שורד השבי מתן אנגרסט הגיע אמש (רביעי) להלווייתו של מפקדו, סרן דניאל פרץ, החלל שהושב מהשבי. "היה לי חשוב להצדיע ולחלוק כבוד אחרון למפקד שלי דניאל ז"ל", אמר מתן שנפגש לפני כן עם הרמטכ"ל אייל זמיר. הוא נשא הספד מרגש בהלוויה: "אני בקושי עומד על הרגליים, זה המעט שאני יכול לעשות בשביל דניאל וכל הצוות שלי - גיבורים אמיתיים".
אלפים ליוו למנוחות את סרן דניאל פרץ בהר הרצל בירושלים, בנוכחות נשיא המדינה יצחק הרצוג שגם נשא הספד, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. מסע הלוויה יצא מבית המשפחה ביד בנימין בשעה 18:15 ועבר ברחוב דרך האבות עד ליציאה מהיישוב ועד להגעת הארון להר הרצל.
מתן אנגרסט סופד לחברו דניאל פרץ ז"ל
(צילום: אלכס קולומויסקי )
הלווייתו של סרן דניאל פרץ ז"ל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מתן: "מוכן להיכנס עכשיו לעזה בשביל להחזיר את איתי"
שורד השבי מתן , חברו לצוות של סרן דניאל פרץ ז"ל, נשא הספד מצמרר: "שלום לכולם, אני בקושי עומד על הרגליים. זה הקצת שאני יכול לעשות בשביל דניאל וכל הצוות שלי - גיבורים אמיתיים. לא תכננתי לדבר, לא האמנתי שאגיע לפה בכלל, אבל הייתי חייב לבוא. אני בטוח שהשם שומר עליהם עכשיו, שהם בסדר, שהם מחזקים אותי מלמעלה. אנחנו נמשיך להילחם עד שאיתי חן יחזור. אני מוכן להיכנס עכשיו לעזה בשביל להחזיר אותו".
בדבריו סיפר על מפקדו, שהפך בעיניו לסמל: "דניאל פרץ הוא גיבור ישראל, דמות להערצה. מי שזכה להכיר אותו - זכה. הוא סמל, תותח, אלוף אמיתי. אני רגיל לשמוע אותו אומר לי: 'אני כל כך מבסוט שאתה בצוות שלי, שאתה נהג כזה טוב, אני רוצה שיהיה לך טוב'. לראות אותו ככה עכשיו - זה לא נתפס בשבילי. השבי היה כלום לעומת זה".
בהמשך אמר: "אני רוצה להודות למשפחה של דניאל, לאח שלו שנלחם, לכל חיילי צה"ל, לכל המשפחות השכולות ולחטופים שכבר לא איתנו - שהשם ישמור אותם. אני מבטיח ללוות את המשפחה הזו כל החיים, אני לא עוזב אתכם לשנייה. דניאל איתי בכל מקום שאני הולך, וגם איתי ותומר - הם חלק ממני. אני גאה בזה ששמרנו על מדינת ישראל בפיקודו של דניאל פרץ. הוא הגיבור שלי, והוא תמיד יהיה המפקד שלי עד הרגע האחרון".
לקראת סיום, פנה לקהל: "אני מרגיש כאילו דניאל זה אני. אתה תלך איתי עד יומי האחרון, ובעזרת השם גם בעולם הבא - יחד עם איתי חן ותומר ליבוביץ'. עבר על המדינה טלטלה קשה, אבל ביחד נעבור את זה ונחזק את המשפחות. עם ישראל חי לעד. יהי זכרו של דניאל פרץ, של שאר הצוות ושל כל הלוחמים והחטופים - ברוך".
האב ספד, לצד הורי חבריו לצוות של דניאל
את הרב דורון פרץ, אביו של דניאל, ליוו על במת ההספד משפחות הורי חבריו לצוות של דניאל. הוא פתח בדברי אמונה: "רק רחל אמנו, שהתפללה 'ושבו בנים לגבולם', יכולה להבין את כאבן של האימהות. רק אם שאומרת 'הבה לי בנים, ואם אין - מתה אנוכי', מבינה באמת את המשמעות של אובדן ילד. עצמות רחל, שנקברה בדרך, מזכירות לנו את כאב הדרך - ואת הכוח של אם שממשיכה להתפלל לבניה".
הוא פנה למשפחות החטופים החיים והחללים: "לחגית, לרובי (הוריו של סמל איתי חן ז"ל), ולכל המשפחות - אנחנו נמשיך להילחם עד הסוף, שמדינת ישראל, הממשלה והצבא יעשו הכול כדי להחזיר בעזרת השם את איתי חן וכל החטופים, החיים והחללים. תודה לכל האימהות, ללוחמים, למפקדים ולחברים שחזרו מהטנק, שסיפרו איך נלחמו לצד דניאל. בזכות האמונה, בזכות העם שלנו, ובעזרת השם - נחזיר את כולם הביתה".
מפחדת לשכוח את הקול שלך ואת הריח שלך
יונתן, אחיו של דניאל, נשא הספד מרגש: "כשאני חושב על הקרב שלך, אני חושב גם על החלק שלנו - אנחנו חלק ממשהו מוסרי. הלוואי שהיית יכול לראות מה קורה פה בשנתיים האחרונות. לא להאמין שחזרת סוף סוף". הוא הוסיף דברי תודה: "תודה לקב"ה, לחיילי צה"ל על השנתיים האחרונות, לעם המדהים שלנו ולחברים שתמכו בנו". יונתן הוסיף: "אני בטוח שהנשמה שלך לא הייתה בעזה, אבל מגיע לך להגיע להר הרצל. אני גאה בך מאוד, דניאל".
אחיו של דניאל, יונתן, נשא דברים אישיים ונוגעים ללב: "דניאל, אני אוהב אותך מאוד ומתגעגע אליך. המשפחה שלנו לא אותו דבר בלעדיך - ארוחות השבת, השיחות לפני שבת, הצחוק שלך, החיוך שלך. בעיקר אני מתגעגע לחבר הכי טוב שלי". הוא סיפר על אחיינו, אורי דניאל, שנקרא על שמו: "הכי חסר לי שאתה לא כאן כדוד לאורי. הוא עוד לא מכיר אותך באמת, אבל כל פעם שאנחנו עוברים ליד התמונה שלך במקרר הוא נעצר, מביט בך כאילו מזהה אותך. אני יודע שאתה רואה אותו מלמעלה, והוא עוד ילמד מי היה דודו הגיבור שנלחם בראש חייליו".
יונתן שיתף ברגעים הכואבים והמורכבים של השנתיים האחרונות: "יש בי שמחה גדולה על החזרת החטופים החיים, במיוחד מתן שכל כך חיכינו לו, אבל גם הבנה שאתה לא תחזור. האירוע הזה מחזיר אליי את כל הרגעים - מהבשורה על נפילתך ועד הציפייה לשובך לקבר ישראל". הוא הזכיר את הקרב שבו נפל דניאל: "נלחמת באומץ, היית קר רוח ומקצועי, עשית הכול כדי להגן על הקיבוץ והמוצב בנחל עוז. כשבאתם מול גל המחבלים השני, הבנת - אם לא אתם, אז מי".
האח הוסיף: "כשאני חושב על הקרב שלך, אני חושב על מי שאנחנו, על עם שנלחם בשביל מה שנכון ומה שמוסרי. זכיתי לראות בשנתיים האחרונות את העוצמות של העם שלנו, ואני יודע כמה היית מתרגש מהאחדות הזו. תודה לקב"ה, לחיילי צה"ל ולחברים שתמכו בנו. אני בטוח שהנשמה שלך לא הייתה בעזה, אבל מגיע לך לשוב גם בגופך - להיקבר בארץ ישראל, בירושלים. אני אוהב אותך מאוד וגאה בך מאוד".
עדינה, אחותו של דניאל, נשאה דברים באנגלית בקול חנוק מדמעות: "היום הזה הגיע, היום שבו אני עומדת הכי קרוב אליך מאז שנפרדנו. זה לוקח אותי אחורה ליום הבלתי נתפס ההוא, ועכשיו סוף סוף הגעת הביתה. כשאמרו לנו שגופתך זוהתה, הרגשתי הקלה עצומה, כי זה אומר שאתה בבית, בבית שאתה שייך אליו ויכול סוף סוף לנוח בו. חיכינו כל כך הרבה זמן לרגע הזה, אבל זו לא באמת סגירה - זה רק מוכיח שאתה באמת הלכת, וזה כאב חדש שאני אצטרך לשאת כל חיי".
עדינה דיברה על השמחה בשובם של החטופים החיים ועל הכאב שלא עוזב: "כשנשמעו הבשורות על החזרת החיים - הרגשתי שמחה עצומה, תקווה, תזכורת שניסים קורים. ואז הגיע השקט, והאמת הקשה - שאני לעולם לא אראה אותך שוב, לא אחבק אותך, לא אגיד לך שאני אוהבת אותך".
היא הוסיפה: "הקשר בינינו היה מורכב, רבנו לא מעט - שנינו עקשנים שרצו להגיד את המילה האחרונה. הייתי נותנת הכול כדי לריב איתך שוב. ידענו שתמיד נהיה שם אחד בשביל השנייה. בנית קשרים בכל מקום, היה לך ניצוץ שגרם לאנשים סביבך להרגיש חיים. השארת אחריך את השיעור החשוב מכולם - שהחברים שלך הם המשפחה שלנו עכשיו".
שירה, אחות נוספת, ספדה בבכי קורע לב: "התרגלתי שאתה לא פותח את הדלת אחרי שבוע בצבא, אבל עכשיו אני מבינה - אתה לא תחזור אלינו לעולם, והיום זו ההוכחה". היא תיארה את הגעגוע הבלתי פוסק: "בלילות אני מורידה את ה'מסיכה' ובוכה על מה שהיה, מתגעגעת לחיבוק החם שהיה ייחודי לך. אני מפחדת לשכוח את הקול שלך ואת הריח שלך, מתגעגעת לדברים הפשוטים - לשיחות, לחיבוק, לחלום שנזדקן ביחד, שיישאר רק חלום".
שירה הוסיפה: "שנתיים עברו ואני מרגישה שאני מתרחקת ממך, אבל מעשה גבורתך מלווה אותי כל יום. בחרת לפעול, לא להסתתר - להקריב את עצמך עבור מדינת ישראל. אח שלי שהפך לסמל. את צוות פרץ לא זכיתי להכיר, אבל הכרתי את המשפחות של החיילים שלך. הכאב של המשפחות השכולות הוא גם הכאב שלנו, והשמחה של משפחת אנגרסט - היא גם השמחה שלנו".
"נלחם עד טיפת הדם האחרונה - אתוס לאומי לדורות"
הנשיא הרצוג אמר בהספדו: "באנו הנה היום, כולנו, בלב שבור, ללוות למנוחת עולמים אותך דניאל, בשובך אלינו ואל נוף מולדתך אחרי שנתיים של כאב עצום וגעגוע. כל כך חיכינו להעניק לך מנוחה נכונה ושלמה, ולהעניק למשפחת פרץ האהובה מעט מזור ונחמה. דניאל לא שב לבד - הוא שב עם עוד חטופים חללים אהובים ויקרים, עם יוסי, וביפין, וגיא, ותמיר, ואוריאל ואיתן, שזוכים גם הם למנוחת עולמים. כולנו שמחים כל כך בשיבת אחינו החיים משבי עזה, ועם זאת שבורי לב על החטופים החללים ועל הלוחמים שנפלו במערכה נגד הרשע הברברי שביקש להחריב את מדינת ישראל".
הרצוג תיאר את גבורתו של פרץ, שפיקד על "צוות פרץ" בנחל עוז ביום הטבח, ואמר כי "דניאל וצוות הטנק לחמו עד טיפת הדם האחרונה, הצילו נפשות רבות, ונפלו מות גיבורים. דבריו של אביו, הרב דורון פרץ - 'הוא נלחם עד טיפת הדם האחרונה' - הם אתוס לאומי לדורות".
הנשיא הוסיף: "אסור לנו לעצור, אסור לנו לוותר או להשלים עם מציאות שבה מי מהחללים עדיין לא שב. נמשיך לעשות הכול עד שנשיב את כולם למנוחת עולמים". לסיום פנה למשפחה ואמר: "מי ייתן ובסגירת המעגל הזו תדעו מעט מזור ונחמה, ונדע כולנו לבנות עתיד של אהבת ישראל, תקווה ומחר ישראלי משותף".
קצין השריון הראשי, תת-אלוף אוהד מאור, ספד לדניאל: "אנחנו עומדים כאן היום כואבים, עצובים, זוכרים - אך יותר מכל גאים. בסיפורו של לוחם, אדם, קצין ודמות מופת שהובאה לקבורה באדמת ישראל". לדבריו, משפחת פרץ הפכה לחלק בלתי נפרד ממשפחת השריון: "לא זכיתי להכיר את דניאל, אבל למדתי עליו מסיפורים רבים - ובעיקר מגבורתו ביום הקרב. מהרגע הראשון הבנו מאין ינק את ערכיו - ממשפחת פרץ החמה והאוהבת".
הוא תיאר את לחימתו של דניאל בשבעה באוקטובר: "לא היססת לרגע. הבנת את תמונת המצב, הקפצת את צווותך - מתן אנגרסט, איתי חן ותומר ליבוביץ' - הסתערתם אל מול נחיל המחבלים, הייתם הראשונים להילחם בעוז ובעוצמה. מתן דרס מחבלים, איתי לא הפסיק לירות, תומר טען פגז אחר פגז - ואתה נתת פקודות בקור רוח, מנהיג אמיתי תחת אש".
"לחימתך, דניאל היקר, הגיעה לסיומה", הוסיף הקצין. "אך חבריך ואחיך לצה"ל, מחטיבה 7 וגדוד 77, ממשיכים להכות באויב". לאנגרסט אמר תא"ל מאור: "מתן היקר, ששב מן השבי לאחר יותר משנתיים, חיזק אותנו כשסיפר עליך ועל אחוות הלוחמים הבלתי ניתנת לערעור. הצוות שלכם הוא מגדלור של ערכים - אומץ, אחריות ורעות שיריונרית אמיתית".
חבריו של דניאל סיפרו עליו בכאב ואהבה: "דניאל אחי היקר, קשה, אבל יש תחושת נחמה - היום סוגרים מעגל. יום הנפילה שלך ויום החזרה שלך מתאחדים ליום אחד", אמרו. "אתה חוזר אל האדמה שעליה נלחמת, אל הבית, אל הארץ הקדושה, כמו שראוי לגיבור כמוך. אין דרך להסביר כמה אתה חסר. אני רואה אותך כל כך הרבה במהלך היום שלי - אדם שתמיד רואה את התמונה הרחבה, שתמיד רוצה להיות הכי טוב בכל דבר שהוא עושה".
הם ציינו את אומץ לבו ואת מנהיגותו תחת אש: "לא היססת לרגע. עמדת בחזית, נלחמת והגנת על יישובי העוטף באומץ ובגבורה אמיתית. בתיעוד האחרון שלך רואים אותך יורד מהטנק, מחבק את מפקד הצלפים של גולני ונותן לו כוח - כמו מנהיג אמיתי". אחד מהם הוסיף: "במהלך השבעה תפס לכולנו המשפט שכתבת - 'מי אם לא אני'. המשפט הזה הפך לדגל שלנו. אנחנו מפיצים אותו בכל העולם, כי זו המורשת שלך. אתה האמנת שאם לא אתה שם - לא יהיה אף אחד אחר".
עלה לישראל, התנדב לשריון ונאבק במחבלים ב-7/10
סרן דניאל פרץ זוהה שלשום במרכז הלאומי לרפואה משפטית, לצד החללים גיא אילוז, ביפין ג'ושי ויוסי שרעבי. סרן דניאל פרץ, בן 22 מיד בנימין, נהרג בקרבות ב-7 באוקטובר, שבהם נלחם לצד מתן. הוא היה קצין בדרגת סרן ופיקד על טנק בנחל עוז כשהחלה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס. דניאל ז"ל הוא בנו של הרב דורון פרץ, יו"ר תנועת המזרחי העולמית, ונולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. המשפחה עלתה ארצה לפני כעשור, כשדניאל היה בן 13. אחיו יונתן לחם גם הוא בקרבות הבלימה של 7 באוקטובר ונפצע ברגלו. כמה ימים לאחר מכן יונתן התחתן, מבלי שאחיו דניאל - שאז הוגדר נעדר - יכול היה להיות לצידו.
במטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים אמרו כי הוא אהב ספורט אתגרי, ולפני גיוסו נפצע במהלך סקי מים - מה שלא מנע ממנו, לאחר ניתוח והתאוששות, להתעקש להעלות פרופיל רפואי כדי להצטרף לחיל השריון. הוא הגשים את חלומו, סיים כמצטיין קורס מפקדי טנקים וגם צלח בהצטיינות את קורס הקצינים. ב-7/10, דניאל וצוות הטנק שלו סייעו להדוף בגבורה מחבלים רבים. לצידו נלחמו מתן, סמל ראשון איתי חן שמוגדר כחלל חטוף וסמל תומר ליבוביץ שנפל בקרב.
פורסם לראשונה: 20:04, 15.10.25
