מי היה מאמין שמנהלי בתי ספר יגיעו למצב שבו הם מחפשים מורים באינסטגרם רק כדי למלא כיתות ריקות? ובכל זאת, באוצר חושבים שזה הזמן לקצץ בשכרם של המורים – אותם אנשים שמחזיקים את מערכת החינוך על כתפיהם בתקופה הכי קשה שידענו. מחיר המלחמה כבד, הקיצוצים כואבים לכולנו, אבל יש קו אדום בוהק שאסור לחצות: במורים אסור לגעת!
אחרי שהעשן התנדף מעט מסערת שביתת המורים, צריך לומר את האמת הפשוטה: אין ולא תהיה שום הצדקה לגעת בשכר של המורים, או בתנאי העסקה שלהם. לא בנטו, לא בברוטו, ולא בשום כוכבית כלכלית שתגרום למורים ולמורות להיכנס לכיתה עם חוסר חשק ללמד את ילדינו.
לא פחות משערוריית הקיצוץ עצמו, יש כאן נזק חסר תקדים להון האנושי הזה שנקרא מורים, שהולך ומתכלה. לפי דו"ח משרד החינוך שפורסם לאחרונה, יש מחסור חמור של כ-20 אלף מורים במערכת. פלא שמנהלים מחפשים נואשות מורים ברשתות החברתיות, ולוקחים כל מי שמוכן להיכנס לכיתה ולקחת אחריות על תלמידים נטושים?
ילדי ישראל עברו טלטלות קשות בשנים האחרונות, ואי-אפשר להקל ראש בכך. שנת הקורונה והסגרים יצרה פערים לימודיים ורגשיים משמעותיים. המלחמה, שטרם הסתיימה, הוסיפה נזקים כבדים. מי שמחזיקים את המערכת הזו בחיים הם המורים והמורות. האוצרות של כולנו מופקדים בידיהם, והם עושים את מלאכתם נאמנה. על כתפיהם מונחת האחריות הגדולה מכול: חינוך הדור הבא. אין דבר שמשתווה לזה.
עלינו למחות
ובכל זאת, באוצר דוחפים לקיצוץ הזה, מתעלמים במופגן מהנזק הבלתי הפיך שנגרם. לא המורים היו צריכים להפגין נגד המהלך הזה – אנחנו, ההורים, היינו צריכים לצאת לרחובות ולהביע את מחאתנו, כדי שהמורים יוכלו להמשיך וללמד את ילדינו, שלא אמורים לסבול מהאירוע המיותר הזה. הקיצוץ הזה אינו עניין אישי של המורים המסורים, אלא של כל הורה במדינת ישראל שחינוך ילדיו נוגע לו.
במקום קיצוצים, הגיע הזמן לתגמול. אם הממשלה תעלה את שכר המורים באופן משמעותי, היא תשדר מסר ברור: ההוראה היא מקצוע נחשק ומתוגמל, ומי שדואג לחינוך ילדינו ראוי להערכה
בשנים האחרונות הפכו המורים לשק החבטות השכונתי של הקיצוצים, ולכך אסור להתרגל. גילוי נאות: כל אחיי ואחיותיי עוסקים בחינוך. אני רואה בקבוצה המשפחתית כמה ההוראה מעסיקה אותם – מבוקר עד לילה. זו לא עבודה שמסתיימת בצהריים ואז חוזרים הביתה לעניינים האישיים. העבודה הזו נכנסת איתם עמוק הביתה: טלפונים ממושכים מהורים, בדיקת והכנת מבחנים, התארגנות לשיעורי יום המחר ואחריות כבדה לעתידם של הילדים שמופקד בידיהם.
אולי הבעיה מתחילה במבט שטחי של האוצר, שרואה במורים סוג של בייביסיטרים עם תעודה? יחסי הציבור של מקצוע ההוראה סובלים כבר שנים מנחיתות, ולא בצדק. הרבי מלובביץ' כינה את המורים ברשת מוסדות החינוך שלו "שלוחים" – אנשים עם שליחות ערכית ונעלה לחינוך ילדי ישראל. היחס הזה העלה את מעמדם בעיני עצמם ובעיני הורי התלמידים, וגרם להם להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר.
מנחם כהןללאעדיין לא מאוחר להתעשת. במקום קיצוצים, הגיע הזמן לתגמול. אם הממשלה תעלה את שכר המורים באופן משמעותי, היא תשדר מסר ברור: ההוראה היא מקצוע נחשק ומתוגמל, ומי שדואג לחינוך ילדינו ראוי להערכה. זהו צעד של הוקרה, אבל גם מסר לאומי-ציבורי: מוסד ההוראה הוא מקום שראוי להשקיע בו. כי אם לא נשקיע במורים היום – מי ישקיע בילדינו מחר?
מנחם כהן הוא עורך בתקשורת החרדית
