"פרס ישראל, כשמו, נועד לתושבי ישראל שחיים במדינת ישראל והגיעו להישגים מופלגים בתחומים השונים, כפי שנקבע בתקנון הפרס. אין לתת פרס ישראל למי שאינם תושבי המדינה". כך אמרה שרת החינוך לשעבר לימור לבנת בעקבות החלטת שר החינוך יואב קיש לבצע שינוי בתקנון פרס ישראל שיאפשר את הענקתו גם ליהדות התפוצות, עבור תרומה יוצאת דופן לקשר עם ישראל או לחוסן של קהילות יהודיות בעולם, גם למי שאינו אזרח המדינה.
לבנת אמרה עוד כי "מי שרוצה לקבל פרס ישראל מוזמן לעלות ארצה ולחיות איתנו במדינת ישראל, ואם יגיעו להישגים מופלגים כאזרחים - אולי יהיו זכאים לפרס". לדבריה, ניתן לראות בשינוי שערך קיש מסר ש"כולנו חלק מהעם היהודי, אבל לא מדובר על פרס לעם היהודי - אלא בפרס ישראל, וכזה הוא".
השרה לשעבר ציינה כי היא לא מתנגדת לשינוי או לתוספת של קטגוריות, אך הדבר חייב להתבצע בתוך תחומי המסגרת הקיימת של פרס ישראל. גם שר החינוך לשעבר שי פירון אמר כי פרס ישראל נועד רק לאזרחי המדינה המתגוררים בה, ואם השר קיש מעוניין לתת פרס נוסף "אולי אפשר להוסיף 'הוקרה', ולא פרס ישראל".
פירון אמר כי "ככלל, מאז ומעולם יש שני עקרונות שמנחים אותי: אני סבור ששרים צריכים לצמצם את מעורבותם בכל מה שנוגע לפרסים וכו', להותיר את זה נקי וממלכתי וכך נהגתי. הכלל השני הוא שכשמשנים מסורת, הידיים צריכות לרעוד. פשוט כך. אני לא מבין את הקלות שבה משנים כללים שהתקבעו במסורת הישראלית. כך חשבתי כשראיתי את כמות משיאי המשואות ולא הבנתי על מה ולמה נהגו כך, בקלות ראש ולצרכים שאיני מבינם.
"לגופו של עניין, אם חפץ השר לתת פרס נוסף הנוגע לעולם היהודי - יש בכך ערך. אולי גם אפשר להוסיף 'הוקרה' ולא פרס ישראל - לצד הטקס ביום העצמאות. אבל אני חושב שפרס ישראל הוא פרס לאזרחי המדינה המתגוררים בה". שרת החינוך לשעבר יולי תמיר מסרה מצדה כי פרס ישראל נועד לאזרחים בולטים, וציינה כי היו מועמדים לפרס שלא קיבלו אותו מאחר שלא היו אזרחי ישראל. יחד עם זאת, תמיר הדגישה כי החלטתו של קיש לתת את הפרס גם ליהדות התפוצות היא לגיטימית.
"השינוי מעיד על תפיסה בעייתית של מיהו ישראלי"
ד"ר אילנה שפייזמן, מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, תיארה כי "החלטתו של שר החינוך קיש לאפשר ליהודי התפוצות, גם כאלה שמעולם לא התגוררו בישראל, לקבל את פרס ישראל, אינה רק שינוי טכני בתקנון הפרס - מדובר במהלך טעון שמציף מחדש את אחת השאלות הבוערות בזהות הלאומית: מיהו ישראלי. ההחלטה של שר החינוך למעשה משרטטת מחדש את הגבולות של הישראליות, כך שיכללו גם אנשים שלא גרים בישראל ואף לא חיו בה מעולם.
"החלטה זו מתקשרת לניסיונות חוזרים ונשנים להרחיב את זכות ההצבעה לישראלים שלא נמצאים בישראל ואף ליהודי התפוצות, וכן להחלטה של השרה מירי רגב בזמנו לתת לנציג יהדות התפוצות להדליק משואה. על פניו נראה שקיש מקדם את התפיסה שאומרת שישראל היא בית לאומי לכל העם היהודי לא רק בפוטנציה, אלא שלכל יהודי יש גם מעין מעמד בבניית המדינה ובתרומה אליה. הווה אומר: ישראל היא לא רק המדינה של האזרחים שגרים בה, אלא גם המדינה של מי שהיו יכולים לגור בה לו היו רוצים. תפיסה זו עשויה להיות בעייתית כלפי אזרחי ישראל.
"כמו שאנו רואים כבר זמן מה, לגור בישראל זו לא משימה פשוטה. המלחמה, הפגיעה השיטתית במוסדות המדינה, יוקר המחיה המאמיר - כל אלו הופכים את ההחלטה לגור בישראל, ובעיקר לתרום לה (במדע, תרבות, אמנות), להחלטה שאינה מובנה מאליה. הפתיחה של האפשרות להענקת פרס ישראל גם ליהודי התפוצות למעשה מורידה, גם אם באופן לא מודע, מהתרומה ומההקרבה של אזרחי ישראל שמתגוררים בה.
"בנוסף, קיש אמנם מסמל בהחלטתו כי יהדות התפוצות היא חלק מישראל, אך הממשלה שבה הוא חבר עושה בדיוק הפוך ולעיתים אף פוגעת ביהדות התפוצות: שר התפוצות עמיחי שיקלי מקיים קשרים עם אנטישמים מובהקים, ומזלזל בהתנהגותו בקהילות היהודיות ברחבי העולם ובצרכיהן. הממשלה פוגעת בזכויות של הקהילות הלא אורתודוקסיות (הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות) המהוות את רוב רובו של העם היהודי. לכן נראה כי המהלך של קיש לא נועד לקרב את יהודי התפוצות, אלא נועד ככל הנראה למטרות אחרות. אם השר רוצה לקרב את יהודי התפוצות ניתן להתחיל במחוות בסיסיות יותר של כבוד במקום כיבודים".
