קרוב ל-2 מיליארד מוסלמים ברחבי העולם החלו היום (שבת) לציין את חודש צום הרמדאן, ובהם גם כ-2.3 מיליון מתושבי רצועת עזה. הפלסטינים חוגגים בין ההריסות ברצועה שנחרבה במהלך המלחמה, ולצד התסכול והייאוש שהם חשים – כשברקע גם מחירי המזון שנותרו גבוהים ומקשים בכך על הכנת סעודות סוחור ואפטאר (הארוחה המפסקת בתחילת הצום בכל יום וארוחת שבירתו בערב) – הם מביעים תקווה שהפסקת האש הזמנית תימשך, חרף המשבר כעת בעסקת החטופים.
בתמונות מהרצועה נראים קישוטים צבעוניים שנתלו בין בתים הרוסים, ותושבים שאוכלים סביב שלוחן גדול שהוקם ממש בתוך ההריסות. "הרמדאן הגיע לעזה, כשלא נשאר בה בית שלא נהרס, אין לב שלא נשבר ואין נשמה שלא נלחמה במוות כמו מאבק הגיבורים. ובכל זאת אתם מקבלים אותו כמו שהאדמה מקבלת גשם", אמר המשפיען העזתי חאלד סאפי. "אז תולים קישוטים ברחובות, מאירים את מה שיכולים להאיר. את הרמדאן הזה לא נעשה עם אוכל, אלא במה שמזין את הלב – סבלנות וציפייה".
רופא השיניים מוחמד אבו סלאח אמר כי הרמדאן הזה לא יהיה שמח: "אין לנו בתים, אפילו לא אוהלים. יש כאלה שאולי לא ימצאו את ארוחת שבירת הצום, ואחרים ישנים בלי סוחור. אנחנו עדיין טובעים בהריסות, בעבר היפה ובעתיד הלא נודע. אבל אנחנו עדיין נאחזים בתקווה, ומחכים להבטחת האל הבלתי נמנעת. זהו סיפור הרמדאן בעזה". עלי ראג'יח, אבא לשמונה ילדים שגילה כשחזר לג'באליה כי ביתו נהרס, נשמע מיואש אף יותר בשיחה עם סוכנות הידיעות AFP: "הרמדאן הגיע, ואנחנו ברחובות – בלי כלום".
בשווקים בערי הרצועה אמנם נפתחו דוכנים גדולים שבהם נמכרים לתושבים מגון מוצרי מזון, ממתקים וסחורות, אבל המחירים עדיין גבוהים מאוד. סעיד אל-ביתר, שלפני המלחמה הייתה בבעלותו חנות פנסים בעזה, סיפר לסוכנות הידיעות רויטרס שהצליח לחלץ כמה פנסים מהריסות החנות, וכעת מוכר אותם על מנת "להפיץ אושר בקרב ילדי עזה", כלשונו. לדבריו, "המחירים זינקו לשחקים. מוצרים שעלו שקל אחד עולים כעת שלושה, אלו שעלו שלושה זינקו לשישה ומשישה ל-12. המצב קשה. אין שום עבודה, אין שום דבר שיאפשר למדינה להמשיך להתנהל".
מוחמד טייב, עזתי נוסף שהתראיין לרויטרס, אמר כי הוא מקווה שהפסקת האש תימשך. "אני מקווה שבמהלך הרמדאן נוכל לחיות בביטחון ובשלום, ושזו תהיה שנה מלאה באושר ובשמחה בכל רצועת עזה. כמובן, הרמדאן כעת שונה באופן ניכר מאלו שהיו בשנים קודמות. הרמדאן השנה מלא צער, כאב ופצעים. יש שהיד בכל בית. יש פצוע בכל בית, ובכל בית יש כאב ועצבות".
גם בגדה המערבית את האווירה החגיגית מעכיר התסכול רב של המוני הפלסטינים שברחו מבתיהם בעקבות מבצע "חומת ברזל" בצפון השומרון. לפי הפלסטינים, כ-25 אלף איש פינו את בתיהם ממחנות הפליטים בטול כרם, בנור א-שמס ובג'נין. אחת מאלו שברחו, אום מוסטפא, סיפרה לעיתון הפלסטיני "אל-קודס" שאת חודש הרמדאן תעשה הרחק מביתה, שלדבריה "נכבש" על ידי צה"ל. "בעבר היו לנו חיים מאושרים בביתנו עם שבעת ילדיי, אבל היום אנחנו חסרי בית וגורלנו לא ידוע. איך נבלה את ימי הרמדאן?".
פלסטינית נוספת, אום עלי, טענה שביתה "נשרף" כתוצאה מפעילות כוחות הביטחון: "מאז העקירה, חיינו נמצאים בסבל מר בגלל האסון הגדול שפקד אותנו. הבית שלי נשרף כליל ולא נשאר לנו כלום". היא הוסיפה: "אני גרה עם בעלי וארבעת ילדיי כפליטים בכפר זאבובה. אנחנו עצובים כי לא נחזור גם בחודש הרמדאן, שבו מתאחדים משפחות עם שמחה ועם הטקסים הדתיים. הכיבוש הפריד בינינו וגנב מאיתנו את שמחת הרמדאן".
רבים מערביי ישראל המוסלמים נהגו לעשות את קניותיהם לרמדאן בערים הפלסטיניות ביו"ש, אבל השנה התנועה דלילה מאוד בשל המצב הביטחוני המעורער בערי הגדה – לצד המצב הכלכלי הקשה שם מאז פרוץ המלחמה, כאשר אלפי פלסטינים שנהגו לעבוד בישראל כפועלים עדיין לא יכולים לחזור לעבוד.
