בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז נקבר היום (שני) אליהו ״צ׳רצ׳יל״ מרגלית ז"ל, בן 75 במותו, שנרצח בבוקר 7 באוקטובר כשיצא להאכיל את הסוסות באורוותו, נחטף בידי חמאס - והושב בסוף השבוע ארצה. "צ'ר'ציל" הגיע לניר עוז דרך גרעין נח"ל של השומר הצעיר, ובמשך שנים רבות ניהל את ענף הבקר ואת אורוות הסוסים של הקיבוץ. הוא היה נשוי לדפנה, אבא לנועה, דני ונילי - שנחטפה גם היא ב-7/10 והושבה בעסקה הראשונה - וסבא לשלושה נכדים. כובע הבוקרים של מרגלית, שעימו היה מזוהה, הונח על ארונו במעמד ההלווייה.
הלווייתו של אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית שגופתו הוחזרה בעסקה משבי חמאס
(צילום: דוברות ניר עוז)
הבת נילי מרגלית, ששרדה 55 ימים בשבי חמאס, ספדה לאביה: "מאז שחזרתי מהשבי הרגשתי שאני צריכה לצרוב את האסון הזה על גופי, שלא יישאר חרוט רק בנפש. ממש כמו שידעתי שלא היית אוהב את זה, גם ידעתי שהיית מקבל את זה, כמו שתמיד קיבלת אותי. וכך, בעדינות, ובדיו קעקועים מיוחדת - אתה צרוב על לוח ליבי. מאז השבת ההיא אני מרגישה שאין לי מילים לתאר את מערבולת הרגשות שמתחוללת בי. חשבתי שצריך להמציא מילים חדשות לשפה העברית כי אין שום מילה שיכולה לתאר במדויק את מה שקורה פה בשנתיים האחרונות.
"בהתחלה, סירבתי להשתמש במילה 'נחמה'", המשיכה. "איזה נחמה אפשר למצוא באסון כל כך גדול, שבו איבדתי לא רק אותך, אלא גם חברים קרובים לליבי שהיו חלק בלתי נפרד מחיי, את הבית הפרטי שלי שנשרף, את הקיבוץ הכול כך יפה שלנו? אבל עם הזמן שעבר והטירוף הבלתי נגמר של השנתיים האחרונות, הבנתי שאני יכולה למצוא נחמה בכך שהלכת מאיתנו כל כך מוקדם בבוקר, שלא סבלת, שלא ראית את הזוועות, את ההרס, וההפקרה שהייתה שם באותו היום ועוד הרבה ימים לפניו. שמבחינתך הקיבוץ האהוב נשאר כמו שהכרת אותו".
עוד אמרה הבת נילי: "כבר שנתיים שהכאב בונה לו בית בתוך ליבי. שני חדרי הלב הקיימים כאילו התרוקנו וחלל גדול של היעדר וחוסר תופס עכשיו מקום מרכזי. העצב השתלט על העליות וחלונות של געגועים שלא מוצאים מנוח נפתחים כל הזמן בחיים החדשים האלה. אבא, עצמת עיניים לפני הרבה מאוד זמן, ובעוד מספר דקות גופך יהיה באדמה. אדמה שאתה כל כך אוהב תעטוף אותך והמסע שלך בעולם הזה יבוא לסיומו. דמותך בעולם הזה - מי שהיית עבורנו, לא תישכח״.
דפנה, אשתו של "צ'רצ'יל", ספדה לאחר מכן: "נולדו לנו הילדים נועה, דני ונילי, ואחר כך נוספו הנכדים פאיקה, איסן ורומי. הילדים והנכדים היו אהבתך הגדולה, בדרך המיוחדת שלך. כל זה נגמר בפתאומיות בשבת אחת של שמחת תורה. נרצחת והלכת מאיתנו וגם עכשיו, שנתיים אחרי כשאני נזכרת, אני צועקת בלב ׳לא!׳. אז תודה לך על מי שהיית ועל מי שאתה. אני רוצה להגיד תודה גם לכם שבאתם ולכל האנשים שהיו איתנו במשך הדרך גם. ולסיום אומר: אליהו, אלי, צ׳רצ׳יל, צ׳רצ׳, צ׳רצ׳ול, צ׳ורצ׳יל, אתה חסר״.
בתו נועה אמרה: ״אני כנראה לא מכירה את כל התארים בעולם, אבל ממה שאני מכירה, התואר ׳משפחת חטופים׳ הוא הכי בלתי נסבל. הוא מאתגר כל נים ונים בגוף בנשמה. פוצע והורס. הוא גם בונה אותנו, אבל שונים, אחרים. שנתיים של חיים בחוסר ודאות. לא יום יומיים, חודש חודשיים - שנתיים, וזה לא ייאמן. בשנתיים האלה כל יום שעובר קמים בבוקר עם ניצוץ של תקווה, שאולי היום משהו טוב יקרה ותחזור כבר הביתה אבא. וכל יום הולכים לישון עם מועקה קשה שזה לא קרה.
"שנתיים שבתוך הלב יש תהום ענקית, ובחוץ לובשים תחפושת וככה מנהלים את השגרה. וגם בשגרה הזאת, אבא - שום דבר כבר לא אותו דבר", הוסיפה. "הנחמה שלי היא ברגעים קשים, אבא, זה שחיית את החיים במלואם. בשנתיים האלה הכרנו אנשים נפלאים שלעולם לעולם יהיו חלק מחיינו ולעולם לא נשכח את מה שעשו עבורנו. הם כולם עזרו לנו להחזיק מעמד רק עוד קצת עד שתגיע. ועכשיו אתה כאן אבא. אנחנו טיפ-טיפה נושמים, ועוד רגע אולי נתחיל להוריד את התחפושת, נצא מהתהום, ואולי נחזור קצת לנשום, נחזור לשגרה, לפשטות. נחזור אולי קצת לחיות. כמה הייתי צריכה שתחזור הביתה. עכשיו אהיה בסדר. אני כל כך מתגעגעת אליך, אני כל כך אוהבת אותך. לנצח נצחים״.
שורדת השבי עדינה משה ספדה לו גם: "מתוך אהבת לבעלי חיים גידלת סוסים באורווה, רכבת בכל רחבי הארץ, גם בחו״ל, עם קבוצת חברים של אמת, והדרכת את בני ובנות הקיבוץ ברכיבה על סוסים, אז קראו לזה חוג רכיבה. הם זוכרים לך את מה שעשית בשבילם ועדיין יש כאלה שרוכבים עד היום. ובאותו בוקר ארור יצאת מוקדם בבוקר כהרגלך להאכיל את הסוסות, ושם בני העוולה רצחו אותך וחטפו אותך.
"בנימה קצת אישית, כבר עברו שנתיים ואני עדיין מחכה ומתגעגעת לקלמנטינות שלך. ועדיין אמשיך לחכות. וישנה נחמה אחת קטנה, אתה הולך לפגוש את סעיד ואלכס חבריך הטובים, ואולי שם תקימו גרעין חדש, שיזרע את השורשים לדורות הבאים".
מרגלית היה מחובר לקבוצת "רוכבי הדרום" שחבריה חלקו את האהבה לרכיבה על סוסים יותר מ-50 שנה. ב-7 באוקטובר אליהו נרצח ליד אורוות הסוסים שלו בקיבוץ, וגופתו נחטפה לרצועת עזה. הוא נרצח כאמור כשהגיע להאכיל את הסוסים שאהב כל כך, ושטיפל בהם במסירות. האורווה נחרבה, והמחבלים שפלשו ובזזו את רכושם של חברי הקיבוץ גנבו גם שמונה סוסים. בחודש יוני בשנה שעברה חזרה האורווה לפעול, בלעדיו.
במסגרת עסקת החטופים שהוביל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, העביר חמאס ביום שישי האחרון את גופתו של מרגלית לידי הצלב האדום, שהעביר אותו למכון לרפואה משפטית באבו כביר - שם בוצע הליך זיהויו. "אנחנו מודים לעם ישראל ולמטה משפחות החטופים על התמיכה בנו במאבק הארוך להשבתו", מסרה משפחתו לאחר הזיהוי בבוקר יום שבת. "אנחנו מבטיחים שלא נעצור ולא ננוח עד שאחרון החטופים יוחזר לקבר ישראל".
