, שבו נתמקד בצמיחה וגדילה, בי ובילדים. שלא נחכה רק לרגע בו אבא יחזור, נשתדל להמשיך עם החיים שלנו ובמקביל לדבר איתו בכל יום", אמרה.
מור שיתפה שבתקופה הזו, היא נעזרה בסביבה ובשירותים שיתמכו את המשפחה. "הרשיתי לעצמי לקבל עזרה. פעמיים בשבוע הבאתי בייביסיטר שיהיה לי יותר זמן לעצמי, או לאחד הילדים שהיו זקוקים לי", היא ציינה. "פעם בשבוע הגיעה מנקה שעזרה לי עם הבית. זה כרוך בעלויות, אבל הגשתי בקשה להחזרים. חשוב להכיר את מה שמגיע לנו וליהנות ממנו".
הליווי המקצועי: כלים להתמודדות
חלק מהשינוי בגישה של מור נבע מהליווי המקצועי שקיבלה המשפחה. "פסיכולוגית מלווה אותנו כמשפחה ועוזרת לנו להקל את החוויה עבור הילדים. בזכות העובדה שההדרכה הייתה בזום, גם כפיר יכול היה להצטרף במהלך המילואים שלו לשיחות ולהיות גם הוא חלק מהמפגש". לדבריה, בזכות קרן הסיוע למשפחות משרתי המילואים מקבלת המשפחה החזרים בגובה 80% על הליווי המקצועי.
אחת התובנות המשמעותיות ביותר שמור אימצה במהלך הליווי הייתה ההבנה כי "ברגע שאנחנו משנים את התגובה שלנו לסיטואציה, ההתנהגות של הילדים משתנה. למשל, כשכפיר קיבל את הזימון לסבב החמישי וסיפרנו את זה לבנות, הן התחילו לבכות ולהשתולל, הן ממש תפסו אותו ברגל, סירבו שזה יקרה. בדרך כלל, יכולתי לבכות יחד איתן, זו תחושה מאוד לא נעימה. אבל אמרתי להן שיהיה לנו כיף בסבב הזה, שנעשה זמן איכות שלנו. בזכות הכלים שקיבלתי בהדרכה, הצלחתי להגיב באופן מסוים שגם הרגיע את הבנות".
