ס', מפקד טנק, נפצע באורח קשה בתקרית לפני שבועיים וחצי בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, שבה נפל סמל אסף זמיר (19) מפיצוץ מטען שהונח על ידי מחבלים על טנק. עוד שלושה לוחמים נפצעו קשה בתקרית. שלשום (שלישי), לראשונה מאז פציעתו הקשה, פקח את עיניו, לאחר שבמשך שבועיים היה מורדם. הערב הגיע אביו, אילן גרין, שלו עוד שני בנים לוחמים, להפגנת הענק בכיכר הבימה בתל אביב היישר מבית החולים.
בנאום בהפגנה, שאליה הגיעו הערב רבבות מוחים, הוא קרא לסיים את המלחמה ברצועת עזה שנמשכת כבר כמעט שנתיים - והביע תמיכה בעסקה שתחזיר את כל החטופים. "בתחילת המלחמה, כשהם הלכו להילחם, הייתי לגמרי איתם", שיתף, "הייתי גאה מאוד, כי הם היו צריכים לעשות את זה".
עם זאת, ציין שבשלב מסוים התחילו לעלות אצלו שאלות בנוגע להמשכה של המערכה הרבה מעבר למצופה: "בשלב מסוים התחלתי לשאול את עצמי, 'מה אנחנו עושים שם?', 'למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?'". הוא האשים כי "היום לא נלחמים שם על שום דבר, חוץ מאשר הנושאים שמעניינים את נתניהו - שלא תהיה ועדת חקירה וכדי לעכב את המשפט שלו".
לדבריו, "בשביל זה מקריבים את הילדים שלנו. אפשר היה לגמור את זה מזמן. אנחנו לא יכולים להמשיך להקריב את הילדים שלנו למען הפוליטיקה הבזויה הזו".
זעקת הורי הלוחמים: "מה הם עושים שם?"
ההפגנה הערב בכיכר הבימה נערכת בצל חזרת משלחות המו"מ של ישראל וארצות הברית מדוחא, ואחרי שהשליח האמריקני המיוחד סטיב וויטקוף האשים את חמאס בכך ש"אינו רוצה הפסקת אש".
בת אל מראשון לציון, אם לארבעה שבנה הבכור הוא קצין לוחם ברצועת עזה, אמרה כי "לוחמי הסדיר, בני ה-20 בקושי, נלחמים קרוב לשנתיים במלחמה הכי ארוכה וקשה בתולדות המדינה. הם נמצאים בעזה ברציפות ללא הפוגה במשך שלושה עד חמישה שבועות ויוצאים להתרעננות של מספר ימים, וחוזר חלילה. הם לא מורידים את האפוד, קסדה ונעליים, הם סובלים מפצעי חום, יבלות ופטריות בעור, ועוד לא דיברנו על הפגיעה הנפשית כתוצאה מהמראות הקשים.
ההפגנה בתל אביב, הערב
(צילום: ירון ברנר)
"אבל בעיקר, רובם לא מבינים מה הם עושים שם, במלחמה שיצאה מכל פרופרציה, בלי יעד ברור ומטרה. הם הפכו לקבלני עפר. במקום לשמור על הלוחמים, הממשלה מנצלת את המוטיבציה, הערכים, התמימות וגילם הצעיר. המדינה וצה"ל איבדו את אמון האימהות", הוסיפה וזכתה לתשואות מהקהל. "צריכה להידלק נורת אזהרה לכל הציבור, שבמידה ותהיה מלחמת קיום אמיתית לא בטוח שיהיו פה מספקי לוחמים כשירים להילחם.
"אין לנו עוד ילדים להקריב, אין לנו ילדים חלופיים. לא נשתוק בזמן שהבנים שלנו נשברים, חוזרים כקליפות של עצמם, חיים בצל טראומה, אם בכלל יחזרו. הלוחמים שלנו מבקשים עזרה. אנחנו דורשות לסיים את המלחמה עכשיו. לשחרר את כל החטופים בפעימה אחת עכשיו! ולהתחיל מיידית טיפול ללוחמים בגוף ובנפש".
אודי משה קדם, אב לשני בנים לוחמים ביחידות מובחרות, סיפר כי בנו הבכור "חילץ גופות באצבעותיו, פינה שריונרים פצועים מטנק בוער, איבד מפקדים וחברים ולמרות הכול הוא ממשיך להילחם. הוא שפוך - אך נלחם. הלוחמים חוו יותר מידי מוות וריח של גופות ופצועים. עד מתי הממשלה תנצל את הלוחמים הצעירים שלנו, יותר מ-657 יום?".
אודי פנה להנהגת המדינה, בשם אבות ללוחמים: "די להקרבת בנינו על מזבח הפוליטיקה!", זעק. "אין יותר לגיטימציה לשלוח את הבנים שלנו להיהרג בשדה הקרב כשאתם עסוקים בקומבינות, הפיכה משפטית, פיטורים והשתמטות. הייתי לוחם בסיירת מטכ"ל, אני יודע מה זה לצאת לקרב. אך מה שדור הבנים שלנו חווה זה הרבה יותר קשוח ומסוכן ממה שאנחנו חווינו. אנחנו האבות של הבנים הלוחמים מפסיקים לשתוק".
ליאת פלד, אמא לחיילים קרביים, הוסיפה: "המלחמה שלא נגמרת מחלישה אותנו - כעם וכחברה. הפכנו לחברה שמקדשת מלחמה ומוות, חברה פצועה. זו פציעה מוסרית, פציעה ערכית. אם אנחנו רוצים צבא חזק, ואם אנחנו רוצים חברה חזקה וערכית, אנחנו צריכים לסיים את המלחמה ולהתחיל בשיקום - של החטופים, של החיילים, של האמון של ההורים, של החברה. אני קוראת לכל האימהות להצטרף אלינו בקריאה - הפסיקו להפקיר את החיילים ואת החטופים בעזה. סיימו את המלחמה עכשיו!".
