לפני שהפכה לאיום אסטרטגי ולמוקד עימות עם ישראל – תוכנית הגרעין של איראן דווקא נולדה מתוך ברית עם ארצות הברית ומדינות מערביות נוספות, בחסות השאה ששלט עד המהפכה האיסלאמית של האייתוללה חומייני במדינה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, איראן של השאה נחשבה לבת ברית קרובה של המערב – וגם של ישראל. היא קיבלה סיוע אמריקני וטכנולוגיה צרפתית וגרמנית להקמת כורים גרעיניים אזרחיים, וגם היא שאפה לנשק גרעיני.
המתקן בפורדו אחרי התקיפה האמריקנית, אתמול
ב-1975 חתם השאה על הסכם עם חברות בת של קונצרן "סימנס" הגרמני, ועד שעלה חומייני לשלטון, פעל השאה לא מעט בתחום זה. החברה, "קראפטוורק אוניון", אמורה הייתה - על-פי תנאי החוזה - להקים בבושהר שני כורי כוח גרעיני בהספק של 1,300 מגה וואט כל אחד. כעבור שנה מחתימת החוזה היו כבר עבודות ההקמה של שני הכורים בעיצומן. העבודה באתר התנהלה בלא הפרעה עד למהפכה האיסלאמית ב-1979 ולפרוץ מלחמת איראן-עיראק בשנה שלאחר-מכן.
האייתוללה חומייני, שהיה המנהיג העליון אחרי המהפכה, לא אהב את תוכניות הגרעין הגרנדיוזיות של השאה. "האטום הוא מן השטן" הצהיר מעט לפני שעלה לשלטון. תוכנית הפצצה האיראנית, כמו גם שאר האלמנטים בתוכנית האטום של השאה, הופסקו בפקודת חומייני. צרפת וגרמניה לא לחצו יותר מדי על האיראנים להמשיך בפרויקטים, ואילו ארה"ב לחצה על ממשלותיהן שלא לשתף פעולה עם הפונדמנטליסטים המוסלמים שתפסו את השלטון באיראן.
בכתבה מקיפה של רון בן ישי, שפורסמה בנובמבר 1991 ב"ידיעות אחרונות" על תולדות הגרעין האיראני, נכתב כי ב-1985 המצב השתנה. בנובמבר אותה שנה, במהדורה הבינלאומית של העיתון האיראני "קיהאן", התפרסמה מודעה, שבה נקראו מדעני גרעין איראנים בחו"ל לחזור לאיראן כדי להשתתף בוועידה מדעית בנושא הגרעין. הוועידה אמורה הייתה להיערך בבושהר במרץ 1986. כנראה שגם בעיראק שמו לב למודעה וצבאו של סדאם חוסיין תקף כמה פעמים את הכור בבושהר, שכאמור היה אז בשלבי בנייה.
המומחה שהזמינה ממשלת איראן להעריך את הנזקים בכור היה לא אחר מאשר ד"ר עבד אל-קאדר חאן, המומחה מספר אחת של פקיסטן בתחום הגרעין שכונה "אבי הפצצה הפקיסטנית". חאן, שהצהיר כי יש לארצו פצצה גרעינית, נחשב לאיש שנתן לפקיסטן את כרטיס הכניסה למועדון האקסקלוסיבי של יצרניות הנשק הגרעיני.
במקביל, בהשפעת יו"ר הפרלמנט דאז בטהרן, אכבר האשמי רפסנג'אני, הסיר חומייני את התנגדותו ל"אטום מן השטן" כדי שיאזן את העוצמה העיראקית הלא קונבנציונאלית והפצצה קיבלה לפתע "הכשר" מהסמכות הגבוהה ביותר ברפובליקה האיסלאמית. נשיא איראן דאז, עלי חמינאי - כיום המנהיג העליון - נשא נאום בפני עובדי הארגון לאנרגיה אטומית והמאמצים לייצור נשק גרעיני קיבלו תאוצה.
"לאיראן תהיה פצצה מהסוג של הירושימה ונגסאקי"
בהתחלה מי שסייעו לאיראן היו סין, פקיסטן וארגנטינה - ובהמשך גם צפון קוריאה. גם התפוררות המשטר בברית המועצות הייתה הזדמנות פז עבור איראן של רפסנג'אני, שהפך ב-1989 לנשיא, להשיג את מבוקשה מגורם שעד כה התעלם ממנה. באיראן לא איחרו להבחין בפוטנציאל הגלום באלפי מדעני האטום הסובייטים המובטלים, המציעים את שירותיהם למערב.
ב-1991, בכתבה שכותרתה "איראן בדרך לפצצה", העריכו מומחים בישראל כי "אם יימשכו מאמציהם של האיראנים בקצב הנוכחי, והפקיסטנים והארגנטינים ימשיכו לסייע להם - תהיה באיראן פצצת אטום מהסוג שהוטל על הירושימה ונגסאקי - אולי אף מדגם מתקדם יותר - בתוך שבע או שמונה שנים". כלומר, בסביבות שנת 2000.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עקב אחר התפתחות הגרעין האיראני כבר באותן שנים. בפברואר 1993, בזמן שהיה חבר כנסת, הוא כתב טור ב"ידיעות אחרונות" שכותרתו הייתה "הסכנה הגדולה". "האיום המסוכן ביותר לקיומה של ישראל אינו מצוי היום במדינות ערב - אלא באיראן", כתב אז נתניהו. "שליטי איראן חוזרים ומבהירים שזו תהיה פצצה איסלאמית ויעדה הראשון - ישראל". הוא העריך, גם אז לפי מומחים, כי לאיראן תהיה פצצה עד שנת 1999.
14 צפייה בגלריה
כבר בשנות ה-90 הזהירו מסכנת הטילים הבליסטיים. זירת פגיעת הטיל האיראני בתל אביב, אתמול
(צילום: Dima Vazinovich/Getty Images)
נתניהו ציטט אז במאמר כי נשיא איראן דאז רפסנג'אני אמר באוקטובר 1991 כי "המוסלמים חייבים לשתף פעולה בייצור פצצות אטומיות". הוא גם ציטט את סגן נשיא איראן באותה תקופה מהג'רני שאמר: "מטרת ההתחמשות הגרעינית של איראן היא לבנות יחד עם אחיותיה המוסלמיות פצצה אטומית, כדי להציבה מול האטום הישראלי".
נתניהו, שכיהן אז כחבר כנסת, כתב לפני 34 שנים על המשטר באיראן: "חובתנו לדאוג בעוד מועד שלא יימצאו בידיו הכלים הדרושים למימושה של שאיפה זו. אסור לנו לסמוך על ההנחה ששיקולים רציונליים בדבר תגובה ישראלית אפשרית ירתיעו מנטליות קנאית זו. כוח הרתעה בלבד אינו תשובה ישראלית מספקת לסכנת הפצצה המוסלמית. על ישראל לפעול באופן נמרץ לסיכולה של סכנה זו לעצם קיומנו".
ב-1996, לאחר שנתניהו נבחר לראשות הממשלה, כתב ארנולד ביכמן, חוקר ובעל טור ב"וושינגטון פוסט", כי נתניהו לא יירתע מהנחתת מהלומת פתע על איראן. הוא ציין כי האיראנים קרובים מאוד ליכולת של הנחתת מכת טילים קונבנציונאליים ולא קונבנציונאליים על תל אביב. בעל הטור הדגיש בטור שפורסם לפני 29 שנה: "נתניהו לא יוכל להתעלם מהאיום האיראני".
ההכנות לתקיפה ישראלית - והעדויות המטרידות מאיראן
הדיווחים על תקיפה ישראלית אפשרית באיראן החלו עוד בימים שיצחק רבין היה ראש ממשלה. בינואר 1995 דווח ב"ניו יורק טיימס", מפי "בכירים ישראלים", כי "ישראל תשקול התקפה אווירית נגד הכורים הגרעיניים האיראניים, אם פיתוחם לא ייפסק". קצין בכיר בצה"ל אמר אז: "כאשר אנחנו מסתכלים על העתיד, ושואלים את עצמנו מה הבעיה הגדולה ביותר שבפניה אנחנו עומדים בעשר השנים הקרובות, הרי הפצצה הגרעינית האיראנית ניצבת בראש הרשימה".
בנוסף, במאי 1995 דווח בירחון הבריטי היוקרתי לענייני מודיעין "ג'יינס", כי הסיכויים לעימות צבאי בין מספר מדינות מערביות, ובהן ישראל, לבין איראן גבוהים ביותר, בעקבות ניסיונותיה של טהרן להצטייד בנשק גרעיני.
בדוח של 24 עמודים נכתב כי איראן הודיעה כי היא מבקשת להקים "עשרה כורים במשך שני העשורים הקרובים". בדוח נכתב עוד כי "אם הפרויקט הגרעיני ימשיך כמתוכנן, הפוטנציאל של תקיפה אווירית ישראלית נגד אתרי הגרעין של איראן יגבר באופן ניכר".
עוד דווח כי ישראל הזהירה כבר אז כי היא צפויה לבצע באיראן תקיפה מסוג דומה לזו שבוצעה נגד הכור העיראקי ב-1981, משום שישראל חוששת כי היא המטרה העיקרית של נשק גרעיני איראני. בטהרן העריכו אז כי ארצות הברית וישראל לא יסתפקו בצעדים כלכליים נגד הרפובליקה האיסלאמית, אלא יבקשו להשיג גם "השפלה צבאית" של איראן. גם בדוח הזה העריכו כי איראן תגיע לפצצה גרעינית בסביבות שנת 2000.
14 צפייה בגלריה
"לאיראן תהיה פצצה תוך כמה שנים". התחקיר של רונן ברגמן מ-2001
(צילום: מתוך ארכיון ידיעות)
אבל האיומים מצד ישראל לא השפיעו על איראן. ב-2001 פורסם ב"ידיעות אחרונות" תחקיר של רונן ברגמן, שבו נכתב כי מתחת לאפיהם של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) וגורמי הביון המערביים, האיראנים בנו אז - בעזרת ידע, ציוד ומדענים רוסים - עיר אטום שלמה בבושהר, שבמרכזה שני כורים גרעיניים.
בתחקיר פורסמו צילומים של הלוויין "אייקונס", שחשף אז פעילות אינטנסיבית באתר, כולל הקמה של בונקר תת-קרקעי גדול, כנראה לצורכי פיקוד ושליטה, והגנה באמצעות ספינת טילים. בכתבה נאמר אז כי לפי ההערכות בישראל ובארצות הברית, תוך חמש עד שבע שנים הייתה אמורה להיות מורכבת פצצת האטום האיראנית הראשונה בבושהר.
באוקטובר 2003 פרסם "דר שפיגל" הגרמני כי "ישראל גיבשה תוכנית למתקפה צבאית נגד המתקנים הגרעיניים באיראן במטרה למנוע ממנה להגיע לשלב הסופי של פיתוח נשק גרעיני". העיתון טען אז כי צמרת המוסד הישראלי קיבלה הנחיה לגבש תוכנית למתקפה צבאית על מתקני האטום באיראן, וכי יחידה מיוחדת הגישה מסמך הכולל תוכנית לתקיפה אווירית, שמטרתה חיסול סופי של תשתיות האטום ברפובליקה האיסלאמית.
לפי הדיווח, לפני 22 שנה התקיפה אמורה הייתה להתבצע על-ידי מטוסי F-15I, שיתקפו בו-זמנית חמש עד שש מטרות ברחבי איראן. אנשי המוסד, שצוטטו בעיתון הגרמני, אמרו כי המבצע יהיה "קשה ביותר", אבל להערכתם יכול להצליח. בישראל הכחישו את הדיווח.
בינואר 2006 דיווח "הטלגרף" הבריטי כי איראן הרחיבה בחשאי את מפעל העשרת האורניום בנתנז - מפעל שהיה אז במרכזה של המחלוקת הבינלאומית. שבעה בניינים הוקמו מסביב למנהרות תת-קרקעיות שבהן חבויות הצנטריפוגות ואשר באמצעותן מעשירים אורניום, שישמש מאוחר יותר לייצור נשק גרעיני.
סוכנויות ביון מערביות התמקדו אז בדמיון המטריד בין צילומי הלוויין של נתנז לצילומים של מתקני הגרעין בפקיסטן ששימשו להפקת חומרי גלם לייצור נשק גרעיני. ההשוואה הזאת נערכה כדי לזהות את מטרת ההתרחבות באתר האיראני. עבודות הבנייה החשאיות נערכו במהלך הפסקה של 16 חודשים בפעולות המחקר והפיתוח שנערכו באתר, בשעה שאיראן דנה עם המערב על תוכניתה לפתח כוח גרעיני. "הטלגרף" בחן תמונות לוויין מאיראן ומפקיסטן, וניתוחן הגביר את החשש שאיראן מפתחת בחשאי נשק גרעיני תחת כסות של תוכנית גרעין למטרות שלום.
ההופעה ההיסטורית של נתניהו באו"ם - וחשיפת ארכיון הגרעין
עם השנים הרחיבה איראן את מתקניה הגרעיניים. ב-2009 נחשף מתקן להעשרת אורניום בפורדו. המתקן נכרה בצלע הר בבסיס של משמרות המהפכה האיראניים ליד העיר קום, הקדושה לשיעים. ב-2011 פורסם כי ככל הידוע, האיראנים הצליחו אז להעשיר כמות אורניום ברמה נמוכה של 4 עד 20 אחוזים, אולם החשש הוא שיש בידיהם את הידע והאמצעים להמשיך ולהעשיר אותו לרמה גבוהה יותר (90 אחוזים) - הדרושה לייצור פצצת אטום.
הלחץ בישראל מהתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית גרם לשקול שוב את אופציית התקיפה. באוקטובר 2011 פרסם נחום ברנע טור ב"ידיעות אחרונות", שלפיו במערכת הביטחון תהו אז אם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק סגרו ביניהם בארבע עיניים, למרות התנגדות ראשי מערכת הביטחון וללא דיון ציבורי, לתקוף את מתקני הגרעין באיראן.
בטור נכתב אז כי נתניהו וברק הצטיירו באותה תקופה כמי שדוחפים לפעולה. נתניהו ניסח את המשוואה בתחילת הקדנציה שלו: מחמוד אחמדינג'אד (נשיא איראן בין 2005 ל-2013) הוא היטלר; אם לא ייעצר בזמן תתרחש שואה. ברנע כתב אז כי יש מי שמתאר את הלהט של נתניהו בנושא הזה כאובססיה: כל חייו חלם להיות צ'רצ'יל, ואיראן מספקת לו הזדמנות. ברק לא משתמש באותם סופרלטיבים, אבל דוחף לפעולה צבאית: הוא משוכנע שכפי שישראל סיכלה פרויקטים גרעיניים בעבר, היא חייבת לסכל את הפרויקט הזה.
קצת פחות משנה לאחר-מכן, בספטמבר 2012, הציג נתניהו את האיום האיראני בנאומו בעצרת האו"ם והציב קו אדום. בעזרת שרטוט של פצצה עם פתיל וטוש אדום, ראש הממשלה שרטט את הקו שאותו ישראל אינה מוכנה שאיראן תחצה בדרך לפצצת אטום. נתניהו, שזכה למחיאות כפיים באולם, אמר כי האיראנים שועטים לעבר פצצה גרעינית וכי עד האביב - או לכל המאוחר עד הקיץ של אותה שנה - יהיה בידם די אורניום לפצצה גרעינית, ולכן יש לעצור אותם עד אז.
ראש הממשלה אמר כי הוא מדבר על הצורך למנוע מאיראן נשק גרעיני מאז 1997. "דיברתי על כך בכהונתי הראשונה, כשסיימתי את כהונתי, כשזה היה באופנה וכשזה לא היה באופנה. אני מדבר על זה עכשיו כיוון שהשעה כבר מאוחרת. מאוחרת מאוד. אני מדבר על כך עכשיו כיוון שלוח הזמנים האיראני אינו מחכה לאיש. אני מדבר על כך כיוון שזה חשוב להישרדות של המדינה שלי, לקיומה. זו לא רק זכותי לדבר, זו חובתי לדבר", אמר אז בנאום בלתי נשכח באו"ם.
שנה לאחר-מכן הגיע שוב נתניהו לעצרת האו"ם, וגם הפעם הוא מיקד את רוב נאומו בגרעין האיראני. הוא שיגר מסר לאיראן וגם לארצות הברית: "אם ניאלץ - נפעל לבד מול משטר האייתוללות". נתניהו ניסה לשכנע את העולם שלא להתפתות למילים הפייסניות המגיעות מטהרן על תוכנית הגרעין, ולהיזהר מתרמית איראנית שמטרתה למשוך זמן בדרך לפצצה: "רוחאני (נשיא איראן דאז) לא נשמע כמו אחמדינג'אד, אבל בכל הנוגע לתוכנית הגרעין של איראן ההבדל היחידי ביניהם הוא זה: אחמדינג'אד הופיע בעור של זאב, ורוחאני הוא זאב בעור של כבש".
"מדוע מדינה שצריכה אנרגיה גרעינית רק לצורכי שלום בונה מתקני גרעין מתחת לאדמה באופן חשאי?", שאל נתניהו בנאומו, "מדוע מדינה עם משאבי טבע רבים כל כך כמו נפט צריכה להשקיע ביכולת גרעינית? מדוע המדינה הזו, שטוענת שהיא זקוקה לגרעין לצרכים אזרחיים, לא מפסיקה להפר החלטות של מועצת הביטחון ומוכנה לסבול סנקציות קשות כל כך על הכלכלה שלה? מדוע מדינה עם תוכנית לצורכי שלום כביכול מפתחת טילים בליסטיים שיכולים לחצות יבשות ושכל מה שהם יכולים לעשות זה להחזיק ראשי נפץ גרעיניים?".
במשך שנים טען המערב כי איראן מנסה להשיג פצצות גרעיניות לצרכים צבאיים, אולם טהרן הכחישה וטענה בתוקף שתוכנית הגרעין שלה נועדה למטרות שלום, בהן ייצור חשמל ותרופות, ומנעה מפקחי סבא"א להיכנס למתקניה הגרעיניים.
אבל טענות אלו וגם הדברים של נתניהו לא סייעו כל כך וביולי 2015 הושג "הסכם גרעין" עם איראן. בעקבות ההסכם, שזכה לתמיכה מנשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה, הסירה הקהילה הבינלאומית את הסנקציות מעל איראן בתמורה לפיקוח על אתרי הגרעין שלה. "כל העבודה הקשה השתלמה והגענו להסכם. אלוהים יברך את העם שלנו", אמר דיפלומט איראני לאחר אישור ההסכם.
עוד כמה שנים עברו, הדיווחים על איראן שמתקרבת מאוד לפצצה גרעינית חזרו על עצמם שוב ושוב, כמו גם הדיווחים על תקיפה ישראלית אפשרית. במאי 2018, בשעת ערב, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים בבסיס הקריה בתל אביב, שבה חשף כי המוסד הצליח להשיג את תוכנית הגרעין הסודית של איראן.
כשלידו כמה מהמסכמים האיראניים, נתניהו חשף כי המוסד השיג חצי טונה חומר מודיעיני שמכיל עשרות אלפי מסמכים ודיסקים מתוכנית הגרעין הסודית של איראן שנקראה פרויקט "עמאד", והציג את השלל: "פיתחו ראשי נפץ כמו חמש פצצות שנפלו בהירושימה וטילים לתל אביב. איראן התחייבה שאין פרויקט כזה - ושיקרה".
כמו בנאומו באו"ם כמה שנים קודם-לכן השתמש נתניהו בעיקר בממד הוויזואלי, כשהציג מאות קלסרים ובהם לכאורה העתקים של החומר שהושג על-ידי המודיעין הישראלי. כמו כן, אף שהדברים נמסרו ב-20:00 בערב במקביל לפתיחת מהדורות החדשות בטלוויזיה בישראל, ראש הממשלה דיבר כמעט רק באנגלית - וכיוון את המסר לעולם.
"הערב נראה לכם משהו שהעולם לא ראה מעולם", פתח נתניהו. "הערב נגלה הוכחות חד-משמעיות מהגרעין שאיראן הסתירה מהקהילה הבינלאומית בארכיון האטומי הסודי שלה. אנחנו נראה לכם את התיקים הסודיים שלהם. המנהיגים מכחישים שהם רוצים נשק גרעיני. איראן שיקרה ובגדול".
מחילופי המהלומות - ועד "עם כלביא"
ואז, לאחר שנים נוספות של דיווחים על התקדמויות ועל כך שאיראן קרובה מאוד לפצצה - חיל האוויר תקף לראשונה באיראן. בליל ה-19 באפריל 2024 תקפה ישראל יעדים צבאיים איראניים - על אדמת איראן. על-פי הפרסומים, בין היתר הותקפו מתקנים של חיל האוויר האיראני, וזאת בעקבות ירי הטילים של משטר האייתוללות לעבר ישראל כמה ימים קודם-לכן.
תקיפות צה"ל באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא", היום
(צילום: דובר צה"ל)
לפי סוכנות "פארס" פיצוץ נשמע בשמי צפון-מערב העיר ליד בסיס חיל האוויר של הצבא האיראני. בדיווחים נוספים נטען כי מקור הפיצוץ - ליד שדה התעופה המקומי. במחוז איספהאן ממוקמים כמה אתרי גרעין איראניים, בהם נתנז.
התקיפה השנייה באיראן התרחשה באוקטובר 2024. עשרות רבות של מטוסים וכלי טיס השתתפו במבצע, שנוהל מבור חיל האוויר על-ידי הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ומפקד חיל האוויר תומר בר. הדיווחים הראשוניים על שישה פיצוצים בטהרן וגם בעיר הסמוכה כרג' פורסמו בסביבות 2:00 בלילה, וכשעתיים וחצי לאחר-מכן אמר גורם אמריקני ל"וול סטריט ג'ורנל" כי החל "גל שני" של תקיפות. איראן הודיעה על סגירת המרחב האווירי שלה עד להודעה חדשה ועל ביטול כל הטיסות במדינה, וגם עיראק סגרה את המרחב האווירי שלה לכמה שעות.
המבצע הדרמטי קיבל את הכינוי "ימי תשובה". בהודעת דובר צה"ל עם סיום התקיפות נמסר כי כל מטוסי חיל האוויר שבו לבסיסיהם בישראל בשלום. בהודעת שפורסמה ב-6:00 בבוקר אחרי התקיפה נמסר עוד כי "מטוסי וכלי טיס של חיל האוויר תקפו בהכוונה מודיעינית, אמצעי ייצור וטילים שאותם איראן שיגרה לעבר מדינת ישראל בשנה האחרונה. במקביל, הותקפו מערכי טילי קרקע-אוויר ויכולות אוויריות נוספות של איראן, שנועדו להגביל את חופש הפעולה האווירי של ישראל לפעולה באיראן".
ב-13 ביוני החל מבצע "עם כלביא" - שבו הותקפו יעדים רבים באיראן. ב-22 ביוני הצטרפה ארצות הברית למתקפה, כשמטוסי B2 הטילו פצצות רבות עוצמה על מתקני הגרעין בפורדו, נתנז ואיספהאן. בתגובה למבצע הישראלי הנרחב, שיגרה איראן מאות טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל.
