שבועיים וחצי אחרי שדוח הלהט"בופוביה חשף תמונה מדאיגה לגבי היחס לקהילה הגאה, האגודה למען הלהט"ב פרסמה היום (רביעי) את מדד הגאווה ברשויות המקומיות לשנת 2024, בצל המלחמה. המדד, שמתפרסם בפעם השישית, מציג תמונת מצב עדכנית של יחס הרשויות לקהילה הגאה בישראל, וחושף כי לצד הערים שמקדמות את העשייה, יש מי שמקצצות תקציבים, מסתירות ואף דוחקות בעובדים שעוסקים בנושא לעזוב.
4 צפייה בגלריה
מצעד הגאווה בירושלים, אשתקד. "בשנה הבאה נשתתף במדד"
(צילום: רויטרס / REUTERS / Ammar Awad)
הדירוג מתבסס על עשייה מוניציפלית בנושאי שוויון, נראות, רווחה, חינוך ותרבות כלפי קהילת הלהט"ב, תוך התמקדות במדיניות, שירותים עירוניים ופעולות ממשיות בשטח. השנה, רשויות שפונו או הושפעו ישירות מהמלחמה לא נמדדו, אך קיבלו משוב מילולי. למעמד קבלת המדד בבית הנשיא הגיעו שלוש הרשויות המובילות מכל קטגוריה: ערים גדולות – מעל 100 אלף תושבים; ערים ומועצות בינוניות – פחות מ-100 אלף תושבים; מועצות אזוריות וקטנות.
המובילות
העיר הגדולה, שמובילה את המדד עם הציון הגבוה ביותר, היא רמת גן עם 105. אחריה כפר סבא ותל אביב-יפו (104) ובמקום השלישי הרצליה (101). עוד בעשירייה המובילה בעשייה נמצאות ראשון לציון (100), חיפה ונתניה (94), באר שבע (87), מודיעין מכבים רעות (76), פתח תקווה (69), חדרה (53), אשדוד ורחובות (52).
ברשויות הבינוניות, שבהן כאמור מתגוררים פחות מ-100 אלף תושבים, מובילות גבעתיים ורעננה עם 102. אחריהן קריית ביאליק (97) ובמקום השלישי רמת השרון (79). בעשירייה המובילה נמצאות גם יבנה (75), קריית אונו (73), כרמיאל (64), הוד השרון (61), פרדס חנה-כרכור (53), נס ציונה (51) ועמק חפר (36).
בקטגוריית המועצות הקטנות והאזוריות עומדת בראש קריית טבעון עם ציון 99, אחריה, דרום השרון (98) ובמקום השלישי קדימה צורן (91). אחריהן נמצאות חוף הכרמל (87), יהוד מונוסון (77), שוהם (71), רמת ישי (68), מגידו (60), יקנעם (57) ונשר (46).
מאבקים בשטח: התנגדות ואלימות
לצד ההתקדמות ברשויות השונות, קיימים עדיין מוקדי התנגדות ואלימות. ברמת גן, שקיבלה כאמור את הציון הגבוה ביותר, סבל השנה נבחר ציבור מהסתה בעקבות יוזמה למען משפחות גאות; במצפה רמון נעשים מדי שנה ניסיונות לבטל את מצעד הגאווה מצד גורמים דתיים; בחדרה הופסקה באלימות הצגת ילדים שעסקה במשפחות מגוונות; בחיפה אירעו רבות מהתקיפות הממוקדות באמצעות אפליקציות היכרויות נגד הקהילה הלהט"בית, לצד טענות על אוזלת יד מצד העירייה.
מי בחרה לא להשתתף? הרשויות שלא השתתפו במדד הן חולון, ירושלים, אשקלון, אילת, ערד, כפר יונה, רמת נגב וגזר. חלקן דווקא מציינות עשייה כלשהי כלפי הקהילה, אך נמנעו משקיפות ומדידה. מלשכת סגן ראש העיר ירושלים אדיר שוורץ נמסר כי הרשות תשתתף במדד בשנה הבאה. כמו כן, בלוד, טירת כרמל, ירוחם, עכו, זכרון יעקב, מבשרת, פרדסיה ורשויות נוספות - כלל לא הגיבו לפניות האגודה.
"מנסים לא לתת לגיטימציה"
בטי גולדפרב סילברה, חברת מועצת העיר חולון מטעם סיעת "צעירים פלוס", אמרה בביקורת כי "בחולון לא ענינו למדד וגם לא הגבנו על זה שלא ענינו למדד. למה? צריך לשאול את ראש העיר". היא סיפרה: "אני חברת מועצה מהבחירות, כל פעם שמה על השולחן את נושא הקהילה הגאה. אנחנו מנסים לדחוף אבל מתעלמים מאיתנו, מהצרכים של הקהילה. ראש העיר שי קינן אמר שהוא יהיה ראש העיר של כולם, אנחנו ממש לא מרגישים שהוא ראש העיר שלנו. כל הנושא של הקהילה לא נוח לו".
גולדפרב הוסיפה: "כששאלתי בישיבת המועצה האחרונה בחודש שעבר מה העירייה מתכננת לחודש הגאווה קיבלתי תשובה עמומה שכביכול יהיו פעילויות שיפורסמו באתר העירייה, וזהו. לא רואה משהו קונקרטי. אני יצאתי ביוזמה ובעזרת האגודה יצאנו במיזם של חלוקת דגלי גאווה לתושבים שמוכנים לתמוך. לא הולכת להיות שום נראות בעיר מעבר לזה, כמובן שלא יתלו דגלים. הפעילות היחידה בעיר היא שתי קבוצות של איגי. מעבר לכך - התעלמות טוטלית. זה כואב לי".
היא הביעה את אכזבתה מהתנהלות העירייה, ואמרה: "גדלתי בעיר הזו, אני חיה בה, הילדים שלי גדלים בה. התחושה שלי היא שמעבר להתעלמות יש מסר שמעבירים שאומר ׳הקהילה לא קיימת׳. זה נותן לגיטימציה לכל מיני דברים אלימים שכבר התחילו לקרות אצלנו. למשל, תלשו והשחיתו דגל בבית קפה שמנהלות אותו שתי נשים שהן בנות זוג לסביות בשבוע שעבר. שנה שעברה תושבים תלשו דגלי גאווה מחלונות".
לדבריה לקהילה הגאה לא נוח בחולון. "מתחיל להיות לא נעים פה. מנסים לא לתת לקהילה לגיטימציה, למה שאני. אני חלק מהעיר, למה אני צריכה להרגיש שמתעלמים מהצרכים שלי? איזה מסר מעבירים לחבר'ה צעירים, בני נוער, שנמצאים בארון ומרגישים את האווירה הזו. זה מעודד אותם להישאר בארון ולחיות בסוד".
גולדפרב שיתפה כי בחולון לא נוהגים לציין את אירועי הגאווה בצורה פומבית רחבה. "אף פעם בחולון לא היו המון אירועים גרנדיוזיים, אבל עם ראש העיר הקודם הייתה התחלה של פעילויות, ובשנה האחרונה שלי אפילו תלו דגלי גאווה ברחובות הראשיים לראשונה. אבל מהרגע שנבחר ראש העיר הנוכחי, אנחנו ברגרסיה, וזה מאוד מדאיג. שנה שעברה היה קול קורא של המשרד לשוויון חברתי לרכז להט"ב, לא הצליחו לגייס והעירייה באופן רשמי הודיעה שהיא לא מחדשת את קול קורא. כלומר, אין סיכוי בתקופה הקרובה שיהיה בכלל רכז שידאג לקהילה. זה מתכתב עם כל מה שקורה בארץ, ההתנהלות של המשרד. זו אותה רוח, ממש מדאיג".
המשרד הממשלתי שנטש
האגודה למען הלהט"ב, שמפרסמת את מדד הגאווה, מעידה על קושי רב שחווים רכזי הלהט"ב סביב חוסר הוודאות לעתיד משרתם, שתלויה בתקציבי המשרד לשוויון חברתי. בשבוע החולף פורסם כי המשרד אסר על רכזי הלהט"ב להשתמש בלוגו המשרד בפרסומים של הפעילויות ברשויות. חמור מכך, נכון לעכשיו המשרד לשוויון חברתי עדיין לא נתן לרשויות תשובות לגבי הארכת החוזים שרובם מסתיימים בחודש הקרוב, כאשר חרב הפיטורים עומדת מעל ראשם של הרכזים והרכזות, והם עלולים להיות מזומנים לשימוע בכל רגע.
לפי האגודה, בשנה החולפת שמונה רשויות פרשו מהקול קורא של המשרד לשוויון חברתי לרכזי הלהט"ב, בין אם בשל קשיי המלחמה או קשיים תקציביים סביב התנהלות המשרד לשוויון חברתי. כל זאת כאשר דווקא ברשויות החלשות ביותר מבחינה סוציו-אקונומית, יש את הצורך הגדול ביותר לסיוע ללהט"ב ברשות.
במשרדה של השרה מאי גולן טוענים מנגד כי לא הועברה הוראה ממנה להסתיר את הלוגו, וכי "המשרד פועל לקידום תוכניות נוספות למען הלהט"ב לרבות התקשרות במיזם עם עמותת חברותא לביצוע תוכניות לגברים דתיים, כדי ליצור מרחבים בטוחים עבור קבוצה זו במסגרות החברתיות, הקהילתיות והטיפוליות שונות; הסכם עם הבית הפתוח בירושלים לביצוע פרויקט לקידום, פיתוח וביצוע תוכנית בירושלים למען אוכלוסיות להט״בים (לרבות בחברה שומרת מסורת ובחברה הערבית); מיזם משותף עם עמותת מעברים לקשת הטרנסית לקידום מענים עבור האכלוסייה הטרנסית".
בנוסף, ציינו במשרד גם "מיזם משותף עם עמותת שב"ל לקידום הסובלנות וההכלה בקרב קהילות דתיות עבור להט"ב דתיים; מיזם משותף עם האגודה לשמירת זכויות הפרט להפעלת מענים בתחומים שונים ולאוכלוסיות ייחודיות בקרב אוכלוסיות להט"ב, לרבות להט"ב מהחברה הערבית ובקרב נותני שירותים ללהט"ב; שת"פ עם משרד הבריאות להכשרות רפואת להט"ב לצוותים רפואיים ובניית מערך מחקרי ותוכנית אסטרטגית לתחום הלהט"ב עם חברת טאסק ובשיתוף המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב ועוד".
"הקהילה אומללה"
אורה לוי, אמא של להט"בית מאשקלון ופעילה חברתית, סיפרה בשיחה עם ynet כי בעיר "אין רכז מתחילת המלחמה וגם לא היה לפני. מי שהייתה לא עשתה כלום. כמעט ארבע שנים שאין לנו רכז ראוי".
לוי תיארה את הקושי של הקהילה באשקלון: "הקהילה אומללה, מישהו מהקהילה התאבד לפני שנה, קפץ מקומה 13. לפני 10 שנים עמדתי יחד איתו ועוד חבורה של מדריכים והגענו לעזור לו כי התנפלו עליו במכות בקניון. ארגנו ארוחת חג אחת וזאת כל הפעילות שהייתה ללהט"בים דרכנו. אני מנהלת קבוצת וואטסאפ שמכילה להט"בים".
לדבריה, "לאחרונה התקבל לעבודה בעירייה רכז קהילה, והתייחסו אליו כל כך בזלזול עד שהוא עזב. לעניות דעתי, הם רוצים ללכת עם ולהישאר בלי. מצד אחד הם יודעים שהם חייבים שיהיה רכז ויהיה מענה לקהילה ומצד שני בגלל הסטטוס קוו והקהילה הדתית בעיר הם מעדיפים שזה יהיה על אש קטנה. גם אלה בעירייה שעוזרים לנו, מודעים לזה שראש העיר תומר גלאם ומועצת העיר לא מעוניינים שהקהילה תבלוט. גם כשאישרו לנו אירועי גאווה ונתנו לנו תקציב לאירועים לא הסכימו שנשים את הלוגו של העירייה על שום דבר. לא על הדגלים, לא על ההזמנות. לא היה כתוב אפילו במפורש שזה תקציב לאירוע גאווה".
לוי טענה כי קבוצת הנוער הלהט"בי הרשמית בעיר לא משקפת את המצב האמיתי. "יש בעיר קבוצה של איגי שכוללת שמונה ילדים, שזה בכלל שערורייה. ילדים פוחדים להגיע, בגלל הסטיגמות. שמונה ילדים בעיר של 160 אלף תושבים זה לא הגיוני", שיתפה.
"הוזמנו לוועדה לשלום הילד וממלאת מקום ראש העיר מירי אלטיט הבטיחה לנו שיהיה רכז לקהילה ושהפעילות תתחיל, ושבוע אחרי-כן התנהגו לרכז מאוד לא יפה והוא פשוט לא התחיל לעבוד. לא בדיוק קיבל מחשב ולא קיבל שולחן. המצב מאוד עצוב, הגשתי עכשיו תוכנית לאגודה למען הלהט"ב וקיבלנו תקציב קטן, כנראה שאני אפעיל את זה. אבל זה לא מספיק, נצטרך עזרה מהעירייה כי יש תקציב לזה. זה שבני הנוער לא הולכים לאיגי, וגם בקבוצת הוואטסאפ בקושי מדברים, זה כתוצאה מהיחס שהם מקבלים פה. אין פה דגל גאווה אחד בכל העיר. אפילו לא בבית פרטי. פשוט פחד. צריך טיפול שורש ואני מקווה שבקרוב ימצאו רכז ומשהו יתחיל לזוז, אבל זה ממש לא נראה ככה", סיפרה לוי בתסכול.
סיפורי הצלחה: עשייה, יוזמות ופריצות דרך
מול המציאות המדאיגה בערים אלו, ברשויות המובילות קיימת עשייה ומחויבות גבוהה לקהילה. רמת גן, כאמור, זו שמובילה את המדד, זאת בין היתר בזכות שילוב משפחות גאות בתוכן חובה, הפעלת קבוצות לקהילה הגאה דוברת הרוסית ויוזמות חינוכיות פורצות דרך בגני ילדים. תל אביב ממשיכה לקיים שירותים עירוניים מתקדמים ופעילות גאה מגוונת. כפר סבא התחדשה ב"בית גאה", והרחיבה את פעילותה לכלל האוכלוסייה. הרצליה ורעננה רשמו קפיצות משמעותיות עם יוזמות לקהילות דתיות ולהורים גאים. הרשויות הקטנות קריית טבעון, דרום השרון וקדימה צורן מציגות עשייה מבוססת ועמוקה שמשתפרת בעקביות מדי שנה.
מצטרפות חדשות למדד: מצביע על סימני שינוי
שש רשויות השתתפו השנה לראשונה: סביון, ראש העין, עמק יזרעאל, אבן יהודה, באר יעקב וחוף השרון. רובן סימנו צעדים ראשונים: גיוס אנשי מקצוע, הכשרות, שינויי טפסים ותקצוב פעילות גאה – והביעו מחויבות להמשך.
נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס למדד הגאווה, ואמר: "בימים של אתגר עמוק לחוסן החברתי בישראל, מדד הגאווה מבטא תקווה, אחריות ומחויבות של הרשויות המקומיות כלפי אזרחיהן. נוכחותן של רשויות מכל רחבי הארץ, גדולות וקטנות כאחת, מוכיחה כי גם בעיתות משבר, ניתן וצריך להמשיך לקדם שוויון, סובלנות וכבוד האדם".
הרצוג הוסיף: "אני מברך את הערים והמועצות שבלטו במדד השנה - רמת גן, כפר סבא, תל אביב-יפו, גבעתיים, רעננה, קריית טבעון, דרום השרון, קדימה-צורן ורבות נוספות - על עשייה מעוררת השראה. בזכותכן, אנחנו מתקרבים לחברה שוויונית, מכילה ובטוחה לכולנו".
יו"ר האגודה הילה פאר שיתפה: "בתקופה מאתגרת כל כך עבור הקהילה הגאה בישראל, כשברקע מצב לחימה מתמשך, החמרה בשיח המסית וקיצוצים בתמיכות מהממשלה – מדד הגאווה מזכיר לנו פעם אחר פעם שהרשויות המקומיות הן קו ההגנה הראשון של הקהילה.
"מדד הגאווה מתקיים כמדי שנה בשיתוף פעולה הדוק בין מחלקת גאווה מקומית באגודה לבין נציגות ונציגים ברשויות, בהם רכזי ורכזות להט"ב שמועסקים בתמיכת המשרד לשוויון חברתי. לצערנו, התוכנית הזו מצויה כיום תחת עננה של חוסר ודאות, ורבים מהם אינם יודעים אם תפקידם ימשיך להתקיים. האגודה למען הלהט"ב קוראת לרשויות המקומיות לעמוד איתנו יחד כדי לשמור על העשייה החשובה הזו. אני מברכת את הרשויות שבלטו במדד השנה, וקוראת לכולן לשאוב מהן השראה, נחישות ותקווה – ולהמשיך לסלול יחד מציאות שוויונית, בטוחה וחומלת לכולנו".
דוח הגאווה לשנת 2024 משקף את ההתקדמות בשלטון המקומי בישראל – אך גם את המחסומים שעדיין עומדים בפני הקהילה הגאה. המסר העיקרי הוא ששינוי מתחיל מהשטח: מהגננת, מהמועצה, מהעירייה. הרשויות שמובילות היום הן אלו שבחרו להקשיב, להכשיר, לתקצב — ולהכליל. 2025 כבר בפתח — והעבודה רק מתחילה.
