עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן שלא הורשתה להיכנס בשבוע האחרון לכנסת, תוכל להיכנס למשכן שוב. כך הוחלט בסיום פגישה שקיימה הבוקר (שלישי) עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.
עינב צנגאוקר מחוץ לכנסת לאחר שלא הורשתה להיכנס, אתמול
(צילום: גלעד כהן)
אוחנה כתב לאחר הפגישה כי "אין לנו יכולת לדון אדם עד שלא עמדנו במקומו, ואכן איננו דנים". לדבריו, "ההרחקה איננה משפט, היא נועדה להבטיח את העמידה בכללי המשכן וההישמעות להוראות יושבי ראש הוועדות, הסדרנים ואנשי משמר הכנסת, כדי שהכנסת תוכל להמשיך ולמלא ייעודה כרשות המחוקקת והמפקחת על הממשלה ועל זרועותיה. הייתה לי פגישה טובה הבוקר עם עינב צנגאוקר, אין לקנא באמא הזאת ואין חקר למה שעובר בליבה".
עינב אמרה כי "הפגישה בעולם מתוקן לא הייתה אמורה להתקיים. אמשיך לדרוש מול כל מקבלי ההחלטות להחזיר את הבן שלי מתן ואת כל החטופים הביתה. מתן שלי חי ואם לא יחזירו אותו עכשיו הוא ימות. אמרתי ליושב הראש שמדינת ישראל נמצאת ברגע היסטורי ושחייבים לעשות הכל כדי להחזיר את כולם. שאם אפשר לעשות עסקה חלקית, אפשר גם להגיע לעסקה כוללת. מה שצריך הוא לסיים את המלחמה. אמשיך לזעוק את זעקתם של מתן ושאר החטופים בכל מקום, גם בבית הזה, עד שכולם חוזרים".
מניעת כניסתה של צנגאוקר אתמול עוררה סערה גדולה בכניסה למשכן, ולצידה נעמדו חברי כנסת רבים מהאופוזיציה שניסו לסייע לה להיכנס, תמכו בה וחסמו עימה את הכניסה לאורחים. ״אם משפחות חטופים לא נכנסות, אף אחד לא נכנס״, אמרה אתמול צנגאוקר מחוץ למשכן.
צנגאוקר התקשרה אתמול לבית הנשיא וניסתה לשנות את החלטתו של יו״ר הכנסת למנוע ממנה להיכנס, לאחר שפורסמה רשימת החטופים שחמאס כביכול מוכן להחזיר, מבלי לציין אם הם חיים או מתים - רשימה שבה לא הופיע בנה מתן. עינב הבהירה שהיא נלחמת על חיי בנה והתעמתה עם אנשי משמר הכנסת, אך ללא הצלחה.
שעות לאחר מכן, יו״ר הכנסת אוחנה התקשר לעינב והזמין אותה לפגישה בלשכתו. הבוקר, לאחר שיחה חיובית בין השניים, הוא אישר לה כאמור להיכנס לכנסת. "אני מקווה שלאחר שיחתנו גם היא מבינה שמשמר הכנסת - שעושה עבודת קודש וברגישות עצומה - לא חיפש אותה, וככל שהיא תרצה להמשיך ולשפוך את שעל ליבה היא תוכל לעשות זאת גם כאן בכנסת, כפי שעשתה מתחילת המלחמה, מבלי לשבור את הכללים", אמר אוחנה לאחר הפגישה.
עוד אמר יו"ר הכנסת: "אף אחת משלוש הרשויות לא פתחה את דלתותיה ושעריה בפני משפחות החטופים יותר מהכנסת בראשותי. הגמשנו את הכללים ושינינו את הנהלים באופן חסר תקדים, הכול כדי לאפשר להן את הבמה הכי מכובדת לזעוק את זעקתם המרה על יקיריהן, אחינו ואחיותינו, הנמצאים בשבי.
"חברות וחברי הכנסת מכל קצוות הבית יודעים זאת היטב, כמו גם עיתונאים ומבקרים קבועים, וההגונים שביניהם אף אומרים זאת באופן פומבי. נהגנו בסובלנות יתרה גם נוכח גידופים והתנהגויות שברגיל מזכים בהרחקה לזמן ממושך מהמשכן, בלי שום קשר להשתייכותו הפוליטית של המבקר. אבל אין פירושו של דבר שאין קווים אדומים - וכאלה אכן נחצו מפעם לפעם. ורק לאחר התראות ואזהרות חוזרות ונשנות - החוצים הורחקו".
