אלוף במיל' אלי שרביט לא יקבל אפילו דקה אחת של חסד אם וכאשר ייכנס ללשכת ראש שב"כ. המבחן הציבורי והפנים-ארגוני הגדול הראשון שלו יהיה באופן שבו יפקח על פרשת קטאר-גייט וינהל אותה. אמון הציבור בו ייקבע על-פי האופן שבו ינהל את החקירה העוסקת בקשרים המקצועיים והכלכליים בין דוחא לבין גורמים בלשכת ראש הממשלה.
כשבוחנים את ההחלטה של בנימין נתניהו למנות את שרביט צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין הערכת האיש וכישוריו לתפקיד לבין הנסיבות והמעשים השנויים במחלוקת שבמסגרתם קיבל ראש הממשלה את ההחלטה להחליף את רונן בר.
באופן אישי אין לי ספק ששרביט - שייכנס ללשכתו החדשה אחרי שהמינוי יצלח את המהמורות המשפטיות - ימלא את התפקיד בהצלחה. הוא יזדקק לשנה בערך ללמוד לעומק את פעילות שב"כ ואת הלקחים שהופקו מכשלי 7 באוקטובר, ובהיותו חף מתזות שהשתרשו בארגון הוא גם עשוי לבצע את הרפורמות הנדרשות. למשל, בתחום טיפוח מחדש של המודיעין האנושי, שראש שב"כ הנוכחי ואנשיו סבורים שצריך לבצע.
הקביעה ששרביט ראוי לתפקיד נשענת על הרקורד שלו כמפקד שהכניס שינוי עמוק, כמעט מהפכני, בתפיסת ההפעלה של חיל הים בחמש השנים שבהן פיקד עליו: הוא זה שהחדיר את ההכרה שכדי שהחיל ימלא את תפקידו בהגנה על חופי המדינה ועל נתיבי השיט, הוא צריך לפעול בעיקר על היבשה ובחשאי.
תפיסתו הוכיחה את עצמה באופן נחרץ במבצע שומר החומות מול חמאס באביב 2021. מערך המודיעין, הפעילות החשאית והאש מנגד של העצמאיים של חיל הים היו היחידים שהביאו אז תוצאה מוחצת. שרביט היה היחיד שלא התרברב אחרי המבצע, אף שהיו לו סיבות לכך, בניגוד לבכירים אחרים בצה"ל שלהם היה הרבה פחות במה להתגאות. בתקופתו, חצי מפעולות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) נגד איראן, חיזבאללה וחמאס בוצעו על-ידי חיל הים. "שגיאתו" היחידה באותה תקופה הייתה שהוא לא ידע לקחת קרדיט וליחצ"ן את ההצלחות שהתבססו על תפיסה חדשה ששמה דגש על פעילות מהים אל היבשה וגם ההפך. יותר מכך אי-אפשר לפרט.
אנשים שמכירים את שרביט יודעים לספר שהוא איש צנוע, ישר כסרגל ויודע לעמוד על שלו. אבל בשב"כ הוא עתיד לפגוש אנשים שרובם בעלי תכונות מעט אחרות מאלה שפגש במדים. הוא גם צפוי להיתקל בעוינות על רקע הנסיבות שבהן החליף את רונן בר. בחיל הים הוא היה בסביבה הטבעית שלו, שבה אנשים כיבדו אותו, הכירו את יכולותיו ומגרעותיו והלכו אחריו בלי היסוס. בשב"כ הוא עלול לפגוש סביבה חשדנית ולא אוהדת, ולו רק בשל העובדה שמונה על-ידי ראש ממשלה שהשתלח במפקד הקודם ממניעים פוליטיים ואישיים.
3 צפייה בגלריה
קטאר-גייט כמבחן ראשון. יונתן אוריך ואלי פלדשטיין
(צילום: שאול גולן, Q world / Shutterstock)
עצם מינויו של אדם מחוץ לארגון בתקופת מלחמה מהווה הנפת אצבע מאשימה מצד נתניהו והממשלה הסרה למשמעתו על תפקודו של שב"כ והעומדים בראשו. אכן, שב"כ אחראי במידה רבה לאסון 7 באוקטובר, אבל הארגון בהובלת רונן בר - כמו צה"ל בהובלת הרצי הלוי - ידע להתאושש והביא להישגים יוצאי דופן מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד היום. בר, וגם ראשי שב"כ קודמים אחרים, טוענים שמי שיעמוד בראש ארגון מסובך ורגיש בעל אחריות למרקם החיים הדמוקרטיים בישראל, חייב לבוא מתוכו.
בעניין זה הם צודקים. לשרביט ייקח זמן עד שילמד את הארגון ואת אופן ההתנהלות בתפר הרגיש שבין האחריות לביטחון הציבור והמשטר הדמוקרטי לבין המערכת הפוליטית הנוכחית, שלעיתים רומסת ברגל גסה ערכים ועקרונות שעל-פיהם שב"כ מצווה לפעול. בתקופת הלימוד הזו עלולים לקרות דברים שלא צריכים לקרות, ולא באשמת שרביט כאדם וכאיש ביטחון, אלא בגלל חוסר ניסיונו.
מגבלות האדם מבחוץ
כבר עולים קולות הטוענים ששרביט, כמינוי של נתניהו, ירגיש "חייב לו" ויהפוך ליס-מן. אבל אפשר להעריך שזה לא יהיה כך. בשיא המחאה נגד ההפיכה המשטרית הוא הגיע להפגנה עם יוצאי חיל הים בצומת קפלן, כפי שפרסם בשעתו עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע.
עם זאת, בריאיון לעיתון הוא לא חשש לצאת נגד דעתם של רבים מעמיתיו כשהתייחס לפרשת הצוללות וכלי השיט ואמר: "צריך ליצור הפרדה מוחלטת בין הצורך המבצעי וההתאמה של המוצר לבין הליך הרכש. חד-משמעית, הצורך הוא בשש צוללות, והצוללות שנרכשו הן בדיוק אלה שמתאימות למשימה". שרביט הוסיף אז שהטענות נגד נתניהו בגין אישור שנתן למכירת צוללות גרמניות למצרים, אינה מדאיגה אותו יתר על המידה. השתמע מדבריו שהטענות על פגיעה בביטחון ישראל מצד ראש הממשלה היו מוגזמות.
אפשר להניח די בוודאות שהחלטת נתניהו על מינוי ראש שב"כ נבעה במידה רבה מהמלצה שקיבל מהרמטכ"ל אייל זמיר, שמכיר היטב את שרביט משירותם המשותף ומעריך אותו. יחד עם זאת ברור שראש הממשלה הוא זה שרצה להציב בראש הארגון אדם מבחוץ. בעיקר מפני שמינוי איש ביטחון חיצוני כגון מפקד חיל הים לשעבר מדגיש את הכשל של שב"כ ומסיר מעל נתניהו את נטל האחריות.
כך קרה אחרי רצח רבין, כאשר שב"כ כשל בהגנה על ראש הממשלה והיה זקוק לטלטלה שתוציא אותו מההלם. לכן הציע ראש הממשלה דאז שמעון פרס את עמי אילון, איש ביטחון רב-הישגים וגם הוא מפקד חיל הים לשעבר, ולא מישהו מתוך הארגון. נתניהו, שנבחר אחרי פרס לראשות הממשלה, אישר את המינוי. הדעה הכללית בארגון היא שאילון היה ראש שב"כ טוב שהבריא את הארגון, אבל יש גם בכירים שחשבו אחרת.
סביר להניח שהמינוי החיצוני המדגיש את כישלונו של הארגון לא יתקבל באהבה בקרב ראשי אגפים וסגן ראש שב"כ הנוכחי שנתניהו פסח עליהם. ייתכן אף שכמה מהם יתפטרו. אפשר גם להעריך במידה גבוהה של ודאות ששאר הנסיבות סביב הדחת רונן בר - שעמד על דעתו בעניין שחרור החטופים והצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר 7 באוקטובר - יפגמו באמון שהציבור, ואולי גם חלק ניכר מאנשי שב"כ, ייתנו באלוף מחיל הים שהוצנח מעליהם. האמון הזה חיוני לאדם ששולח אנשים למשימות רגישות פוליטית, ציבורית וביטחונית. אבל שב"כ הוא ארגון היררכי וממלכתי ואפשר להעריך שתפקודו לא ייפגע באופן משמעותי, אפילו אם יהיו התפטרויות בצמרת.
נותר עדיין לראות כיצד יתייחס בג"ץ לעובדה שנתניהו הכריז על מי שימונה לראש שב"כ הבא קודם שהאינסטנציה המשפטית העליונה במדינת ישראל החליטה אם הדחתו של רונן בר התבצעה כחוק. אבל אם מסתכלים מעבר להתנהלות הממשלה והעומד בראשה - שמשקיעים מאמצים ניכרים כדי להיפטר משומרי הסף המנסים לחייב אותם לדבוק בערכים ובחוקים ולהתנהל בצורה ממלכתית - אזי אפשר לומר שאלי שרביט הוא מינוי ראוי, וסביר שהוא יתנהל באופן ממלכתי וחוקי כמו קודמיו בתפקיד ב-50 השנים האחרונות.
