בסוף השבוע שעבר התארח מושל קליפורניה גווין ניוסם בתוכניתו של ביל מאהר ב-HBO, כחלק ממה שנראה כמהלך להכנת הקרקע לריצה לנשיאות ב-2028. עצם האפשרות שניוסם בן ה-57 – שאף נראה כאילו נוצר במעבדה למועמדים פוליטיים – ינסה להגיע לבית הלבן, אינה מפתיעה. אולם המסלול שדרכו הוא מתכנן לרוץ דווקא כן: המושל הפרוגרסיבי של המדינה הגדולה, החשובה והליברלית ביותר בארה"ב, עושה בחודשיים האחרונים תזוזה ברורה למרכז.
9 צפייה בגלריה
אובדי עצות. מושל קליפורניה גווין ניוסם, קמלה האריס וננסי פלוסי
(צילום: רויטרס, ANGELA WEISS / AFP, gettyimages, שאטרסטוק)
ראשית, הוא התחיל פודקאסט חדש בשם This is Gavin Newsom ואמר כי ישמח לדבר עם "אושיות MAGA" (ראשי התיבות של סיסמת טראמפ, Make America Great Again). כבר בתוכנית הראשונה אירח את צ'ארלי קירק, אחד המשפיענים המרכזיים וגם הקיצוניים ביותר של התנועה הטראמפיסטית. שבועיים אחר כך הזמין את סטיב באנון, יועצו המיתולוגי של טראמפ. עם שניהם הוא הסכים על שורה של נושאים, כולל זכויות טרנסג'נדרים ומדיניות הגיוון וההכלה שנגדה מנהל הנשיא דונלד טראמפ מלחמת חורמה.
התגובות סביבו היו קשות, גם ברשתות החברתיות וגם במעגל הפרטי שלו, אבל ניוסם השיב כי הוא רואה בתגובות הללו בדיוק חלק מהבעיה הגדולה שניצבת בפני הדמוקרטים. "אנחנו כבר יודעים על מה אנחנו לא מסכימים עם תנועת ה-MAGA", הסביר ניוסם בתוכניתו של ביל מאהר, "אני רוצה להבין מה המניעים ומאיפה אנשים מגיעים. המותג של המפלגה הדמוקרטית כרגע רעיל, הצד השני הרס אותנו בבחירות. אנחנו לא יכולים להמשיך לדבר לעצמנו – כי אז נהפוך למיעוט קבוע".
9 צפייה בגלריה
המושל ניוסם עם טראמפ ורעייתו מלניה, בביקור שערך הנשיא בקליפורניה בינואר בעקבות השריפות שם
(צילום: Mark Schiefelbein/AP)
עדיין מוקדם מאוד לדעת אם הדרך שבה צועד ניוסם היא אכן התשובה למצב שזקני המפלגה מגדירים כגרוע ביותר מאז הניצחון האדיר שרשם רונלד רייגן ב-1980, אז מחץ את יריבו הדמוקרטי והמכהן ג'ימי קרטר וצבע כמעט את כל מפת ארה"ב באדום. אבל התזוזה של מושל קליפורניה כן מבהירה דבר אחד: חמישה חודשים אחרי אחד ההפסדים הצורבים ביותר של מפלגה כלשהי בהיסטוריה של ארה"ב, המפלגה הדמוקרטית עדיין בהלם, נעה ונדה במדבר, מחפשת כיוון ולא פחות מזה – מנהיגות.
10 דמוקרטים, 10 הסברים שונים
טראמפ טוען, בלי קשר למציאות, כי קיבל בנובמבר אשתקד "מנדט חסר תקדים" – והוא גם מתנהג כך מאז השבעתו ב-20 בינואר. המציאות היא שהבחירות היו מהצמודות אי-פעם, טראמפ קיבל פחות מ-50% מהקולות בהצבעה הפופולרית וניצח את המפה האלקטורלית בהפרש של 230 אלף קולות בלבד (במדינות המפתח שבהן הפער היה צמוד). אבל גם הפסד קרוב יכול להיות מפלה קשה מאוד, וזה בדיוק מה שקרה לדמוקרטים. הם הפסידו בכל מקום – הבית הלבן, הקונגרס, ושמונה מ-11 מרוצים לתפקידי מושלי מדינות. מדאיג אפילו יותר מבחינתם הוא הדימום של מצביעים מדמוגרפיות שבאופן היסטורי הצביעו לדמוקרטים – בעיקר היספנים וצעירים – וניצחונות בהפרש קטן מהרגיל במדינות כחולות.
9 צפייה בגלריה
טראמפ וביידן באירועי ההשבעה ב-20 בינואר. הוויכוח על הסיבות לתבוסה נמשך גם חצי שנה אחרי
(צילום: Jim WATSON / AFP)
מבחינות רבות הפוסט-מורטם המתבקש עוד לא התחיל. חלק משמעותי מהממסד הדמוקרטי עדיין מוצא דרכים להסביר את ההפסד בכל דבר חוץ מאשר המסרים או העמדות של המפלגה. אם תדברו עם עשרה דמוקרטים, תקבלו עשרה הסברים שונים: יש מי שמאשים את ג'ו ביידן שהחליט לרוץ שוב בגיל 81 ופרש מאוחר מדי; יש מי שמאשים את קמלה האריס וטוען שהיה צריך לקיים מיני-פריימריז לפני הוועידה הדמוקרטית באוגוסט; יש האשמות כלפי האווירה התקשורתית, בעיקר השליטה הימנית המוחלטת בעולם הפודקאסטים והמדיה החברתית, וההימנעות של קמפיין האריס מלקיחת סיכונים (היא לא התארחה למשל בפודקאסט הפופולרי של ג'ו רוגן, אחרי שטראמפ כן הופיע בו). טים וולז, שרץ כסגנה של האריס בבחירות, אמר לאחרונה שהוא מאמין שהקמפיין שלהם היה זהיר מדי. קן מרטין, היו"ר החדש של המפלגה, טען מצדו: "יש לנו את המסר הנכון, אנחנו צריכים לחבר אותו בחזרה עם הבוחרים".
כמעט כולם מאשימים את האינפלציה, שגרמה הפסדים לממשלים מכהנים ברחבי העולם המערבי, ויש דמוקרטים שמרגישים שהם היו פשוט קורבנות חסרי מזל של המצב הכלכלי שלאחר מגפת הקורונה. המשבר בגבול הוא עוד הסבר שיש סביבו הסכמה רחבה למדי. מדיניות ההגירה תחת ביידן הייתה לא-קוהרנטית לחלוטין. לביידן גם לא היו הכישורים הרטוריים של ביל קלינטון וברק אובמה, שידעו לשלב בין מדיניות נוקשה כלפי מהגרים לא-חוקיים מסוכנים לבין פתיחת זרועות לפליטים שרק מנסים להציל את עצמם ולמהגרים שהגיעו לארה"ב כילדים. כל זה שיחק הישר לידיו של טראמפ. הדמוקרטים הניחו שההבטחות של טראמפ לגרש מכל הבא ליד ישאירו את המצביעים ההיספנים אצלם, אבל למרות שהאריס עדיין זכתה ברוב בקרב המצביעים הללו, טראמפ השיג מספרי שיא עבור מועמד רפובליקני.
יש גם קונצנזוס שהמפלגה הדמוקרטית הפכה למפלגה של אנשים משכילים שמדברים באופן שהרוב הלא-משכיל באמריקה לא מתחבר אליו ולפעמים אף נעלב ממנו. מעמד הפועלים הרגיש שהמפלגה הדמוקרטית השאירה אותו מאחור, וגברים צעירים שמתוסכלים משינויים דמוגרפיים ומגדריים מצאו נחמה אצל טראמפ.
דור ה-Z נוטש: "הצעירים הכי שמרנים זה 60 שנה"
סביר להניח שכל ההסברים האלה גם יחד תרמו למפלה הדמוקרטית, אבל אם לא די בכך – העתיד של המפלגה לא נראה מזהיר במיוחד: אחוזי התמיכה בה עומדים כעת על פחות מ-30% – המספרים הגרועים ביותר אי-פעם עבורה; אין לה מנהיג לאומי פופולרי; היא לא יכולה לעצור חקיקות בקונגרס; היא במיעוט בבית המשפט העליון והמצב יישאר כך עוד שנים; מפת המירוצים לסנאט ב-2026 נראית עבורה רע מאוד; ושתי הבעיות הכי קשות לטווח הקרוב והבינוני: מצביעים צעירים נעשים שמרנים באופן דרמטי – המילניאלס היו אחד הדורות הפרוגרסיביים ביותר, בעוד דור ה-Z עומד להיות אחד השמרניים ביותר – ויש נהירה החוצה ממדינות "כחולות", כאלו שבהן רוב של מצביעים דמוקרטים.
הפובליציסט עזרא קליין כתב החודש ב"ניו יורק טיימס" כי אם דפוסי התנודות של האמריקנים ממקום למקום יימשכו כפי שהם עכשיו, הדמוקרטים יספגו מכה הרסנית לאחר מפקד האוכלוסין של 2030. המפקד הזה עשוי לשנות לגמרי את מפת חלוקת המושבים בבית הנבחרים, וגם את המפה האלקטורלית בבחירות לנשיאות. כבר בבחירות אשתקד הפסידה האריס בכל המדינות שאוכלוסייתן גדלה הכי הרבה מאז 2020. "הדמוקרטים מאבדים מצביעים ממעמד הפועלים", כתב קליין, "הם רואים שחיקה ביתרון שלהם בקרב מצביעים לא-לבנים. הם מפסידים מצביעים צעירים. משהו לא בסדר במפלגה הדמוקרטית".
סקר מקיף של הסוקר הדמוקרטי דייוויד שור רק מדגיש את התהום הפעורה לתוכה מביטים הדמוקרטים. לפי שור, הממצא המדאיג ביותר שלו הוא הנטייה החדה לכיוון טראמפיזם מצד צעירים, מהגרים וכמעט כל מי שאינו ליברל. "מה שהכי מפחיד אותי", אמר שור, "הן המגמות בקרב צעירים. הבוחרים הצעירים – ללא הבדל גזע ומין – הופכים לרפובליקנים. הצעירים הפכו מהדור הכי פרוגרסיבי, למה שעשוי להיות הדור השמרני ביותר שחווינו אולי ב-60-50 שנה".
גם הפער המגדרי גדול מאי-פעם: גברים בני 18 תמכו בטראמפ ב-23% יותר מצעירות באותו גיל. דאג סוסניק, שהיה יועץ בכיר לנשיא ביל קלינטון, אמר ל"אקסיוס" כי צעירים שלא למדו בקולג' "הם קודם כל תומכי טראמפ אמיתיים ולא רק מתנגדים לדמוקרטים. נשים לבנות צעירות שלא למדו בקולג' עשויות להיות או תומכות טראמפ או אנטי-דמוקרטיות במידה שווה. החריגות הן נשים עם השכלה גבוהה שהן מאוד דמוקרטיות, אבל זה לא מספיק".
די להיות נחמד: המרד נגד צ'אק שומר
כעת, כשברור עומק התהום, צריכים הדמוקרטים לתכנן את הדרך הארוכה חזרה, אבל בינתיים הם אפילו לא מצליחים להחליט כיצד להתמודד עם טראמפ. בחודשיים וחצי בתפקיד כבר הוריד טראמפ פטיש קטלני על הדמוקרטיה, משרדי הממשלה וחופש הביטוי בארה"ב, ומבחינות רבות הוא מתפקד כשליט אוטוריטרי. הקונגרס כמעט ולא קיים בתפקידו כמאזן וכבולם, ומערכת המשפט נמצאת תחת מתקפה מתמדת. הדמוקרטים, ברובם, משמשים בעיקר צופים מהצד. הם מיעוט בקונגרס ולכן אין להם באמת כוח, אבל לפחות במקרה אחד משמעותי שבו כן הייתה להם אפשרות להראות התנגדות, הם התקפלו במהירות.
זה קרה בחודש שעבר בהצבעה בסנאט על תקציב להמשך תפעול הממשל, שלפי הכללים שם מצריך רוב של 60 קולות מתוך 100. לרפובליקנים יש רק 53 סנאטורים, ובתמורה לקולות החסרים יכולים היו הדמוקרטים לנצל זאת כדי לחלץ שינויים בתקציב הימני שעמד על השולחן, תקציב שמעניק יד חופשית יותר לממשל בהקצאות תקציביות, באופן שמקל עליו בקיצוצי הענק שמוביל המיליארדר אילון מאסק. אולם הרפובליקנים סירבו אפילו לנהל משא ומתן – ובסופו של דבר החליט מנהיג המיעוט הדמוקרטי, צ'אק שומר, יחד עם עוד תשעה סנאטורים מהסיעה שלו, להצביע בעד העברת התקציב.
שומר טען כי האלטרנטיבה של השבתת הממשל הייתה נותנת לטראמפ את האפשרות להשתלט בלעדית על עוד ועוד משאבים ממשלתיים. בריאיונות רבים אמר שומר כי הדמוקרטים לא צריכים להתנגד לכל דבר שטראמפ עושה. כך, הוא הסביר, "העם האמריקני יראה כיצד הוא נכשל בעצמו. אני מאמין שככה ננצח בבחירות אמצע הכהונה ב-2026, ואז יהיו גם סנאטורים רפובליקנים שיפנו עורף לטראמפ".
את המצביעים הדמוקרטים זה לא שכנע, וכנראה בצדק. מדובר בתפיסה נאיבית מאוד ב-2025, והכעס על שומר היה כה גדול, עד שהוא נאלץ לבטל חלק ממסע היח"צ המתוכנן סביב הוצאת ספרו החדש, העוסק בעלייה באנטישמיות בארה"ב. כעת יש גם עצומות שדורשות להדיח אותו. "הגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים, צ'אק שומר צריך להתפטר", אמר השבוע בטו אורורק, שב-2020 רץ בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות.
"הבעיה שלנו היא שגם עכשיו אנחנו לא מבינים איזה משחק מתנהל ונגד איזו מפלצת אנחנו עומדים. רוב הדמוקרטים עדיין חושבים שהם באמריקה של חזון אובמה, אבל האמת היא שכנראה אף פעם לא הייתה אמריקה כזו. אחרת לא היה כל כך קל לאדם אחד לפרק בכזו מהירות את כל מה שנבנה"
יש מי שחושב שחוסר האונים כעת של הדמוקרטים בקונגרס עשוי להביא לגרסה ליברלית של "מפלגת התה" הרפובליקנית מ-2010. אז, בעקבות התבוסה הקשה בבחירות של 2008, נוצר פלג שמרני-קיצוני יותר שהפך לתנועה רחבה נגד הממסד הרפובליקני, ועליה למעשה נולד הטראמפיזם. "יש כעס מבעבע, תסכול ופחד", אומר פעיל בכיר במפלגה הדמוקרטית, "אבל אני לא חושב שנראה מפלגת תה דמוקרטית. ליברלים לא בנויים ככה. הבעיה שלנו היא שגם עכשיו אנחנו לא מבינים איזה משחק מתנהל ונגד איזו מפלצת אנחנו עומדים. רוב הדמוקרטים עדיין חושבים שהם באמריקה של חזון אובמה שבאמת ריגש גם אותי, אבל האמת היא שכנראה אף פעם לא הייתה אמריקה כזו. אחרת לא היה כל כך קל לאדם אחד לפרק בכזו מהירות את כל מה שנבנה".
רציתם אישה, ותראו מה קיבלתם
בדבר אחד נראה שכמעט כולם במפלגה הדמוקרטית מסכימים: היא הלכה רחוק מדי בהתמקדות בנושאים תרבותיים, בעיקר סביב זכויות טרנסג'נדרים וקידום בני מיעוטים. תגובת הנגד האלימה של ממשל טראמפ מחזירה עכשיו את המיעוטים האלה עשרות שנים לאחור, אבל הדמוקרטים לא מתכוונים להגיב הפעם.
הסנאטור ג'ון פטרמן מפנסילבניה, שהגיע לקונגרס בזכות תמיכה פרוגרסיבית רחבה מאוד, הוא המקרה הבולט ביותר של מי שעשה שינוי של כמעט 180 מעלות במרבית עמדותיו. התמיכה החד-משמעית שלו בישראל מאז טבח 7 באוקטובר היא רק דוגמה אחת. פטרמן הצביע בעד התקציב הרפובליקני ובעד רוב מועמדי הקבינט של טראמפ, ואף נפגש עם הנשיא באחוזת מאר א-לאגו שלו בפלורידה. "הפרוגרסיבים רצו אישה צעירה שתרוץ לנשיאות, ואז קרה מה שקרה", אמר בשבוע שעבר ל"פייננשל טיימס", והזהיר מ"קולות קיצוניים" ומדרך של התנגדות עיוורת לכל מהלך של טראמפ. "בפעם הקודמת שבה צעקנו וצרחנו ודרשנו מנהיגות חדשה, איך זה עבד?", שאל בהתייחסות למרד הדמוקרטי נגד ביידן אחרי העימות הכושל שלו מול טראמפ, שהביא לפרישתו מהמרוץ והחלפתו בהאריס. "אולי הגיע הזמן שנבין איפה אנחנו נמצאים ולנסות למצוא דרך קדימה – במקום רק להגיב".
גם שר התחבורה לשעבר בממשל ביידן, פיט בוטיג'ג', הומו מוצהר, הסיר בשקט את הפרונאונס שהופיע בפרופיל הטוויטר שלו: "he/him". בוטיג'ג' הוא אחד הדמוקרטים הנוכחים ביותר בתקשורת ובמדיה החברתית ואין ספק כי הוא מכין את הקרקע לריצה לנשיאות. עוד דמוקרטים שנראים בכל מקום ואפשר להסיק כי הם חושבים על 2028: טים וולז, שהיה הסגן המיועד להאריס, ונראה כי המסלול שעליו הוא רוכב הוא התכתשות ישירה עם אילון מאסק (אותו כינה לאחרונה dipshit, "שמוק", והביע שמחה לאיד על הצניחה במניות טסלה); והמושל היהודי של אילינוי, ג'יי בי פריצקר, שמהמר על כך ששילוב בין ליברליזם כלכלי להיצמדות לערכים ליברלים קלאסיים – כולל הגנה על מיעוטים – יחד עם הרקורד שלו כמושל, יכול להביא אותו לבית הלבן.
מושל מינסוטה טים וולז לועג לטסלה שמניותיה צנחו:
אדם נוסף שחושב על ריצה הוא רם עמנואל – שהיה ראש לשכת הבית הלבן של אובמה בקדנציה הראשונה ואחר כך ראש עיריית שיקגו ושגריר ארה"ב ביפן. כמו ניוסם, גם עמנואל מטיל את האשמה בהתמקדות הדמוקרטית בנושאים חברתיים: "הציבור ראה אותנו עסוקים יותר באינטרסים ונושאים תרבותיים מאשר בעם האמריקני. שינויי אקלים, הפלות, woke, כל אלה נושאים שאכפת לי מהם, אבל הם לקחו את כל האנרגיה שלנו. העם האמריקני אמר: 'אכפת לכם מזה יותר מכל דבר אחר'. פעם היו לנו דמוקרטים ליברלים, מתונים ושמרנים. עכשיו אנחנו בעצם רק מפלגה ליברלית – ואי אפשר להמשיך ככה".
יש עדיין רוח קרב: "לכו לעשות צרות"
גם במחנה הפרוגרסיבי הניצי מתמקדים כעת פחות בסוגיות התרבותיות, אלא בעיקר במסר הכלכלי כחלק מהמאבק בטראמפ. שני מנהיגי המחנה הזה, הסנאטור ברני סנדרס וחברת בית הנבחרים הצעירה אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז, יצאו בחודש שעבר למסע עצרות ברחבי ארה"ב תחת הכותרת "נאבקים באוליגרכיה" – ולכנסים הללו הגיעו אלפי תומכים על רקע תסכול של רבים ממהלכיו הדרמטיים של טראמפ, בכללם קיצוצי הענק שמוביל אילון מאסק והחשש ממיתון בצל מדיניות המכסים של הנשיא.
גם לסנדרס יש אזהרה לדמוקרטים: הוא האשים שהם הפנו את גבם למעמד הפועלים, וקרא להציב בקדמת הבמה סוגיות כמו אי-שוויון כלכלי וביטוחי בריאות. "אם הם יעשו זאת, אני חושב שהאנשים העובדים יחזרו הביתה. אם לא, אני חושש שהמפלגה תמשיך להידרדר", אמר בריאיון ל-NPR. בעצרת של הצמד הפרוגרסיבי באריזונה, אוקסיו-קורטז שלחה מצדה מסר שנראה מכוון לצ'אק שומר, על רקע התקפלותו בהצבעה על התקציב. "אנחנו צריכים מפלגה דמוקרטית שתיאבק עבורנו חזק יותר", אמרה, וקראה לקהל לקדם מועמדים "עם האומץ להיכנס לקטטות" עבור העובדים האמריקנים.
9 צפייה בגלריה
צריך אומץ להתקוטט. סנדרס ואוקסיו-קורטז בעצרת בחודש שעבר באריזונה
(צילום: REUTERS/Rebecca Noble)
9 צפייה בגלריה
אלפים הגיעו כדי לשמוע על "המאבק באוליגרכים". סנדרס בעצרת בקולורדו
(צילום: REUTERS/Kevin Mohatt)
ולצד תחושה של יאוש במחנה הליברלי, יש גם מי שרואה ניצנים של תקווה. אחד מהם הגיע השבוע, במרוץ לתפקיד מושב בבית המשפט העליון של מדינת וויסקונסין, בין מועמד שמרני למועמדת ליברלית. מדובר אמנם בבחירות שאיש לא היה מציב להן תשומת לב בשגרה, אולם הן נתפסו כמבחן אלקטורלי ראשון עבור טראמפ מאז השבעתו, והפכו במידה רבה למשאל עם בנוגע לבעל בריתו מאסק, שהתערב במרוץ והשקיע בו סכום עתק של 20 מיליון דולר. הכסף הזה לא סייע, והשופטת הליברלית סוזן קרופורד ניצחה ושמרה על הרוב הליברלי באותו בית משפט. גם בבחירות שנערכו במקביל על שני מושבים לבית הנבחרים בפלורידה רשמו מועמדי הדמוקרטים הישג סמלי: הם הפסידו אמנם ליריביהם הרפובליקנים במדינה שהפכה בשנים האחרונות ל"אדומה" מובהקת – אבל צמצמו בחצי את הפער האדיר של כ-30% שבו ניצח טראמפ באותם מחוזות בנובמבר.
המבחן הגדול של הדמוקרטים לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028 יהיה בחירות אמצע הכהונה ב-2026, שבהן יעמדו להצבעה כל המושבים בבית הנבחרים וחלק מהמושבים בסנאט. בחירות כאלו נתפסות לרוב כמשאל עם סביב התנהלות הנשיא, וההיסטוריה עומדת לצד הדמוקרטים: הפעם האחרונה שבה מפלגתו של נשיא שלטה בשני בתי הקונגרס ושמרה על כך גם אחרי בחירות האמצע, הייתה לפני 47 שנה, ב-1978. הדמוקרטים מקווים שעד הבחירות מדיניותו של טראמפ ושלל השערוריות שעשויות לצוץ יפגעו עוד ועוד בתמיכה בו וברפובליקנים: כבר כעת נרשם מהפך בסקרים, כשלפי הממוצע באתר RealClearPolitics, בעוד ב-27 בינואר 50.5% הביעו שביעות רצון מהתנהלות הנשיא ורק 44.3% הביעו אי-שביעות רצון – כעת 50.1% מתנגדים לעומת 47.5% שתומכים.
את רוח המאבק הפיח גם בקרב דמוקרטים רבים הסנאטור קורי בוקר, ששבר ביום רביעי האחרון את שיא הנאום הארוך ביותר בסנאט – ובמהלך 25 שעות שלמות, וחמש דקות, תקף את טראמפ ומדיניותו, מבלי שהתיישב לרגע אחד או יצא להפסקת שירותים בכל הזמן הזה. המונים עקבו אחרי נאומו ברשתות החברתיות, והשידור החי שלו בטיקטוק זכה ליותר מ-350 מיליון "לייקים". שעה אחרי ששבר את השיא הקודם שנרשם ב-1957, סיכם בוקר את נאומו עם ציטוט של ג'ון לואיס, ממנהיגי תנועת זכויות האזרח בארה"ב: "הוא לא היה מנרמל את הרגע הזה. הוא לא היה ממשיך פשוט כאילו אלו עסקים כרגיל. הוא לא היה יודע אמנם איך לפתור את זה, אבל יש דבר אחד שהוא היה עושה. הוא אמר לנו ללכת ולעשות צרות טובות. צרות חיוניות. ולגאול את נשמתה של האומה שלנו".
קורי בוקר שובר את שיא הנאום הארוך ביותר בסנאט
אנחל לסטון, מסעדן בן 38 מניוארק, שם כיהן בעבר בוקר כראש העיר, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי "הדמוקרטים התנהגו כאילו זה בסדר מה שטראמפ עושה, אבל זה לא. עכשיו, יש לנו סוף-סוף קצת אש". ועדיין, ניכר כי יש חשש גדול בקרב הדמוקרטים מהעתיד הנראה לעין. "אנחנו בתוך בור עמוק", אמר ל-CNN האנליסט הדמוקרטי רוי טישרה. את "התדמית החמורה של המפלגה ואת החולשות שלה", הוא הוסיף, אי-אפשר לתקן רק באמצעות התמקדות במאבק בטראמפ ובהמתנה לכך שממשלו יבצע "השמדה עצמית".
