המשבר סביב המחסור במורים בישראל הוליד לפני שנתיים יוזמה צנועה שנועדה לעזור בפתרון. המשוואה הייתה פשוטה: בחברה הערבית ישנם אלפי צעירים וצעירות שהוכשרו כמורים ונותרו נטולי עבודה, ומנגד בתי הספר ביישובים היהודיים משוועים לכוח הוראה שימלא את השורות הריקות. לפיכך, משרד החינוך שילב ידיים עם המכללה האקדמית בסכנין לפיילוט שהכשיר 120 בוגרים ובוגרות לעבודה בבתי ספר יהודיים, ועסק בעיקר בגישור על פערי שפה, ידע וכו'. לכאורה, צעד מבורך שכל הצדדים אמורים להרוויח ממנו: המורים הערבים יקבלו עבודה, בתי הספר היהודיים ימלאו תקנים חסרים, ומדינת ישראל תעשה צעד סמלי לחיים משותפים ונורמליות. האומנם?
אף שכפי שפורסם כאן לאחרונה סובלת מערכת החינוך העברית ממחסור של לא פחות מ-20 אלף מורים, הפיילוט במכללת סכנין לא נחל הצלחה. רק מחצית מ-120 הסטודנטים מצאו עבודה, ואילו 60 האחרים אפילו לא זומנו לראיונות עבודה בבתי הספר היהודיים שפרסמו מודעות דרושים דחופות.
נשיא המכללה האקדמית סכנין, פרופ' פייסל עזאיזה, סיכם את תוצאות המיזם הזה כשאמר השבוע ל-ynet: "החברה היהודית מוכנה לקבל את הרוקח הערבי שיספק לה תרופות, ואת המנתח והרופא הערבים שירפאו את חוֹלֶיהָ, אבל היא לא מוכנה עדיין לקבל את המורה הערבי שיחנך את ילדיה".
פרופ' פייסל עזאיזההמחסור המספרי והאיכותי במורים בישראל מחמיר משנה לשנה ומהווה אחד החסמים המרכזיים לטיוב מערכת החינוך. מנהלי בתי ספר נאלצים לאלתר פתרונות זמניים וטלאים כמו סגירת מגמות, שחרור מוקדם של תלמידים הביתה, מחנכות שמופקדות במקביל על 3-2 כיתות ותחלופה גבוהה של ממלאי מקום. על הרקע הזה בולט עוד יותר עודף הכשרת המורים בחברה הערבית, שרבים מהם לא מצליחים להשתלב במערכת החינוך.
המספרים ברורים למדי: בשנה האחרונה הגישו 17,785 מורים ערבים מועמדות לעבודה בהוראה, אולם מתוכם רק 4,100 התקבלו לבתי ספר. המשמעות היא ש-13,685 נותרו ללא שיבוץ בהוראה. ולא מדובר בתופעה חדשה, אלא רק בהחרפה של הנתונים משנים קודמות. על-פי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת משנת 2020, מתוך 9,400 מועמדים שהגישו באותה שנה בקשה לשיבוץ בחינוך הערבי הרשמי, רק 2,800 התקבלו.
הנתונים היו דומים לאורך העשור וחצי האחרונים:
ב-2018 שובצו רק 2,642 מתוך 10,638 מורים
ב-2017 שובצו רק 2,985 מתוך 10,607 מורים
ב-2016 שובצו רק 2,961 מתוך 9,854 מורים
ב-2011 שובצו רק 2,994 מתוך 7,884 מורים
4 צפייה בגלריה
"לילד שלי יש מורה ערבייה, סופר מקצועית ואהובה, ועדיין יש פערים". אילוסטרציה
(צילום: dieddin/shutterstock)
המשמעות היא כאמור שרבים מתוך אלפי המורים הערבים הללו יושבים בבית ללא עבודה. הדבר לא נעלם מעיני ראשי משרד החינוך, ומהדו"ח עולה שהפיילוט במכללת סכנין לא היה מהלך נדיר או חריג. כבר בשנים 2020-2015 הופעלה תוכנית שמטרתה שילוב עובדי הוראה ערבים בבתי ספר בחינוך העברי, אולם לכל אורך חמש השנים הללו שובצו רק כ-1,000 מהם - טיפה בים הן מבחינת המחסור בבתי הספר היהודיים והן מבחינת ביקוש העבודה בקרב מורים ערבים.
עורכי הדו"ח של מרכז המחקר של הכנסת מציינים שהסיבות לנתונים הצנועים הללו יכולות להיות "קשיים תרבותיים", מרחק גיאוגרפי ממקום מגורי המורה לבית הספר, והעובדה שתחומי ההתמחות של חלק מהמורים הערבים לא תואמים את תחומי ההוראה שבהם יש חוסר בחינוך העברי. התוצאה היא שלפי נתוני משרד החינוך, רק 4,731 מורים ערבים מלמדים כיום בבתי ספר יהודיים. מספר גבוה פי כמה וכמה יושב בבית ומחכה.
מה עושים בטקס יום הזיכרון?
אכן, יש נתונים אובייקטיביים המקשים על שילוב מורים ערבים במערכת החינוך ביישובים יהודיים. במסמך מדיניות של המועצה להשכלה גבוהה משנת 2016 צוין שעיקר המחסור במערכת החינוך העברית הוא במורים לאנגלית, מתמטיקה, מדעים, לשון עברית ובמקצועות הטכנולוגיים. לעומת זאת, תחומי ההתמחות של חלק גדול מהמורים הערבים לא נמנים על המקצועות הללו.
גורמים במערכת החינוך ששוחחו עם ynet מסבירים שגם כשמדובר במורה שעבר הכשרה במקצוע בעל דרישה, מתעוררים לעיתים מכשולים נוספים. כאמור, פערי שפה, קושי בהבנת הקודים החברתיים, קשיים בהשתלבות בצוות המורים וחשדנות מצד הורים ותלמידים.
"אחד הילדים שלי לומד בכיתה ה' ויש לו מחנכת ערבייה, סופר מקצועית, שמחזיקה את הכיתה קצר והתלמידים בכל זאת אוהבים אותה", מספרת אמא מהצפון. "ועדיין, יש פערים שהיא לא מצליחה להתגבר עליהם. למשל היא מלמדת אותם שיעורי שפה, אף שיש לה טעויות בעברית ומילים שהיא לא הוגה נכון. שיהיה ברור, הכוונות שלה טובות אבל לפעמים דברים יוצאים עקום. ואז אני כאמא צריכה לתקן עבור הבן שלי דברים שהיא לימדה וזה פוגע בסמכות שלה כאוטוריטה מקצועית".
מה לגבי עצם העובדה שמדובר במורה ערבייה?
"כן, לחלק מההורים זה צורם שהיא מלמדת את הילדים שירי חגים או מעבירה טקסים מורכבים כגון ימי זיכרון".
במשרד החינוך מתעקשים שאין כל מניעה שמורים ערבים ילמדו בבתי ספר במגזר היהודי, ולראיה שיבוצים כאלה נעשים בפועל. "הדבר נעשה ישירות על-ידי מנהלי בתי הספר", אומר גורם במשרד. "מורים מהחברה הערבית משתלבים בהתאם לצורכי בית הספר ושיקול דעתו המקצועית של המנהל".
יסמין חטיב מאום אל פחם היא מורה לחינוך גופני בחטיבת הביניים עמל למדעים ואומנויות בחדרה, ובמקביל לומדת בתוכנית לתואר שני במדעי החינוך הגופני במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. החוויה שלה מעבודה בבית ספר יהודי היא מורכבת: "הגעתי עם חשש אבל מההתחלה ניתן לי גיבוי מההנהלה. כן, נתקלתי פה ושם במקרים של חוסר כבוד וגזענות מצד תלמידים. בשנה שעברה בוצע פיגוע סמוך לבית הספר ועלו שאלות שלהם בעניין. אבל כמורה אני נמנעת מעיסוק בנושאים פוליטיים. אם עולות שאלות רגישות מתלמידים אני עונה שאני נגד אלימות ושהמקרים הקיצוניים לא מייצגים אותי או את רוב החברה הערבית".
יסמין חטיבצילום: גרשון ולדמןמעבר לפיגוע נקודתי, את מלמדת במקביל למלחמה.
"זאת הייתה שנה וחצי מאתגרות. הרגשתי שנאמרו הערות מאחורי הגב שלי. מורות ערביות אחרות בבית ספר סיפרו שחוו מצד התלמידים יחס לא מכבד, אבל הנושא עלה למנהלת וטופל".
את תומכת בהנחה הכללית שיש לאפשר למורים ערבים להשתלב במערכת החינוך בעברית?
"כן, זה חשוב מאוד. הילדים נחשפים מגיל קטן לאנשים מחברה אחרת ולומדים לקבל את השוני. זה חשוב במיוחד בבתי ספר שבהם לומדים גם תלמידים ערבים".
ההורים כתקרת זכוכית
עודף הביקוש לעבודה בהוראה בחברה הערבית מוביל לתחרות קשה על כל משרה, ולמרות זאת, שלוש המכללות הערביות להכשרת מורים מוציאות מדי שנה 1,700 בוגרים. בשלב מסוים פעל משרד החינוך להפחתת המספר הזה באמצעות קביעת מכסה לתקצוב, אולם ההחלטה בוטלה בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה מכללת אלקאסמי.
פרופ' עזאיזה מהמכללה האקדמית סכנין מתעקש שמיעוט המורים הערבים בבתי ספר יהודיים נובע מהתנגדות של הורי תלמידים: "לצערנו אנחנו נתקלים במחסום. ועדי ההורים מפעילים לחץ על מנהלי בתי הספר שלא לקבל לעבודה מורים מהחברה הערבית, במקום להשתמש בהם כגשר. החברה היהודית עוד לא בשלה או בוגרת כדי לקבל מורים ערבים".
לדבריו, משבר התעסוקה של המורים הערבים הוביל לכך שהמועצה להשכלה גבוהה קיבלה את בקשת ההנהלה להפוך את המכללה למוסד אקדמי כללי שמציע לסטודנטים אפיקי התמחות אחרים, כאלה בעלי ביקוש בשוק העבודה. לפיכך, בשנת הלימודים הבאה יפתחו בסכנין פקולטות לטכנולוגיה ומדעי המחשב, כלכלה וניהול, פסיכולוגיה, מדעי החברה ומקצועות פרא-רפואיים.
ולמרות זאת פרופ' עזאיזה לא מוותר. "אנחנו עדיין רוצים לקחת חלק במאמץ לפתור את המחסור במורים בבתי הספר היהודיים", הוא אומר. "אנחנו רוצים להמשיך עם משרד החינוך בניסיון להכשיר מורים ערבים כמו שעשינו בפרויקט לפני שנתיים. אנחנו חברה אחת שצריכה להמשיך לפתח את החיים המשותפים כאן".
