636 ימים חלפו מטבח 7 באוקטובר. מאז הטרגדיה הקשה ביישובי העוטף והדרום ובמסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים הושמעה ביקורת רבה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, על כך שנמנע מלהגיע לקיבוץ ניר עוז, שהפך לסמל ההפקרה בשעות הארוכות של הטבח. היום (חמישי), לראשונה מאז האסון, נתניהו הגיע לקיבוץ שאחד מכל ארבעה מחבריו נרצח או נחטף לעזה.
בכניסה התקבל נתניהו בשלט "מר הפקרה", ובהמשך הופץ תיעוד שלו ושל רעייתו שרה עם משפחות חטופים. בפגישה הייתה גם עינב צנגואקר - אימו של החטוף מתן - ובת זוגו שורדת השבי אילנה אילנה גריצ'ווסקי. בהמשך נפגש רה"מ גם עם שורד השבי גדי מוזס.
נתניהו ושרה עם עינב צנגאוקר
הצהרת נתניהו בקיבוץ ניר עוז
(צילום: עומר מירון/ לע״מ)
כניסת שיירת רה"מ לניר עוז
(צילום: דמוקרטTV)
דני אלגרט הניף את התמונה של אחיו, וקרא לנתניהו: "תסביר לו למה הפקרת אותו"
דני אלגרט הניף בפני רה"מ את תמונת אחיו איציק, שגופתו הוחזרה בפברואר השנה, וקרא לעברו "תסתכל לו בעיניים ותגיד לו למה הפקרת אותו. תסביר לו. הוא קיבל התקף לב תוך כדי חקירה. עינו אותו". בהמשך אמר אלגרט ל-ynet כי "נתניהו שאל את גל הירש מי אני. הוא לא יודע מי אני בכלל. הוא עושה עלינו סיבוב".
במהלך הביקור בקיבוץ אמר נתניהו: "אני פה עם רעייתי שרה, מול מראות ההרס, החורבן והטבח. עם חברי הקיבוץ, אלה ששרדו, וגם אלה שחזרו מהשבי. אתה מרגיש עד עומק הנשמה את גודל הכאב, את עומק הצער, את הטראומה שפקדה קהילה שלמה, ועדיין פוקדת אותה". לדבריו, "אני מרגיש מחויבות עמוקה - קודם כל להבטיח את חזרתם של כל חטופינו, כולם. עדיין יש עשרים חיים ויש עוד חללים, ואנחנו נחזיר את כולם. אבל גם מחויבות עמוקה לפעול כאן לשקם את הקיבוץ הזה ולהחזיר חיים לאנשים. נחתוך בבירוקרטיה - ונשקם".
לקראת ביקור נתניהו בקיבוץ אמר אלגרט כי "אני ועוד כמה משפחות נמצאים כאן בתוך הקיבוץ כדי לומר לו שהוא איחר את הרכבת, ולא באים לעשות עלינו סיבוב יח"צ. היה לו מספיק זמן להגיע והוא לא עשה את זה".
אלגרט אמר עוד: "ניר עוז של היום זה לא ניר עוז של 7 באוקטובר. הוא לא יכול לבוא עכשיו ולקחת קרדיט. הוא צריך לקחת אחריות ולומר 'אני אשם ואני אחראי למה שקרה פה', ורק אחר כך שיבוא. אני שומר פה על הבית של אחי. לצערי, ב-7 באוקטובר לא הייתי כאן כדי לשמור. אין לו מה לחפש פה, שיקים ועדת חקירה ממלכתית".
ראומה קדם, ששישה מבני משפחתה נרצחו, עמדה בשער ניר עוז והמתינה לנתניהו. לקראת ביקור ראש הממשלה היא כתבה: "שנתיים אחרי??? דם בתי, חתני ונכדיי על הידיים שלך. במו ידיך מימנת, הפקרת והבאת לחורבן הבית הזה. אתה זה שפתחת לנוחבות את השער הצהוב. שלא תעז, שנתיים אחרי, להיכנס בשערי הקיבוץ הזה. שכף רגלך לא תעז לדרוך בשבילי הקיבוץ הנטוש והמפויח הזה, אתה שומע? איפה שנכדיי רצו, שיחקו והשתוללו".
קדם, שזכורה מהמפגש הטעון עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט כמה חודשים אחרי הטבח, כתבה עוד לקראת ביקור ראש הממשלה בקיבוץ: "משפחתי המתה לא תפאורה יחצנית לטובת מסע הבחירות המדומיין שלך. פה זה לא שוק מחנה יהודה. רכביך המשוריינים והשכפ"צים שלך לא ייכנסו הנה. לא רעייתך ולא המאפרת ולא הצלמים. לא תקבל פה את את הקלוז'ר המרוטש שאתה מייחל לו. לא על הדם של הילדים שלי".
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, מסר כי "התנועה הקיבוצית חיה את 7 באוקטובר כבר 636 ימים - אנחנו פועלים ככל יכולתנו להשיב את חטופינו ולשקם את בתינו. כולי תקווה שהיום, גם אם זה מעט מדי ומאוחר מדי, ראש הממשלה הבין את מה שאנחנו הבנו כבר ביום הראשון: לא יהיה שיקום ללא השבת החטופים, אין משימה ראויה יותר לבצע מאשר זו". לדבריו, "כל מי שלא יתמוך בהסכם שיאפשר את השבת חטופינו, יזכר לדיראון עולם כמי שפעל נגד הערכים היהודיים הבסיסיים ביותר".
מקיבוץ ניר עוז נמסר כי "אנו מצפים שביקור זה יקדם את השבת 50 החטופים, בהם תשעה מקיבוץ ניר עוז, וכי ממשלת ישראל תהיה מחויבת לבנייה מחודשת של הקיבוץ ושיקום אנשיו בכל מקום בו יבחרו לחיות".
גדי חגי וג'ודי ויינשטיין יוצאים להליכה משערי הקיבוץ טרם המתקפה
נכון להיום, תשעה מבין 50 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה הם מניר עוז: ארבעה שמהם התקבלו אותות חיים - איתן הורן, דוד קוניו, אריאל קוניו ומתן צנגאוקר; וחמישה חטופים שהוכרזו כחללים - תמיר אדר, אליהו מרגלית, רונן אנגל, אריה זלמנוביץ' ועמירם קופר.
76 מחברי הקיבוץ, ובכללם ילדים, נשים וקשישים, נחטפו לרצועת עזה במהלך הטבח. רובם הוחזרו בחיים במסגרת העסקאות מול חמאס, וכמה מהם שנרצחו ביום החטיפה הושבו על-ידי כוחות הביטחון. בין חברי הקיבוץ שנרצחו לאחר שנחטפו היו שירי ביבס וילדיה אריאל וכפיר. ירדן, אבי המשפחה, שוחרר בעסקה, וקרא לנתניהו להגיע לניר עוז.
הפנייה של ירדן ביבס אל נתניהו במרץ האחרון נעשתה על במת הכנסת, באמצעות ח"כ חילי טרופר. יו"ר כחול לבן בני גנץ הזכיר היום את הקראת המכתב בכנסת, ואמר כי "את המכתב חתם ירדן בקריאה לראש הממשלה להגיע לניר עוז כי 'אם לא נסתכל לאסון בעיניים, לא נוכל להשתקם'. רה"מ הגיע לניר עוז מאוחר מאוד - אבל עדיף מאוחר מלעולם לא. ההחלטה לבוא חשובה, וכעת הגיע הזמן להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי שלירדן, לאלפי משפחות, ולמדינת ישראל כולה יהיו תשובות. גם במקרה הזה - עדיף מאוחר, מלעולם לא".
שורד השבי שגיא דקל-חן, ששוחרר בפברואר מעזה, שוחח כמה ימים לאחר מכן בטלפון עם ראש הממשלה נתניהו. דקל-חן אמר אז לראש הממשלה: "אני מזמין אותך בהזמנה אישית, אקח אותך בלי פוליטיקות - רק אני ואתה בשבילים של הקיבוץ. עכשיו הכול פורח, אבל אראה לך מקומות מדממים ובתים שרופים". דקל-חן גם אמר לנתניהו שרק שחרור החטופים יביא לניצחון אמיתי ול"חזרת האהבה לרחובות".
בלשכתו של נתניהו אמרו בעבר כמה פעמים שהוא תכנן להגיע לקיבוץ, אך בסופו של דבר הוא לא מצא את הזמן לכך. בניר עוז הביעו אכזבה גדולה, ומתחו ביקורת נוקבת על כך שלא הגיע לקיבוץ. ביום האבל לציון שנה לטבח הגיע לקיבוץ ניר עוז מתאם השבויים והנעדרים גל הירש, שאמר: "ראש הממשלה אמר שיגיע - והוא יגיע בהמשך".
תחקיר המחדל בקיבוץ ניר עוז
(צילום: מיקי שמידט)
בר גורן, בנם של מיה ואבנר גורן שנרצחו בטבח, אמר אז בהתייחס לנתניהו: "אני חושב שהדרך הטובה באמת להבין מה קרה, ומה עדיין קורה, היא באמת להיות עם העם, להיות עם הקהילות, לנסות להרגיש מה היה פה באמת. אני חושב שבשביל שנקום הוא צריך להגיע גם למקומות הנמוכים שלנו כעם. רק משם אנחנו נוכל לקום, ובגלל זה ההזמנה הזאת אליו".
התחקיר הצבאי על כיבוש ניר עוז, שנערך במשך שמונה חודשים של איסוף אלפי עדויות, פרטים, הקלטות וצילומים, היה כה קשה ומורכב, עד שצה"ל מינה לעמוד בראשו קצין בדרגת אלוף במיל', ערן ניב, שפיקד בשנים האחרונות על אגף התקשוב ועל אוגדת איו"ש ופרש מהצבא. עברו הרחוק יותר, כמג"ד בנח"ל, הטעין אותו בניסיון של אירוע קשה וכאוטי אחר, להבדיל כמובן: הוא תפס פיקוד על חטיבת חברון בנובמבר 2002, שיא האינתיפאדה השנייה, בזמן שמחבלים ביצעו את הטבח בציר המתפללים ליד מערת המכפלה, שבו נפל מח"ט הגזרה אל"מ דרור וינברג ז"ל.
בניגוד לפיגוע ההוא, לגבי הפלישה לניר עוז לא ניתן היה לתחקר שום כוח צבאי שנלחם במחבלים. מלאכת התחקור כללה אם כן את שורדי הטבח בקיבוץ, אזרחים פצועים ומעט עדויות מודיעיניות וחקירות מחבלים. בסוף התחקיר העיד האלוף ניב שאיסוף המידע על מה שהתרחש הזכיר לו את התכנים שקרא כתלמיד תיכון בפואמה "בעיר ההרגה" של ביאליק, שתיארה את שחיטת היהודים בפרעות קישינב בתחילת המאה הקודמת.
כל תושבי ניר עוז נפגעו מהטבח הרצחני של 7 באוקטובר - מי מהוצאה להורג בירייה או בשריפה, מי בחטיפה לעזה או ברצח בשבי, מי בפציעה ומי בהחרבת ביתו. רק לשישה מבין כל בתי היישוב לא נכנסו המחבלים. סמוך לחצות היום הם קיבלו הוראה ממפקדיהם בעזה לסיים ולחזור לרצועה, כי "מיציתם". כ-10% מ-5,000 המחבלים שפלשו לנגב המערבי השתתפו בטבח בקיבוץ הקטן שנשכח בשבת השחורה.
בשיא הפלישה היו בניר עוז יותר מחבלים מאשר אזרחים ואף לא חייל צה"ל אחד: כ-500-400 מחבלים מול 385 אזרחים (מתוך 420 המתגוררים בקיבוץ), כולל עובדים זרים. שלושה ק"מ בלבד מפרידים בין היישוב לבין גבול הרצועה ופאתי העיר חאן יונס. כשל מובנה של פיקוד דרום הביא לכך שלא חצץ ביניהם אף מוצב צה"לי, אפילו לא מחלקתי. אלמלא תעוזת התושבים, והעובדה שכמה מהם החזיקו את דלתות הממ"דים בכוחותיהם האחרונים, יכלו המחבלים לחטוף או לרצוח יישוב שלם בישראל.
פורסם לראשונה: 13:53, 03.07.25
